"אני כבר רואה ש'זה לא זה'". את בטוחה?

מכירה את זה שמגיע רגע אחד של הארה שמסמן לך שאת לא פועלת נכון? שמשהו בדרך בה את מתנהלת מוביל אותך למקומות שלא טובים לך? רגע אחד כזה של הבזק שמאיר בך, שולח אותך לחשיבה מחודשת.

הרגע המכונן הזה התרחש במקום מאד סוריאליסטי. ישבתי בספת בד קטיפתית ורכה שכמעט הטביעה אותי אליה ללא יכולת תזוזה. מוקפת בזוגות נרגשים שמשוחחים ביניהם בעניינים העומדים ברומו של עולם, מולי כוס קפוצ'ינו קטנה וחמה.

ואז נפל לי האסימון (אני יודעת שאין אסימונים היום. אבל הביטוי נשאר). אני כל הזמן עסוקה בלנתח את היושב מולי, לרדת לעומקו של כל משפט, לנסות להבין אם הוא מתאים לי ומה אני אומרת לשדכנית.

ותוך כדי שאני מודדת בפלס ובזכוכית מגדלת כל מילה שהוא אומר, אני מבינה שאני עושה טעות גדולה. המשימה היחידה שניצבת בפני היא להביא את עצמי לפגישה ולנסות להעביר את השעה בנעימות.

כל זמן שאני מנתחת באיזמל חד כל משפט לגופו, אני עושה עוול לכל הנוכחים. לא רק שלא אצליח באמת להסיק מסקנות איכותיות לגבי טיבו של הקשר, אלא שאני מחבלת בפגישה עצמה בעוד היא מתרחשת.

זה כמו לנסות לנתח נתונים של קמפיין פרסומי כשהוא עדיין באוויר. אין לזה משמעות אמיתית, נכון? כמו להישען על תוצאות של סקר שנערך חודש לפני בחירות. הרי הקשב הישראלי דינמי ומשתנה מרגע לרגע.

אל תנסי לבחון בכלל את מידת התאמתכם. נסי להימנע ככל האפשר מחשיבה מנתחת, יורדת למסקנות, להחלטות.

הביאי את עצמך לפגישה, ופשוט תהיי נוכחת ברגע. כשאת עסוקה בלבחון כל משפט בזכוכית מגדלת, את לא כאן ולא שם. מחשבותייך נודדות למחוזות רחוקים ופוגמים ברגע.

האם את יכולה פשוט להיות? לשמוע, להגיב, לצחוק, לענות, להקשיב. אל תפחדי שתשכחי פרטים. אל תחששי שמא המשפט הזה שקצת מעקצץ לך בלב, יפרח מזיכרונך. את ברוך ה' אישה צעירה עם זיכרון מעולה. את זוכרת כיצד אחיך לקח לך בחוזקה את הצעצוע בגיל שנתיים, אין שטם סיבה שתשכחי משהו שהתרחש בחייך רק לפני שעה או שעתיים.

את יכולה להיות רגועה ולנשום עמוק. הכל בסדר. את תחזרי לביתך, תשבי ברוגע ובנחת בחדרך ורק אז תושיבי על שולחן הניתוחים את הפגישה. תופתעי לראות כיצד את זוכרת כל פרט ומה הרגשת בכל דקה בה.

ורק אז תהיה משמעות לטיוב הנתונים. רק אז תוכלי להביט במאקרו על התמונה השלמה והמלאה ולצאת עם תובנה קונקרטית שתסייע לך.

מה שקורה כשאת מחליטה בתחילת הפגישה שזה "לא זה", זה שאת פשוט מפספסת הזדמנות להכיר באמת. להקשיב לעומק. לראות כיצד השיחה מתפתחת ולאלו כיוונים היא הולכת.

אל תברחי אל מחוזות אחרים. כבדי את האדם שמולך, כבדי את הזמן שלכם, ופשוט תנסי לחוות את הרגע.

לכי על זה: בפגישה הבאה שלך, גם אם באות לך המסקנות, שלחי אותן במהירות לדרכן ותקבעו להיפגש במועד מאוחר יותר.