"תודה לה', לא השתילו לי את הכליה"

המקרה התרחש לפני שלושים שנה, אולי קצת יותר. אני עסקן המסייע ליהודים רבים בתחום הרפואה, ובאותה תקופה הייתי בדרכי לבית החולים הגדול במנהטן לסייע ליהודי בצרה. כשהגעתי לבית החולים עשיתי את כל הפעולות כדי לעזור ליהודי, וכשסיימתי התכוונתי לצאת מבית החולים ולהמשיך בדרכי. בדרך ליציאה מבית החולים הבחנתי פתאום ביהודי בעל צורה הממתין בתור. הלכתי לכיוונו, וככל שהתקרבתי אליו הבנתי שאני מתקרב לאחד מגדולי הדור. כל כך התרגשתי באותם רגעים שהבנתי שאני עומד לצידו של הרב ראובן קרלנשטיין זצ"ל. בירכתי את הרב ושאלתי מה הסיבה שבגינה הוא נמצא בבית החולים. הרב ענה שהוא ממתין בתור להשתלת כליה, והוא הגיע לבית החולים לבדיקות, לאחר שנתיים וחצי של המתנה בתור הגיע הזמן שברגע שתגיע כליה לתרומה הוא יהיה החולה הראשון בתור להשתלה.

שמעתי את דבריו ולא האמנתי למשמע אוזני. שאלתי את הרב "הרב ממתין שנתיים וחצי בתור להשתלת כליה?" הרב הנהן לאישור. שאלתי את הרב: "ואיפה המשפחה של הרב?" הרב ענה: "בבני ברק". שאלתי: "והרב לא ראה את המשפחה שלו שנתיים וחצי?" הרב שוב הנהן בהסכמה. אמרתי לרב שאני עסקן רפואי ויש לי קשרים בבית החולים בסן פרנסיסקו, ובתוך שלושה חודשים של המתנה הרב יוכל להיות אחרי הניתוח של השתלת הכליה. הרב הודה לי אבל אמר שהוא מעדיף להישאר במנהטן, מכיון שהוא כבר התרגל למקום. יש כאן משפחה שמארחת אותו ובית כנסת קרוב, והוא מעדיף להישאר כאן כי בסן פרנסיסקו הוא אינו מכיר אף אחד.

אמרתי לרב שאני אשמח להישאר בחברתו, ולסייע לו עד שהניתוח יעבור בשלום. הרב הביט בי ואמר: "ומה עם המשפחה שלך? כך פתאום תעזוב אותם לשלושה חודשים? אני מבקש שתתקשר לאשתך ותשאל אותה לדעתה". התקשרתי לאשתי וסיפרתי לה את צו השעה. כשהיא הבינה שמדובר בסיוע לגאון הרב קרלנשטיין, היא התרגשה ואמרה שמבחינתה זה בסדר גמור שאיעדר מהבית עד שהרב יהיה אחרי הניתוח. היא הוסיפה וביקשה שלפני שאנחנו עוזבים את בית החולים במנהטן אשאיר בבית החולים את מספר הטלפון שלה, כי אולי תגיע כליה לתרומה וכדאי שיהיה לבית החולים למי להתקשר. היא ביקשה שברגע שאגיע לבית המלון בסן פרנסיסקו אצור איתה קשר ואשאל אותה אם התקשרו מבית החולים, וכך אכן עשיתי. עדכנתי את בית החולים במספר של רעייתי, שישמש מספר טלפון להודעות עבור הרב ראובן קרלנשטיין.

טסנו לסן פרנסיסקו והגענו למלון בשעה שלוש לפנות בוקר. הייתי עייף מאוד וכך גם הרב. שכרנו שני חדרים ואמרתי לרב שכדי לשמור על פרטיותו יש לו חדר משלו. הרב הודה לי מאוד. נכנסתי לחדר ונזכרתי בהבטחה שלי לאשתי, להתקשר אליה ולשאול אם הגיעה תרומה של כליה עבור הרב בזמן שהיינו במטוס. אמרתי לעצמי: 'כבר שנתיים וחצי הרב מחכה לתרומה, ודווקא בשעות שאנחנו במטוס היא תגיע?' העייפות הכריעה אותי ונרדמתי. בשעה שבע בבוקר נשמעו נקישות חזקות על הדלת. הייתי אפוף שינה, קמתי ופתחתי את הדלת. אחד ממנהלי המלון עמד שם ושאל אם אני מכיר רב יהודי שצריך לעבור השתלת כליה. עניתי שכן, ומנהל המלון אמר: "אני לא יודע מי זה הרב היהודי, אבל כל סן פרנסיסקו מחפשת אתכם. קיבלתי הודעה שברגע שאני מוצא אותך עלי להגיד לך להתקשר לאשתך". התקשרתי לאשתי, והיא גערה בי ושאלה למה לא התקשרתי כפי שהבטחתי. מסתבר שבזמן שהיינו במטוס היתה תאונת דרכים במנהטן והגיעה תרומת כליה, והרב קרלנשטיין היה הראשון בתור. חיפשו אותו וכמובן לא מצאו, אז השתילו את הכליה בגופו של חולה אחר שהמתין בתור.

כעבור שעה סיים הרב להתפלל והלכנו לאכול ארוחת בוקר. הרב הביט בי ושאל מדוע פני נפולות, ועניתי לו שהכל בסדר. לאחר דקות אחדות אמר הרב: "לפי מראה הפנים שלך אני יודע שקרה משהו. ספר לי מה קרה". השפלתי את מבטי וסיפרתי לרב שבגללי ירדה לטמיון המתנה של שנתיים וחצי. ציפיתי שהרב יגער בי, אבל להפתעתי המוחלטת הרב קם ממקומו והחל לשיר ולרקוד ולשבח את ה' על הנס שהתרחש עמו. לא הבנתי על איזה נס הרב מדבר. הרב אמר: "כל מה שקורה הכל מה'. ה' שלח אותך וכל מה שקרה מאז ועד לרגע זה הכל מושגח מה' יתברך, מכיון שהכליה במנהטן אינה שייכת לי אלא למישהו אחר, ועל זה אני מודה לה'". נפעמתי מהרב ומהמידות המיוחדות שבו.

לאחר שלושה חודשים עבר הרב את הניתוח בהצלחה ושב לארץ למשפחתו. עניין אותי מאוד מה קרה עם תרומת הכליה במנהטן שהיתה אמורה להיות מושתלת בגופו של הרב. מסתבר שבתאונת הדרכים נהרג אדם שיכור שהיה חתום על תרומת איברים, ולקחו את הכליה שלו והשתילו בחולה כליה, אלא שהכליה של התורם לא היתה בריאה והמושתל נפטר. זאת אומרת שאם הכליה היתה מושתלת בגופו של הרב סיכוי גבוה שהרב לא היה נשאר חי.

במשך שלושים שנה קיים הרב סעודת הודיה לה' בתאריך שבו טסנו לסן פרנסיסקו. הרב אמר שבתאריך הזה ה' הציל אותו מהשתלה של כליה שאינה שייכת לו.

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.