למה אנחנו מקטינים את האנשים שאנחנו מקנאים בהם?

הקנאה, הינה תחושה המכילה כאב רב, ובסופו של דבר – נובעת מתוך חוסר אמון של האדם בעצמו וביכולותיו. כאשר אדם מרגיש שביכולתו להיות כמו האחר המהווה מושא לקנאתו, הוא אינו מקנא בו. הקנאה אפוא נובעת מהתחושה המלווה את האדם, על פיה אין סיכוי שהוא עצמו יוכל להגיע לאותם הישגים או לרכוש את אותן יכולות שהוא מוצא בזולתו. אמור מעתה, כי הקנאה – משקפת ייאוש ותסכול רב, הרבה מעבר לעובדה ש"לשני יש מה שלי אין".

בשלב הבא, הקנאה, למעשה, משביתה את מערכת החשיבה הפרופורציונאלית של האדם. הוא כבר אינו מצליח לראות את התמונה הכוללת, ולהבחין ביתרונות ובמעלות שיש לו עצמו. על פי נקודת מבטו העכשווית, כל מה שיש לו – אינו נחשב למאומה, בעוד לאחר – יש הכל. מסיבה זו, כבר אמרו רבותינו כי הקנאה מוציאה את האדם מן העולם: כלומר היא גורמת לשיבוש כל יכולת החשיבה שלו, ולהחריב את עולמו הפנימי.

חשוב להבחין בין קנאה באחר – לבין קבלת השראה מהצלחותיו, אותה מגדירים רבותינו כ"קנאת סופרים". ההבדל בין שתי התחושות – תהומי, ואם נרד לשורש הדברים, נמצא כי ההבדל נעוץ בדימוי העצמי של האדם: אדם שמרגיש שביכולתו להצליח, להשיג לא פחות מהזולת, ולכבוש את אותן פסגות – לא יקנא בחברו, אלא להיפך: הוא יראה בו מקור השראה, ויאמר לעצמו: "אם הוא יכול – אין סיבה שאני לא אוכל להיות כמוהו!".

יותר מכך: לא תמיד, האדם יחתור להשיג בדיוק את אותם הישגים שראה אצל חברו. במקרים רבים, הוא ישתמש בהצלחתו של הזולת כהשראה, אך ישכלל את ההשראה הזו ויפתח אותה, תוך התאמה מלאה שלה לנתונים האישיים שלו – כך שבסופו של דבר היא תגרום לו להגיע להישגים משמעותיים בחייו, אולם הישגים שונים מההישגים שהעניקו לו את ההשראה מלכתחילה.

לעומת, אדם בעל דימוי עצמי נמוך, שאינו מאמין בעצמו וביכולותיו – הוא לא יאמין ביכולתו לחתור אל אותם הישגים שהשיג חברו, ומשום כך, הוא יקנא בו, ועינו תהיה צרה בהצלחתו. מאחר והוא אינו מאמין ביכולתו להשיג הישגים משמעותיים ומקבילים בעצמו – הוא יראה בזולת איום, ובכדי לסלק את האיום הזה מדרכו – הוא עלול לעשות הכל, ובכלל זאת אפילו לפגוע בחברו ולהצר את צעדיו, ובלבד שהאיום יעלם...

הקושי בקנאה

כפי שאמרנו, הקנאה אוצרת בתוכה כאב רב. למעשה, רגש הקנאה, הינו אחד הרגשות הקשים ביותר שישנם. הוא גורם לאדם להרגיש חסר ערך, חסר אונים, עד שרבותינו כבר לימדונו במדרש כי עדיף לאדם לספוג "מאה מיתות – ולא קנאה אחת"!

וכאן חשוב להדגיש, כי הקנאה, ברבים מהמקרים, אינה מודעת. היא נובעת מתת המודע, שהוא המקום אליו מתנקזים כל הרגשות שהנפש אינו יכול להכיל...

כאשר האדם רואה את הצלחתו של הזולת, ומרגיש שאין ביכולתו להגיע לאותה רמת הישגים כמוהו – הוא מרגיש חסר אונים וחסר ערך, ואת התחושות הללו – הוא בעצם תולה בזולת. כלומר: הוא בעצם מרגיש, שהסיבה לתחושה הקשה שהוא חווה – הינה: ההצלחה של הזולת, ומאידך – אין לו שליטה על ההצלחה הזו, שמהוה על פי תחושתו גורם מרכזי לכאב שהוא חש...

מאחר שהאדם מרגיש שהכאב שלו תלוי בגורם שאין לו שליטה עליו, כלומר: בזולת – עובדה זו מעצימה את הקושי שלו, וגורמת לו לחוש חוסר שליטה בעצמו ובחייו. התחושה הזו – מתורגמת לעיתים קרובות לכעס כלפי אותו אדם שהוא מקנא בו, וכך, במקום לנסות לחשוב כיצד ביכולתו להצליח בעצמו ולנפץ את תקרת הזכוכית שהציב לעצמו – המקנא מתעל ומנתב את כל כוחותיו לפגיעה בזולת ולצמצום ההישגים שלו, כאשר בכך, הוא בעצם מנסה להשיג שתי מטרות: ראשית – להקל על הכאב שלו על חוסר ההצלחה שהוא חווה, כאב שמתעצם ככל שהצלחתו של הזולת רבה יותר, ושנית – "להעניש", כביכול, את הזולת על הכאב שנגרם לו בעטיה של הצלחתו.

