למה נענשו המצרים אם השעבוד נגזר הרבה לפני?

אחד החלקים היפים והמרגשים בהגדה, הוא התיאור של עונש המצרים, התיאור הזה מעורר שאלה: מה משמח אותנו כל כך בעונש הזה? כמה מכות קיבלו על הים וכמה על היבשה? נכון, יוצאי מצרים שספגו בעצמם את הכאב והקושי של השעבוד, מן הסתם היו צריכים לראות את זה, הפחד של העבדות לא היה משתחרר בלי "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". אבל מה שהיה היה. למה עכשיו, ממרחק של יותר מ-3000 שנה, אנחנו צריכים להטיף דם ואש ותמרות עשן בשביל זה? 

למה בכלל נענשו המצרים, שואל הרמב"ם, הרי גזרת השעבוד נגזרה מפי עליון, שנים רבות קודם לכן, נודעה לאברהם אבינו עליו השלום, בברית בין הבתרים, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם – ועבדום ועינו אותם".

מתוך תשובתו של הרמב"ם, יכולים אנו ללמוד, אולי, גם על חשיבות העיסוק בעונש של המצרים. 

הרמב"ם מבאר, כי אף על פי שהשעבוד נגזר על בני ישראל, הרי המצרים לא עשו זאת "לשם ייחוד מצוות קיום הנבואה". הם עשו זאת מתוך רוע ואגואיסטיות. הם ניצלו את עם ישראל, שנאו אותם, והשפילו אותם. על כך ללא ספק מגיע להם עונש. יתרה מכך, כל מצרי בפני עצמו לא היה חייב לנהוג באכזריות כלפי בני ישראל, זו היתה בחירה שלו. הגזירה היתה מתקיימת אף בלעדיו. 

מכאן ניתן להבין, כי הבורא חישב מראש שכשבני ישראל ירדו למצרים, גם אם הם יגיעו לשם כשפניהם לשלום, משהו במבנה של האומה המצרית היה מביא את בני ישראל לשעבוד ועינוי, כפי שאכן קרה. ואף העונש חושב מראש, כפי שאומרים חכמים, עשרה תנאים התנה הקב"ה עם עולמו, ואחד מהם הוא קריעת ים סוף. קריעת ים סוף הושמה בטבע העולם עם בריאתו. ומסובב הסיבות סיבב את בני ישראל – שנגזר עליהם שעבוד, את המצרים – שהאופי שלהם הביא אותם לעשות רע, ואת ים סוף – שבטבע שלו נרשם להיקרע בתאריך מסוים.

כשאנחנו מתבוננים על עולמנו, אנחנו יכולים להבין שלכל אירוע שקורה, ישנה יותר מסיבה אחת. כאשר נגזר על אדם שיהיה חולה ח"ו, נגזר גם על בני ביתו צער, נגזרים על מקום העבודה שלו קשיים, נגזר על הרופא המטפל בו להיות איתו. שום פעולה אינה קורית בחלל ריק. לכל תוצאה יש עוד תוצאות, והתוצאות האלו עשויות לחזור לאותם אנשים, במעגלים רחבים. 

ולא רק אצל בני אדם, גם בהשפעה על הטבע. אדם יכול לזרוק בדל סיגריה מהחלון, וזה יגרום לפרפר להתעופף מהר יותר, וזה יגרום לציפור לדאות אליו, וכו', תופעה זו מכונה "אפקט הפרפר". כל פעולה הכי קטנה, יכולה ליצור פעולת שרשרת שתגרום אפילו לרעידת אדמה. 

הבורא לא מחשב רק מה מגיע לכל אחד, אלא גם את כל מיליארדי ההשפעות של כל פעולה ופעולה, גם אם הבורא היה מגלה לנו רק מה שנוגע לחיים שלנו, למה כל דבר קורה, זה לא היה חלק פעוט מחכמת הבורא, שמחבר את הדברים יחדיו. אותו דבר שקורה לך, קורה גם לאשתך, לשכן שלך, לילדים שלך, לסביבה שלך, ומתפשט במעגלים. זה אינסוף של התרחשויות, ובורא העולם: "תוכן רוחות", הוא מחשבן את הכל, כסודוקו אדיר ואינסופי, שמטרתו: להיטיב לנו, לתקן את העולם. 

החכמה האדירה הזו התגלתה לעיני עם ישראל לראשונה ביציאת מצרים. כל הדברים שכאילו במקרה, הצטרפו יחדיו לגילוי שכינה אדיר. עם ישראל קיבל מה שהגיע לו, המצרים קבלו מה שהגיע להם, והטבע עשה את המוטל עליו. גילוי השכינה הזה הוא הדוגמא לחכמת הבורא, כדי שניטול ממנו לקח, שגם כאשר אנחנו לא רואים ולא מבינים, מישהו שם למעלה...