3 חידושים של רבי שמעון בחינוך מתבגרים

ל"ג בעומר הקרב ובא הוא הזדמנות לדבר על שלושה חידושים בחינוך שניתן ללמוד מרבי שמעון בר יוחאי.

1. אין יאוש בעולם כלל - בל"ג בעומר, 24,000 תלמידי רבי עקיבא שמתו במגפה פסקו מלמות. רבים היו מתייאשים לנוכח מפעל חייהם היורד לטמיון, אבל רבי עקיבא לא התייאש. הוא הלך ומצא חמישה תלמידים חדשים, שאחד מהם הוא רבי שמעון בר יוחאי, והתחיל ללמד אותם את כל תורתו מההתחלה. רוב רובה של התורה בעל פה שיש לנו היום, באה מאותם חמישה תלמידים שהסמיך רבי עקיבא. וזה לימוד עצום: לא משנה איזה חורבן עובר על האדם, אף פעם לא מאוחר מדי, ותמיד אפשר להתחיל מההתחלה. לא משנה כמה טעויות עשינו (בחינוך הילדים או בכלל), אסור להתייאש, אלא צריך עכשיו להתחיל שוב!

2. ההלכה אומרת שהמינימום לקיום מצוות תלמוד-תורה, הוא קריאת שמעשחרית וערבית. יש אומרים שאסור לומר הלכה זו לעם-הארץ, אבל דעת רבי שמעון בר יוחאי (לפי רבא, מנחות צ"ט) היא שמצווה לומר זאת לעם הארץ. בהסבר דעתו, יש לומר, שהוא נותן קרדיט שאנשים לא ינצלו לרעה ויפטרו את עצמם אם הם יבינו שכבר קיימו את המינימום, אלא להיפך, רש"י מסביר שבזכות העידוד הזה, הם יעשו קל וחומר, שיראו כמה גדול השכר אפילו על קצת, וזה מה שיתן להם כוח לרצות ולהתעלות עוד בתורה. וזה לימוד עצום בחינוך: לא להמעיט בערכם של מעשים קטנים ולא לייאש, אלא תמיד להעריך, לתת קרדיט, לעודד את מה שיש, ובזכות כך - מקבלים מוטיבציה לעוד.

3. אנן בחביבותא תליין - הנתיבות שלום (לל"ג בעומר) כתב מאמר שלם ובו הוא מביא מהזוהר הקדוש, שרשב"י הוא זה אשר המשיך וממנו נתפשטה מידת האהבה והחביבות בין הקב"ה לישראל. יום ההילולא של רבי שמעון, שבו התגלתה העוצמה של גישה זו, של החביבות והאהבה בין הקב"ה לישראל, הוא מעין קבלת התורה של תורת הסוד, כמבואר שם בנתיבות שלום, ולכן ראוי לנו לשמוח מאוד ביום הזה, וללכת בדרכיו, להרבות חביבות ואהבה, לא רק כשהבנים עושים רצוננו ורצונו יתברך, אלא בין כך ובין כך, לא לשכוח שהם בנים ולהתנהג אליהם בהתאם, כרחמי אב על בנים, וזה עצמו יוביל וימשוך עוד הנהגה של רחמים כלפינו, וממילא נזכה במשהו לקרב עוד את הגאולה, שתלויה בחביבות שבה אנו נוהגים זה עם זה.

מעניין, שהיישום של גישה זו הציל את נכדו של רשב"י, כפי שמובא בגמרא (בבא מציעא דף פ"ה), שנכדו של רשב"י יצא לתרבות רעה (כמבואר שם בגמרא), אבל במקום להוכיח אותו ולדחות אותו מהקהילה, גישת הרבנים היתה הפוכה: אהבו אותו, העניקו לו כבוד גדול, לא באופן חד פעמי אלא בהתמדה רבה, ולמרות שהיו לו הרבה נפילות בדרך, בכל זאת, השקיעו בו אהבה וכבוד רב, עד שאותו בחור הפך לרב גדול בישראל. המכנה המשותף של כל הלימודים הללו, הוא האמונה בטוב שבילדים שלנו, והמלחמה בקולות המייאשים.

זה לא קל, אבל נקווה שזכות רבי שמעון תועיל לכולנו שנצליח ליישם גם אנחנו משהו מהגישה הזו.