תוצאות הקנאה

כאשר אנו מבקשים לעקוב אחר דפוס הפעולה שמאפיין את האדם המונע מכוחה של קנאה, נוכל לומר כי הפעולות שלו אינן מכוונות לשפר את איכות החיים שלו ולהשיג תועלת או טובת הנאה אישית, אלא רק בכדי לפגוע במצוינות של הזולת.

בבחינה זו, שונה המקנא מאדם אחר הפועלת מכוחם של מניעים אישיים, בין אם הם חיוביים ובין אם הם שליליים. אם ניקח לדוגמה אדם שגונב מהזולת, מדובר כמובן במעשה שלילי במהותו, אך הוא אינו מכוון לפגיעה בזולת – אלא לתועלתו של הגנב... הוא זקוק לכסף, ולשם כך הוא מוכן למכור את ערכיו! אם, למשל, הגנב משתמש בכסף הזה בכדי לקנות יהלום – הרי שהמניע שלו הינו הרצון להרשים אחרים; אם הוא משתמש בכסף בכדי לקנות אוכל – המניע שלו הינו הרעב; כך או כך, מדובר במעשה שיש לו מניע הגיוני לתועלתו של האדם.

אולם כאמור, אדם שמקנא בזולתו, עלול לעשות מעשים שלא יניבו לו כל תועלת, ומטרתם אינה אלא לפגוע בזולת. המטרה אינה "שיהיה לי יותר", אלא "שיהיה לאחר פחות". בעצם, הדבר דומה למי שגונב כסף, ולאחר מכן שורף ומעלה אותו באש... מבלי להנות ממנו, רק בכדי שהוא לא יהיה ברשותו של אדם אחר.

כאשר מתעורר רגש הקנאה, האדם למעשה תולה את הכאב שהוא חש – בהישגים שהשיג זולתו, ולכן, מבחינתו, המטרה האחת והיחידה הינה: לצמצם את הישגיו של הזולת בכדי שלא יעוררו אצלו את הכאב הזה. משום כך, הוא אינו חותר לשפר את מצבו שלו – אפשרות שהוא אינו מאמין בה, אלא חותר אך ורק להרע את מצבו של הזולת.

הקטנה של הישגי הזולת

אולם כאן המקום לציין, כי לעיתים, תישא הקנאה אופי שונה. לפעמים, הקנאה לא תגרום לאדם לחבל בפועל במצבו של הזולת, אלא רק "להקטין" את הישגיו בתפיסתו שלו. למשל, האדם עשוי לומר: "מסכן פלוני... הוא לא מצליח בעבודה, המשפחה שלו מתפרקת, הוא בכלל לא יודע מה חשוב בחיים, ובמקום להשקיע במקומות החשובים באמת – הוא משקיע במקומות בהן ההשקעה אינה מניבה כל תמורה!"...

במקרים רבים יתברר, שאותו אדם פשוט מקנא ברעהו על הצלחתו, ומשום כך – הוא מנסה לגמד אותה. הוא אינו יכול לחיות עם התחושה שהזולת מצליח יותר מכפי שהוא עצמו מאמין שיוכל להצליח אי פעם, ועל כן, הוא מעדיף למזער את הצלחותיו ולהתכחש להן.

כמובן, ביטוי זה של קנאה, הרבה פחות שלילי ומזיק מאשר הביטוי הקלאסי, שעלול להוביל לפגיעה ממשית בזולת. באופן זה, האדם אינו גורם לזולתו נזק ממשי, אלא רק מגמד את הצלחותיו – בכדי לחסוך מעצמו את הכאב שהוא חש בעקבות ההשוואה בין הצלחותיו של הזולת ובין חוסר הצלחתו שלו עצמו.

ועדיין, מדובר בקנאה, שהיא שלילית ביסודה ובמהותה. כל עוד האדם ממשיך לקנא, המשמעות היא, שהוא אינו מאמין ביכולותיו להשיג הישגים מקבילים להישגים שמשיג זולתו, ומשום כך, במקום לקבל השראה מהצלחותיו של הזולת – הוא מקנא בו, ומתעל את האנרגיה ואת המוטיבציה שלו לאפיקים שליליים. אילו היה מצליח להשתחרר מהקנאה, ובמקום למצוא דרך להקטין את הזולת – היה מחפש דרכים בהן יוכל "להגדיל" את עצמו, אין ספק שהוא היה יכול להצליח משמעותית, ולהגיע להישגים מרשימים וחיוביים ביותר.