סיון רהב מאיר: אנחנו לא נוזפים באנשים. אנחנו מלהיבים אותם

"שלום סיון, שמי נחמה שפילמן, מנהלת החינוך החברתי בקיבוץ טירת צבי. נראה לי חשוב לפרסם את הסיפור הבא: נטע אייגר, נער בכיתה י"א מהקיבוץ, נסע להתחרות בחו"ל באולימפיאדת מנדלייב הבינלאומית בכימיה (אגב, נטע הוא צאצא של הרב עקיבא אייגר שהיה מפורסם בגאונותו).

"מישראל נשלחו לתחרות ששת הכימאים הצעירים הטובים במדינה, וביניהם נטע. הוא הצטיין בשני השלבים הראשונים אבל לצערנו מבחן המעבדה השלישי והחשוב נערך בשבת האחרונה.

"למרות ההבטחות המוקדמות לאפשר לנטע להיבחן ביום שישי או במוצאי שבת, בפועל לא אפשרו לו לעשות זאת. לדעתנו ישראל צריכה להתעקש על כך כמדיניות רשמית, ולא כטובה פרטית לנטע.

"בסופו של דבר, נטע לא ניגש למבחן בשבת. מבחינתנו - הוא עמד במבחן אחר. בקיבוץ ובבית הספר שלו בשדה אליהו מכינים לו קבלת פנים של אלוף העולם. הוא התכונן לתחרות הזאת שלוש שנים תמימות, הוא כימאי מצטיין, והלילה הוא ממריא חזרה לארץ, בלי גביע, אבל עם הרבה אמונה ונאמנות לערכים".

(בתמונה: נטע, עם כיפה, בתחרות)

מה למדתי בשבת בלונדון?

"מה המסר המרכזי שעלי להעביר כאן? להגיד לאנשים לחזור לבתי הכנסת?", כך שאלתי את הרב הראשי של בריטניה, הרב אפרים מירוויס, לפני כניסת השבת.

42 מרצים הגיעו לשבת המיוחדת של ארגון "המזרחי" באנגליה. כל אחד דיבר בכמה בתי ספר ובתי כנסת ואולמות, במסגרת שבת ראשונה מסוגה לחיזוק הקהילות אחרי הקורונה. אלפים הגיעו כדי להיות שוב ביחד בשבת, להתפלל, לשיר, ללמוד תורה, כמו פעם.

לתומי חשבתי שהרב הראשי פשוט ירצה שאני אקרא לאנשים לשוב, אבל הוא ענה לי אחרת, וחשף עיקרון חינוכי עמוק:"להגיד לאנשים לחזור לבתי הכנסת? לא באנו לנזוף בהם ולשאול אותם איפה הם. נכון, רבים מחברי הקהילה שהיו פחות מחויבים, נעלמו. עבור חלקם ההליכה לבית הכנסת הייתה סוג של הרגל, וההרגל נעלם בשנתיים האחרונות.

אבל כדי להחזיר אותם צריך לשאול למה בכלל באים - צריך לטפח אמונה אמיתית. צריך ללמוד מהי תפילה. צריך לגרום לאנשים להבין מהי פרשת השבוע וכמה חשוב לשמוע אותה בבית הכנסת בשבת. צריך שירגישו מה המשמעות של זהות יהודית ושל קהילה פעילה ותוססת. אם הם יבינו את זה, אם נדליק את הניצוץ, כולם כבר ירצו לבוא. אנחנו לא נוזפים, אנחנו מלהיבים".

ואכן, הרבה התלהבות והתרגשות הייתה בשבת האחרונה בלונדון. מקווה לקחת קצת מכל זה בחזרה איתי לישראל.

לימוד קצר לל"ג בעומר

הנה הזדמנות ללמוד שני משפטים שאמר רבי שמעון בר יוחאי. הם מובאים כאן לציון יום פטירתו שחל היום, וגם לעילוי נשמת 45 הרוגי אסון מירון:

"נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ - וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים" – עד כדי כך החשיב רבי שמעון בר יוחאי את כבודו של הזולת. האיש שמדליקים לכבודו מדורות של אש, אומר לנו שעדיף להיכוות באש ולא חלילה לפגוע באדם אחר בפומבי.

"קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם - יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג" – היחסים בתוך הבית הם התשתית של החברה. מלחמת גוג ומגוג נשמעת כמו איום קטלני, אבל לפי רבי שמעון בר יוחאי, התרבות בתוך הבתים שלנו פנימה, כלומר היחסים בין הילדים להורים, הקשר בין האחים, התכנים, התרבות, הכבוד, השפה – מהותיים אפילו יותר.

שלא נלבין פני חברינו ברבים, ושנזכה לתרבות טובה בתוך בתינו. ל"ג בעומר שמח.

בסלון הבית של נועם רז

לא הייתי הלילה במירון, אלא במקום אחר מלא קדושה – סלון הבית של נעם רז ז"ל, ביישוב קידה. אשתו אפרת וששת הילדים יושבים שם שבעה על נעם, בעל ואבא ולוחם ימ"מ שנפל בקרב בג'נין. הגעתי לשם לערב לימוד שנערך אמש לנשות היישוב לל"ג בעומר.

יש שלוש מילים ששומעים שוב ושוב בחדשות מאז נפילתו של נעם:

נעם – כמה נעימות ועדינות היו באדם שהיה לוחם ומפקד קרבי, שיצא שוב שוב למבצעים מסוכנים. מתברר שאפשר לעשות זאת ולהיות מלא בנעם.

רז – רבי שמעון בר יוחאי, שהיום הוא יום פטירתו, לימד אותנו את תורת הסוד, את הנסתר, את הרז. נעם היה אדם שלומד תורה במסירות, שמתנדב במסירות, שמקים במסירות מטע חקלאי, והכול בשקט, בלי פרסום ובלי שואו. איזה עוד רזים כאלה מסתתרים באנשים שחיים סביבנו? לא רק מה שגלוי לעין קיים.

קידה – הקהילה של קידה עוטפת את משפחת רז. היישוב שנמצא בבנימין נקרא על שם צמח הקידה שצומח באזור, אבל הרגשתי שהמילה קידה מתאימה כאן בעוד הקשר: אלפים גודשים את הבית, ומיליונים משתתפים בצער. רבים כל כך מרגישים צורך לקוד קידה של תודה.

כשנפרדנו שיתפה אותי אפרת רז ברעיון שאמר פעם הרב אהוד ברזילי: היא מרגישה כאילו היה בעולם בקבוק קטן וסגור של בושם, רק שלה, ועכשיו הוא נפל והתנפץ, אז כל העולם מתבשם ממנו.

ואם הזכרנו את נועם רז, הנה מה שחברים סיפרו עליו.

איתן עומר, שלמד איתו בישיבת "מרכז הרב": "הוא היה תמיד האחרון לפתוח את הפה בכל פורום, אבל הפאנץ' השנון היה בסוף שלו, בטאבו. כולם אהבו אותו, אפילו העריצו, כי הוא היה התגלמות פשוטה ומדויקת של כל מה ששיננו בספר 'מסילת ישרים' או 'מוסר אביך' – עניו, צנוע, ראשון להתנדב תמיד, אוהב כל אדם, שנון, טוב לב, מענטש".

אילן קליין: "נפגשנו בקורס פראמדיקים של מגן דוד אדום. אני זוכר שאהבתי ללמוד איתך כי היית מדייק אותי בשאלות פשוטות שנותנות מבט אחר על החומר המקצועי. אני בטוח שהפשטות הזו הצילה חיים רבים. בסיום הקורס קיבלנו מספרי רישיון פראמדיק. אני 1073, ואתה בצמוד אלי קיבלת 1074. בתאונות קשות ופיגועים הייתי תמיד רגוע כשנועם מטפל כאן לידי. נוח בשלום, 1074 יקר".

הגיסה איילת רוזנברג: "איך אפשר לפתוח חדשות ולראות תמונות שלך מתנוססות בכותרות. הפכת לנעם של נחלת הכלל, לא עוד נעם שלנו הפרטי. אבא, בן, אח, גיס, דוד, חתן. יהודי ברמ"ח אבריך, חקלאי בנימי נשמתך".

הלוחם, הפראמדיק, החקלאי, לומד התורה, איש המשפחה - הובא למנוחות בי"ד אייר, יום שמכונה "פסח שני", יום שבו מי שלא חגג את חג הפסח קיבל הזדמנות שנייה לחגוג אותו, להתחיל מחדש, להתנחם ולהתמלא בתקווה. שנזכה לבשורות טובות.