מכתב אישי: אם החיים חשובים לכם, קחו 3 דקות לקרוא את זה

אם נשאל את האדם החילוני-מסורתי מה זה בעיניו אמונה, הוא יענה "אמונה זה משהו אבסטרקטי, מופשט. זה לא מדע חותך, זה לא משהו שאפשר להוכיח אותו, אלא זה משהו בלב שמרגישים אותו". אני רוצה לבקש מכם שבקריאת הטור הזה תזרקו את הרגש, ותחשבו עם שכל קר. רק הגיון, רק רציונליות נטולת רגש.

בואו נדבר גלויות, או שהדתיים צודקים או שהחילונים צודקים. או שהתורה היא אמת וצריך לשמור שבת וכשרות וכל יתר המצוות, או שחלילה לא ואפשר לעשות הכול, כולל לאכול ארוחה איטלקית בפסח עם פסטה ופיצה עם תוספת מוצרלה, ולקפוץ לאיזה מסעדה דרוזית ביום כיפור. זה שחור או לבן. או שהתורה היא אמת אלוקית שנמסרה מבורא העולם וצריך לקיים את כולה, או שזה חלילה סיפורי עלי באבא ולא צריך לעשות דבר ממה שכתוב בה. אני, עד גיל 22, חייתי עם תפיסה חילונית-מסורתית, שזה אומר שבשורה תחתונה אני יכול לעשות מה שבא לי אבל עם כמה סייגים קטנים כמו לצום ביום כיפור, לא לאכול חמץ בפסח, ולוותר על צ'יזבורגר שזה לא כזה נורא, טוב לדיאטה. אם אנחנו מדברים רציונלית, סגנון החיים החילוני-מסורתי הזה הוא הכי חסר הגיון בעליל. אין שום הגיון לצום ביום כיפור ובשבת שאחריה לנסוע ברכב, כי אותה תורה בה כתוב שצריך לצום ביום כיפור היא אותה תורה שאומרת לא לנסוע ברכב בשבת. אז אם אתה מאמין בתורה ולכן שומר את יום כיפור, אז אתה אמור לקיים את כל מה שכתוב בה. ואם אתה לא מאמין בתורה ולכן נוסע בשבת ולא מקיים מצוות, אז למה אתה צם ביום כיפור?! העניין הוא שהתפיסה הזו היא מאוד נוחה, כי מצד אחד היא לא ממש מגבילה אותך, אבל מצד שני אם באמת יש ה' והתורה היא ממנו, אז כדי להראות שאנחנו לא לגמרי מנותקים שומרים על כמה דברים בסיסיים, ואז זה נותן את ההרגשה "הנה, אני עם בסדר עם אלוקים", וזה מנקה את המצפון ויושב טוב.
שורה תחתונה, אין בזה הגיון. או שהתורה אמת וזה אומר שצריך לקיים הכול, או שלא. במאמר מוסגר, נציין שכמובן שבתהליך התחזקות מתקדמים צעד אחר צעד בהדרגה, אלא הכוונה היא שתפיסת חיים שאומרת שדי לשמור על כמה דברים בסיסיים כמו יום כיפור וחמץ בפסח ועל ביקור שבועי בבית הכנסת ודי בכך, ללא שמירת שבת ושאר המצוות היא משוללת הגיון. סגנון חיים שכזה – חילוני עם זיקה לדת, הוא הכי מבוסס רגש וחסר כל הגיון.

(צילום: shutterstock)

מה באמת עומד מאחורי זה?

מה שיבוא ויטען החילוני-מסורתי הוא שבסך הכול אמונה בתורה זה לא משהו שאפשר להוכיח אותו בצורה וודאית, ולכן לא קיימת באמת תחושת מחויבות. אבל אם יבוא האדם הדתי-מאמין אליו ויגיד לו "תקשיב, יש לי סרטונים עם הוכחות מדויקות לכך שהתורה לא יכולה הייתה להיכתב על ידי בן אנוש, והיא אלוקית. רוצה לראות?", התגובה האוטומטית-אינסטינקטיבית של האדם המצוי תהיה "הדברים האלה לא כל כך מדברים אליי. אם זה עושה לך טוב - מפרגן לך שאתה דתי מכל הלב, אבל אני פחות מתחבר לנושאים האלה. מספיק לי במה שאני עושה וזהו". ואז מנגד יגיד לו האדם הדתי-מאמין "אבל אם התורה היא אמת ואתה חי במסלול אחר, אז אתה מפספס את כל החיים שלך. אתה מבין את זה? רק תשמע, רק תראה את ההוכחות, אל תהמר על החיים שלך", והתגובה של האדם החילוני-מסורתי תהיה... "לא תודה".

השאלה שאני רוצה שנבדוק היא האם התגובה הזו של ה-"לא תודה", היא תגובה שמגיעה מתוך שכל קר או מתוך רגש? ממה באמת נובע חוסר הנכונות להקדיש מעט זמן ולבדוק אחת ולתמיד אם התורה היא אכן שמיימית מבורא עולם? מה המקור לעקשנות הנחרצת לעשות את הבדיקה הזו? בואו נבדוק.

לסרב להצעת העסקה הכי משתלמת של החיים

אם יגיע אליכם בן משפחה או חבר שאומר לכם "יש לי עסקה כלכלית חד פעמית עבורכם. אתם צריכים להשקיע 50 ₪, ואתם יכולים לזכות במיליארד ₪. אומנם יש כביכול סיכוי שתפסידו את חמישים השקלים שהשקעתם, אבל מנגד אתם יכולים להרוויח הון עתק, ואני גם טוען שאפילו את חמישים השקלים הללו לא תפסידו. אני משתתף בעסקה החד פעמית הזו כמובן, וגם מכרים נוספים שלכם ואנשים ידועים ומפורסמים". האדם הרציונל ילך על העסקה הזו, כי אומנם הוא צריך כביכול להמר על 50 ₪, אך ההשקעה שהוא יכול להפסיד היא זעומה לעומת הרווח שהוא יכול להרוויח, ומה גם שהמכר טוען שהוא לא יפסיד את ההשקעה.

אותה הצעה מציע האדם הדתי-מאמין לחברו החילוני-מסורתי, הוא מבקש ממנו להשקיע כמה שעות בודדות של צפייה בכמה סרטונים או בקריאה של כמה מאמרים שמוכיחים וודאית את אלוקיות התורה, ובכך הוא יכול להרוויח את חייו אם יגלה שהתורה היא אכן אמת עליונה והוא במסלול חיים שנוגד לה. כלומר הוא נדרש להשקיע "סכום קטן", כמה שעות בודדות, ובכך הוא יכול להרוויח הון עתק של עצם חייו.

אבל האדם החילוני-מסורתי לרוב יסרב להשקיע מעט זמן בבדיקת אמיתות התורה, אף כשהטענה מנגד היא שהוא מהמר על חייו, ובסך הכול נדרש ממנו לעשות בדיקה קטנה ולגלות נכונות רק לשמוע את הדברים.

ומדוע מגיע הסירוב להצעת העסקה המשתלמת הזו? מדוע מסרבים לעסקת ה"בדיקת אמיתות התורה"? הסירוב לא מגיע מתוך הגיון, כי ראינו במשל של עסקה ה"50 ₪ למול מיליארד ₪" שכל אדם יסכים לה, והרי גם כאן נדרשת השקעה של מעט זמן למול רווח של חיים. אלא שהסירוב מגיע מתוך רגש, רגש של פחד. יש פחד לגלות שהתורה היא אמת מחייבת, שתדרוש מהאדם לערוך שינויים באורח חייו ולוותר על דברים מסוימים אליהם התרגל. אותו אדם שמסרב לתת צ'אנס ורק לשמוע ולבדוק, בעצם מפחד שיצליחו לשכנע אותו, ופתאום הוא יגלה שהתורה זה אמת וכבר לא יהיה אפשר לנסוע לים בשבת...

מי מוכן לשתות כוס עם רעל? אתה

ועכשיו נראה עוד דוגמא שתמחיש עד כמה שהסירוב הזה מונע מתוך רגש. נניח והסיכוי בעיני האדם החילוני-מסורתי שהתורה היא אמת הוא רק  1% בלבד. האם גם במקרה כזה שווה להשקיע זמן בבדיקת אמיתות התורה? בואו נבדוק.

נניח ואתם הולכים במדבר כבר כמה ימים ללא אוכל ושתייה, ואז לפתע עומד מולכם אדם ואומר לכם כך "הנה כוס מים. 99% שהמים הללו בריאים ונקיים וטובים, יש רק 1% שיש בכוס הזו רעל. אבל שתדעו שבמרחק של 2 ק"מ ישנו בית הארחה עם אוכל ושתייה ומחכים לכם שם. האם תרצו לשתות מאותה כוס מים שמונחת לפניכם?". וודאי שהאדם ההגיוני לא ישתה מכוס המים, ויסבול הליכה של עוד 2 ק"מ. ולמה? כי כשמדובר בחיים לא לוקחים סיכון, אפילו לא של אחוז אחד בודד.

כלומר שאם יש אחוז אחד בודד שהתורה היא אמת, וחייכם כרגע אינו במסלול התואם לתורה, אמורים בצורה רציונלית-שכלית-הגיונית לא לקחת סיכון, ולהשקיע מעט זמן בבדיקת אמיתות התורה. בדיוק כפי שהייתם משקיעים זמן הליכה של 2 ק"מ במדבר החם כדי לא להמר על החיים, אפילו לא במחיר של 1%.

אבל מה עם מה שהמדע אומר?

