"כל האסירות קפאו. אמא הבינה שעוד מעט יירו בה למוות"

הרב מאיר יונגרייס, בן לניצולי שואה ומשגיח בישיבת 'אור לישרים' בבית שמש, נשאל כיצד הוא ובני משפחתו גדלו להיות שומרי תורה ומצוות יראי השם כאשר את ילדותם העבירו במושב בו הסביבה אומרת אחרת, כיצד כל הנכדים והנינים של הוריו, הרב משה אהרן יונגרייס ומרים חיה, צמחו להיות בני תורה לתפארת למרות חברה שנראית אחרת. על כך משיב הרב "על ידי קיום המצוות בשמחה, מכל הלב, כמו שההורים שלי עשו. כשאבא שלי היה מדליק נרות חנוכה, הוא ואמא שלי, שניהם היו מנגבים דמעות של התרגשות בברכת 'שהחיינו'. הם דמעו מהתרגשות. כשנכנסו לסוכה, איזו שמחה הייתה! כשאכלנו מצות, אבא היה נזכר איך במחנה בוכנוואלד הוא אכל כזית מצה שהם אפו במסירות נפש עילאית.

"אמא שלי תמיד הייתה מספרת לנו בחנוכה את נס החנוכה הפרטי שלה. היא הייתה במחנה והיו שולחים אותה לעבוד במפעל לייצור פצצות, עבודה בכפייה כמובן. בעמדה לידה, ישבה אישה גויה שזאת הייתה הפרנסה שלה, ואמא שלי עבדה בלי לקבל שום תמורה.

"לכן, הן עשו ביניהן הסכם. אמא שלי הייתה מניחה לה כל יום כמה רכיבים שייצרה בארגז של הגויה, הגויה הייתה מוסרת את הרכיבים ומקבלת תשלום בהתאם, ואמא שלי לא הפסידה כלום כי ממילא לא שילמו לה על עבודתה. בתמורה, הגויה הייתה נותנת לאמא קצת בירה, או מרגרינה או פרוסת לחם, כל פעם הייתה נותנת לה מעט מזון.

"כשהגיע חנוכה אמרה לה אמא שהיא לא רוצה אוכל. עכשיו היא רוצה לקבל נר וקופסת גפרורים. הגויה שאלה לשם מה היא זקוקה לקופסת גפרורים ונר, ואמא השיבה שיש לה יבלת שהיא רוצה לשרוף...

"בלילה הראשון של חנוכה היא אספה סביבה את כל האסירות שישנו בבלוק שלה, בירכה ברטט ובהתרגשות את שלושת הברכות והדליקה את הנר הראשון של חנוכה.

"לפתע נפתחה הדלת, והשומרת הנאצית מהאס אס עמדה בפתח. כל האסירות פשוט קפאו על מקומן מפחד.

"אמא סיפרה לנו שהיא הבינה שעוד מעט יירו בה למוות. לא היו שם רחמים ולא שום הבנה. היא קיבלה על עצמה שאם תזכה להינצל, היא תגיד כל ערב את פרק ק"כ בתהילים לפני שתשכב לישון, כל ימי חייה.

"דממה שררה בבלוק, אף אחת לא פצתה את הפה, ואמא חשבה שאם היא לא תדבר ותקבל על עצמה את האחריות, עלולה הנאצית לירות למוות בכל הנוכחות או בחלקן.

"היא צעדה קדימה והודתה ב'פשע'. "אני הדלקתי את הנר", אמרה, "זה בגלל שיש כאן פשפשים, הם מציקים לנו, ולכן אנחנו מנסות להתמודד איתם על ידי הנר, להבריח אותם החוצה...". שאמא שלי הייתה מספרת את הסיפור, היא הייתה צוחקת צחוק מר, ומציינת שהאסירות בבלוק טענו אז שהנאצים הם אלו ששמו להן את הפשפשים כדי להציק להם. ברור שתירוץ כזה לא היה אמור לרכך את לבה של הנאצית הארורה. אבל הקבלה הטובה שלה פעלה את פעולתה, והנס אירע. הנאצית רק הזהירה אותה לבל תעז להדליק שוב אש בשטח המחנה, הסתובבה והלכה לה.

מה הסיבה האמיתית שבגינה התרחשה השואה הנוראה? האם יתכן שהכול קרה בהשגחה פרטית מדויקת? מה עונה הרב למי שנחלש באמונה בעקבות הטרגדיה הקשה? הרב יוסף בן פורת, בן למשפחת ניצולי שואה, חקר את אירועי מלחמת העולם השנייה במשך עשרות שנים. כעת הוא חושף בהרצאה מרתקת ומקיפה את מה שמעולם לא העזו לספר לנו בשעורי היסטוריה. צפו:

"איך זה אפשרי לברך 'שהחיינו' בתוך השואה?!"

"מעניין לציין שמקרה דומה מאוד היה גם עם אבא שלי", מספר הרב יונגרייס. אבי מצא נייר ועיפרון במחנה בוכנוואלד. הוא זכר בעל פה את כל מגילת אסתר, היה לו זיכרון יוצא דופן, וכך במשך תקופה לפני פורים הוא כתב את כל המגילה על הנייר, ובליל פורים הוא אסף סביבו עשרות אסירים וקרא בשקט ובחשאי את המגילה מעל גבי הנייר. זכר לנס הפורים, פרסומי ניסא בתוך המקום שבו היה הסתר הפנים הגדול ביותר בהיסטוריה...

"לימים שאלתי אותו 'אבא, מהיכן הכוחות? איך אפשר ככה להיות דבוק בקב"ה כשאתה רואה את התופת הזאת מול העיניים? רודים בך, משמידים אותך, מלקים אותך בפרגולים, מעבידים אותך בכפייה, כל המשפחה שלך הושמדה, ואתה מודה ומהלל, אתה עוד מברך 'שהחיינו'? איך זה אפשרי?'. אבל אבא הסתכל עליי ולא הבין את השאלה. "מה זאת אומרת איך אפשר? לכך נבראנו. אנחנו בסך הכול ממלאים תפקיד. הקב"ה מנסה אותנו, ואנחנו התפקיד שלנו זה לעמוד בניסיון ולהמשיך לקיים מצוות וללמוד תורה בשמחה". הקו הזה, של קיום מצוות בשמחה בכל מצב ובכל זמן, היה המאפיין המרכזי באישיות שלהם, וזה הסוד של החינוך לילדים, בדור שלהם וגם בדור שלנו", מסכם הרב מאיר יונגרייס.

באדיבות אתר 'דרשו'

האם ניתן היה למנוע את השואה? איפה היה אלוקים בשואה? הרב יוסף בן פורת חושף בהרצאה מרתקת כיצד כל ההתרחשויות הנוראיות נכתבו בתורה שחור על גבי לבן והוצאו לפועל בתזמון מדויק כפי שצפו גדולי ישראל: