אמן על הילדים: השירים של חנן בן ארי והתובנות לגידול מתבגרים

הזמר חנן בן-ארי התחיל את הקריירה שלו עם הופעה בנושא מתבגרים. הנושא הזה, של מתבגרים בסיכון, קרוב מאוד ללבו, בזכות אח שעזב את הדרך, ורגישותו וכישרונו סייעה לו לשלב בכמה משיריו תובנות עמוקות על הסוגיה. הנה כמה מהן:

1. "אני מתפלל על הילדים שלי, שלא יירשו את השריטות שלי, שיחבקו אחד את השני, אמן שיהיו בריאים תמיד" - וואו. איזו תפילה. אמן שלא נעביר להם את השריטות שלנו, שיסתדרו ויחבקו זה את זה, והעיקר, שיהיו בריאים בגוף, שיהיו בריאים בנפש. חנן ממשיך ומדבר איך עושים את זה. בעיקר על ידי הקשבה: "לסיפורים על ציפורים, למחשבות, לציורים, לחלומות שיום אחד יגשימו, לגיבורים, עם העיניים השותקות, יש ים סודות, אם באמת תקשיבו". תקשיבו, זה עמוק. למרות העומס ולמרות הקושי שלנו בחיים, צריך להתאמץ ולהשקיע, לא לברוח (לשירותים או למחשב... אוי, זה חזק), אלא במקום זה, לרדת איתם מתחת לשולחן, כמו הסיפור על ההינדיק (עוד שיר שלו, אגב, שמיד אצטט גם ממנו). זה מה שמאפשר לשמוע את הסודות, את הקשיים והאתגרים, ולהצליח לייצר קשר בריא ומועיל, שזה תנאי הכרחי לגדל ילדים שיהיו בריאים תמיד.

2. "הינדיק, תוכל לצלול לעומק הים, לגלות את האינסוף בתוך הסוף, אדם מקום וזמן". השיר הזה מבוסס על הסיפור המפורסם של רבי נחמן מברסלב, על בן המלך שהשתגע. בדרך כלל הלקחים מתמקדים במטפל החכם שהצליח לרפא בזכות יכולתו לדבר בגובה העינים ולא בהתנשאות, אבל כאן, חנן בן ארי מתמקד דווקא במעלותיו של בן המלך שמתחת לשולחן. "אם שמים נשר בכלוב של תרנגולים - הוא ינשור". גם ההינדיק אינו משוגע. להיפך, יש לו תכונות שיאפשרו לו להצליח בדרכו, לאסוף ניצוצות מהמעמקים, לייצר חיבורים ייחודיים משלו עם הקדוּשָׁה. הסתכלות שכזו על ילד מאתגר, של התמקדות במעלות ולא בחוסר ההתאמה למערכת, יכולה להתחיל מהלך של תיקון.

3. "יש כד קטן חתום בחותם של כהן גדול, הוא לא ייתן להם ליפול, יֵצֵא ממנו אור גדול" (מתוך השיר: "הילדים הללו"). גם אם כרגע חשוך, אין לנו רשות להתאכזב מהם. כמו שכותב השפת-אמת, שבכולנו יש פך-שמן טהור, שכל כוחות הטומאה לעולם לא יוכלו לטמא, והוא עוד עתיד להאיר. זה מסר חשוב כל כך ונצרך כל כך לזכור בזמני החשכה והתסכול. רק שאותנו זה מחייב לאהוב בלבד, ולהתפלל לנס, כמו בימים ההם. בזמן הזה.

4. "וגם אני חולם כמו יוסף, כן, גם אותי זרקו לבור. גלגל חוזר בתוך תחפושת, וכמו דוד אני עושה מזה מזמור". אני חושב שזה שיר גאוני, שמצליח לחבר, אבל גם משדר מסר עקיף חשוב: אנחנו כאן לא ביציע, אלא אנחנו בתפקיד ראשי, בתוך סיפור עתיק יומין גדול. מטרתנו לא לקטר ולא להשתבלל בקשיי החיים, אלא להפוך את הקשיים למזמור, לניגון אופטימי. וכמה זה נכון גם לילדים שלנו. יש להם תפקיד משלהם, וזה מחייב אותנו קצת לשחרר והרבה לאהוב, להאמין ולהעצים, כדי שבתפקיד הראשי של חייהם, הקשיים לא ירסקו אותם, ושהם יאמינו בעצמם, וישמרו על הניגון האופטימי.