הטיפות של רבי עקיבא נתנו לי להבין שיש משמעות לכל מעשה שאני עושה

המוני טיפות טפטפו על אותה אבן חלולה שראה ר' עקיבא. עוד טיפת מים ועוד טיפת מים זלגו בהתמדה עיקשת על האבן עד שחוררו אותה.

אמר ר' עקיבא, אם מים יכולים לחדור ולשחוק אבן קשה - ודאי יכולים מי התורה לחדור ללבי הקשה כאבן.

תארי לעצמך שהיה פורץ ויכוח בין אותן טיפות, מי הטיפה שסדקה את האבן?

ודאי הייתה מגיעה אותה טיפה שפגעה באבן והרגישה את ה"קראק" של הסדק, ואומרת: "אני! אני! אני היא זו ששברתי האבן, כולן ראו שכשאני פגעתי באבן היא נבקעה!".

"תגידי, את בסדר?", הייתה עונה לה הטיפה שנפלה לפניה, "את באמת חושבת שאת זו שבקעת אותה? מה פתאום! תראי כמה אנחנו ניסינו לפניך", ותצביע לעבר השלולית שנוצרה תחת הסלע.

"כולנו טפטפנו פה כל אחת בתורה, את לא עשית משהו יוצא דופן יותר מכולנו"

כנראה בשלב זה תצטרף חברתן הדומה להן שתי טיפות מים, זו הטיפה הראשונה שהחלה את מסע הטפטופים על האבן, ותזעק: "אני הייתי הראשונה! אני היא זו שבקעה את האבן!".

בדרך כלל בוויכוחים מן הסוג הזה, הקבוצה נחלקת לשניים. חלק מצדדים לכאן וחלק לכאן. אבל במקרה זה, הטיפות דומות כל כך, ודעותיהן לא שונות ולבסוף הוויכוח מוכרע ב"תיקו": "לכולנו יש חלק בשחיקת הסלע!", הן מדקלמות יחד, ומגיעות למסקנה: לכל טיפה יש חלק במסע הזה, גם לטיפה הראשונה שלא היה נראה בכלל שמותירה רושם כלשהו, וגם לטיפה האחרונה שלמעשה גרמה בפועל לשינוי ממשי באבן, וכמובן לכל אחת שלקחה חלק בזה יש משמעות, גם אם היא נראית מזערית.

לטיפה בודדת אין משמעות, אבל כשכולן יחד חותרות למשימה, ובכוחות משותפים מתמידים, אפשר לבקוע אפילו סלע!

הטיפות הללו נתנו לי להבין שיש משמעות לכל מעשה שאני עושה, גם קטן ולא מורגש. הוא לא עומד בפני עצמו, בסופו של דבר מעשה קטן ויומיומי מצטרף לפסיפס גדול של הרבה פעולות.

הטיפות הללו נתנו לי להבין שיש משמעות ליום אחד בודד בחיים, כי הוא חשוב בפני עצמו, וגם כי בסופו של דבר יום ועוד יום מצטרפים למסכת של חיים.

הטיפות הללו נתנו לי להבין שכמה שכל אחת היא אחת ומיוחדת בפני עצמה, יש לה גם חלק בעולם, חלק בעמ"י חלק בשרשרת הדורות, וחלק בקרוב הגאולה, כי היא מצטרפת למעשים נוספים של הכלל.

גם אם אחשוב לעצמי מי אני ומה אני שווה, מה אני כבר עושה ואיך אני בדיוק משפיעה? מבהירות לנו אותן טיפות: את לא לבד, את בדור שעליו נאמר "בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל", עוד מעשה שלך, עוד כוונה, עוד התגברות, עוד התקדמות, כולן יחד מתקדמות, כולנו יחד משפיעות.

המסר הזה הוא פרטי והוא כללי.

זכרי, את לא לבד. את עם כולן, וכולם איתך, וכולנו בתכלית לתקן את העולם במלכות ה'.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית.