התפילין הגנובות שחזרו הביתה

כשברוך זלצברג מארצות הברית גילה שמישהו פרץ למכונית שלו וגנב את תיק הטלית והתפילין, הוא נאנח והשלים עם העובדה שיהיה עליו להזמין תפילין חדשות. המשטרה המקומית התקשתה להתמודד עם פשעים גדולים יותר מאשר תפילין גנובות, והוא לא ציפה לראות את תיק הטלית והתפילין שלו שוב.

עוד באותו ערב ביקר ברוך אצל סופר הסת"ם המקומי להזמין תפילין חדשות. הסופר שמע ממנו על הגניבה, והושיט לו כרטיס. על הכרטיס הייתה מודפסת תפילה למציאת חפצים אבודים. הסופר הסביר לו שעליו לנדור לתרום כסף לצדקה לכבוד התנא רבי מאיר בעל הנס ולומר 'אלוקא דמאיר ענני' שלוש פעמים.

ברוך החשיב את עצמו לאדם רציונאלי. על אף שכמובן ידע מי היה התנא הגדול רבי מאיר ואפילו שמע על הסגולה הזו בעבר, הוא זלזל בה. "מה יש לך להפסיד?" שאל הסופר.

"טוב", נכנע ברוך לבסוף. "אני אומר את התפילה ואנדור כסף – אבל אני לא סומך על זה". הוא הזמין תפילין חדשות בכל זאת והוסיף בחיוך: "אם יקרה נס והתפילין הגנובות יחזרו אלי – פשוט אתרום את התפילין החדשות לצדקה".

כשברוך שב לביתו מהפגישה עם סופר הסת"ם הוא אמר את התפילה המודפסת על הכרטיס שלוש פעמים ונדר לתרום כסף לארגון צדקה לכבוד התנא רבי מאיר בעל הנס. כשסיים, הוא פחות או יותר שכח מהעניין.

ביום למחרת צלצל הטלפון של ברוך בשעה שתיים בצהרים. על הקו היה אדם בשם מאיר קליינר, יהודי דתי מבולטימור שברוך הכיר מעט, שכן חמיו של קליינר התפלל יחד עם חמיו של ברוך באותו בית כנסת במונסי, וכך הם נפגשו מידי פעם כשהגיעו להתארח אצל משפחות נשותיהם בחגים או בשבתות. מאיר קליינר היה איש עסקים שעשה חלק מעסקיו עם חנויות משכון מקומיות.

באותו בוקר, מאיר קליינר קיבל שיחת טלפון מיהודי שאינו שומר תורה ומצוות בשם מאיר גלאזר. גלאזר ניהל חנות משכון במרכז בולטימור. באותו יום נכנס לחנות לקוח קבוע והניח תיק של טלית ותפילין על הדלפק. "מצאתי את זה זרוק בסמטה לא רחוק מכאן", הוא סיפר לגלאזר. "זה נראה לי משהו יהודי, לא?" גלאזר אמנם לא היה דתי אבל הוא זיהה שמדובר בטלית ותפילן. הוא החליט להתקשר ליהודי הדתי היחיד שהוא מכיר בתקווה שיעזור לו לאתר את הבעלים של תיק הטלית והתפילין: מאיר קליינר.

כשקליינר הגיע לחנות וראה את תיק הטלית והתפילין הוא זיהה מיד את השם הרקום על התיק: ברוך זלצברג. "חמיו מתפלל עם חמי באותו בית כנסת", הסביר לגלאזר. "אני יכול להשיג את הטלפון שלו ולספר לו שתיק התפילין שלו נמצא". גלאזר נתן לו בשמחה לקחת את תיק התפילין איתו.

וכך, פחות מ-24 שעות אחרי שתרם כסף לצדקה והתפלל למציאת האבדה בזכות רבי מאיר בעל הנס, קיבל ברוך הודעה על מציאת התפילין שלו...הן חזרו אליו תוך שעות ספורות, שלמות וכשרות לשימוש. "ראו כמה השגחה פרטית קרתה כאן!" אומר ברוך. "אחרי שהגנב הבין שאין לו מה לעשות בתפילין שלי, הרי יכול היה להשליך אותם לפח. במקום זה השליך אותם בסמטה, ומי שמצא אותם היה בדיוק לקוח קבוע של בעל החנות היהודי כמעט יחיד באזור הזה של בולטימור! ובעל החנות הזה? הוא מכיר בדיוק יהודי דתי אחד – ש'במקרה' מכיר גם אותי!"

ברוך לא שכח את מה שאמר לסופר בבדיחות הדעת: הוא לא ביטל את הזמנת התפילין החדשות. "יכולתי אולי למצוא היתר שלא לתרום את התפילין החדשות לצדקה, אבל אחרי סיפור כזה מדהים, פשוט לא רציתי לעשות זאת. את התפילין החדשות תרמתי ליהודי מתקרב ליהדות שנזקק להם".

אה, ואגב...שם סופר הסת"ם ששכנע את ברוך זלצברג לנסות את הסגולה? קוראים לו 'ציון בעל הנס'. ברצינות.