ואם יבואו ויגידו "אני לא נותן לתורה אפילו 1%. אני מאמין בתפיסת המדע ובמה שהמדענים טוענים להיווצרות היקום והאנושות", אז נבוא ונגיד להם "אפילו עולם המדע קורא לתפיסתו על תחילת היווצרות היקום והאנושות בשם "תאוריה"! תאוריית המפץ הגדול, תאוריית האבולוציה, תאוריית מוצא המינים. כלומר אפילו המדע בעצמו קם ואומר "אין לי את היכולת לקבוע בצורה חד משמעית של 100% כיצד היקום והאנושות החלו להיווצר, ולכן אני יכול לקרוא לכך רק 'תאוריה' ולא 'עובדה'". אפילו המדע עצמו מודה כי קיים אחוז מסוים לכך שתפיסתו היא לא נכונה. ואם קיים סיכוי מסוים לכך, הרי אנו חוזרים למשל המדבר וכוס המים עם הרעל, שמחייב את האדם לבדוק את אמיתות התורה כדי לא לסכן את חייו. כמובן, כפי שציינו בתחילה, רק אם מדובר באדם בעל הגיון ושכל, ולא כזה המונע מתוך רגש הפחד.

איך בודקים?

קיימות הוכחות עובדתיות שחור על גבי לבן לכך שהתורה שבכתב והתורה שבעל פה אינן אנושיות, הוכחות במגוון אספקטים שונים, כגון ידיעות על כל בעלי החיים ברחבי הגלובוס שאיש מעולם לא יכול היה לדעת אותן לפני 3,000 שנה ושלא הופרכו עד עצם היום הזה, תגליות מדעיות שאיש לא יכול היה לדעת לפני אלפי שנים ללא שום אמצעי טכנולוגיה, הבטחות ונבואות מהתנ"ך משוללות הגיון - שהתגשמו, ההוכחה הלוגית לקיומו של מעמד הר סיני (שאגב, אינו נטען מעולם על ידי אף כת או דת אחרים בעולם, משום שלא ניתן לזייפו), הצופן התנכ"י, פלאים מתמטיים המקודדים בתורה ועוד.

הדרך לבדוק את אמיתות התורה היא מאוד קלה ונוחה. תתחילו מהאתר "70 שאלות קשות ביהדות" (חפשו בגוגל).
השאלה הראשונה שתראו שם תהיה "איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא לא המצאה?", כנסו אליה, תקראו את המאמר, תראו את הסרטונים שמופיעים באזור הסרטונים.
בנוסף, קראו גם את המאמר 'איך אפשר לדעת שהתורה היא לא המצאה? 12 הוכחות שינפצו את הספקות'.

שורה תחתונה, בואו נדבר גלויות

בסופו של דבר אי אפשר להתחמק מן האמת. בסופו של דבר, בגיל 120 מקסימום, כולנו נתייצב מול האמת. או שבאמת נגלה שאין כלום... והחילונים צדקו, או ש... הפתעה!

ואני רוצה לסיים בלספר לכם משהו קטן עליי. כשאני הייתי תלמיד בבית הספר הייתי מאוד לחוץ ממבחנים, במיוחד במתמטיקה ופיזיקה. ברגע שטופס המבחן היה מונח על גבי השולחן שלי, הייתי מזנק על השאלה ומתחיל לחשב כל מיני משוואות ולחלץ נעלמים, ולהציב בעוד משוואות, והייתי כותב ורושם ומחשב בשיא המהירות. כשהמורה הייתה מחלקת את המבחנים לאחר בדיקתם, לא פעם היה כתוב בגדול בעט אדום "לא ענית על השאלה!". מרוב לחץ עשיתי המון חישובים והגעתי לכל מיני מסקנות, אבל לא עניתי על מה שבכלל ביקשו בשאלה. עד שהחלטתי עם עצמי שכל פעם שאני עושה מבחן, אני לא מתחיל לכתוב שום דבר עד שאני לא קורא את השאלה לפחות פעמיים, מבין מה רוצים ממני, חושב איך אני מגיע ליעד עם הנתונים שיש לי, ורק אחר כך מתחיל לכתוב.

רוב האנשים חיים את החיים שלהם כמו התלמיד הלחוץ. הם רצים עם החיים – לימודים, צבא, עבודה, משפחה, משכנתא, סידורים, קניות וכו'. הם רצים עם החיים על אוטומט, ואף פעם לא עוצרים לרגע את החיים כדי לבדוק "יש משהו שרוצים ממני בחיים האלה? יש תכלית לעצם החיים? יש סיבה לכך שהגעתי לעולם? אני אמור להשלים בחיי איזשהו תפקיד או שליחות? אני צריך להגיע לאיזה יעד עליון?".  הם לא עשו אף פעם pause על החיים, כדי לקרוא לרגע את השאלה.

ואני מאחל לכולנו, שלא נגיע לסוף המבחן ונגלה – שלא ענינו על מה ששאלו אותנו...