עדויות קשות: "שלחו אותי לכלא עם ביזיונות והשפלות. צחקו עלי שאני אוכלת כשר"

דיון על התנהלות חקירת רצח משפחת כדורי התקיים הבוקר (שני) בוועדת ביטחון פנים, בראשותה של ח"כ מירב בן ארי. בני הזוג יהודה ותמר כדורי הי"ד נרצחו על ידי מחבל פלסטיני תושב חברון תומך דאעש, שנלכד רק 3 וחצי שנים לאחר הרצח. כיוון שהבית נותר נעול לאחר הרצח, חשדה המשטרה בבנם ובכלתם של בני הזוג, עצרו וחקרו אותם במשך ימים ארוכים ומענים.

ח"כ אורי מקלב סיפר בוועדה על ההיכרות האישית עם יהודה כדורי, "איש אצילי שכל חייו היו הילדים והמשפחה. איש מבוני הארץ ומשפחה שורשית מאוד. פרנס הרבה אנשים. איש שלא היה לו אויב ושלא מסוגל לפגוע בזבוב. יהודה היה אח שכול שאחיו נהרג ואשתו באה ממשפחה של ניצולי שואה ועברה שלושה פיגועים. כל הממצאים בשטח סתרו כל חשד שזה אדם מהמשפחה.

"למשטרה הייתה הקלטה יומיים לפני הרצח שבה יהודה מדבר עם האחיינית שלו ורצה שהיא תלמד ראיית חשבון כדי שתעבוד במשרד, ורק על זה חקרו את כל עובדי המשרד. ציטוט מהשיחה, 'המשרד שלי הוא מפעל חסד לי אין כוחות. פה יש לך משרד והמשרד יהיה שלך' על הקלטה כזאת הורסים חיים של הרבה אנשים?! לא שמענו עד עכשיו התנצלות של המשטרה", אמר ח"כ מקלב.

במהלך הדיון פרצה ברכה כדורי בבכי, וסיפרה על ההשפלות הקשות שחוותה בבית המשפט: "עד היום אנחנו בפחד וחוסר אמון משווע", היא אומרת בקול נשבר. "השפלות וביזיונות שאי אפשר לעמוד בהם. צחקו עליי שאני אוכלת כשר. הרגשתי מתחננת רק תביאו לי פיסת לחם, אני לא מצליחה להחזיק את עצמי".

"שלחו אותי לכלא בלי כלום ואחרי ביזיונות והשפלות. עצם הבקשה של פיסת לחם זה ביזיון שאין לתאר", היא אומרת ומספרת על פגיעה פיזית בה ובסממניה כאישה דתיה, "הורידו לי את הכיסוי, הורידו לי את החצאית. זרקו לי שקית עם לחם יבש וזה מה שיכולתי לאכול. כשעורך הדין הגיע לבקר אמרתי להם שאני לא יכולה לצאת ככה עם מכנסיים ובלי כיסוי, אמרו לי 'את לא רוצה, תישארי בחדר שלך'. אי אפשר לתאר את הפחדים ואת ההרגשה הנוראית, על מה אני פה בעצם? את הזעקה האילמת שלא עשינו כלום אין למי להשמיע. אף אחד לא מאמין. התחושות הללו מלוות אותנו עד היום".

ברכה מתארת את הסבל הנורא שחוו ילדיה בעקבות ההאשמות החמורות. "זה חמישה ילדים שלקחו להם את ההורים, ילדים שעד היום זוכרים לאן הלכו, ילדים שחוזרים מבית ספר ושומעים שמועות. אין לכפר על כזה דבר. זה טיפולים נפשיים לילדים. ועל מה?!", היא זועקת. "גם להתאבל על הרצח של הסבא והסבתא לא ניתן היה, היינו שרויים בפחד נוראי".

ברכה מציינת שהמשטרה לא קיימה את חובתה ששוטרת אישה תלווה אותה. "הייתי צריכה להוריד עקרונות ולעמוד במקומות שעד עכשיו אנחנו לא יכולים להכיל זאת. אני יכולה לצעוק את הצעקה שלי אבל אין מרגוע לכאב, לפחד ולחוסר האמון במערכות. גדלנו על האמון במערכות האלה, אבא שלי והאחים שלי שירתו בצבא וקיבלנו סטירה עצומה, ואין לי מילים על מה שאנחנו עוברים ועל הקושי להכיל, והקושי שהיה לי להגיע לכאן".