מהו הדופמין, "אינסטינקט החיים"?

מה משמח אתכם? מה גורם לכם להרגיש תענוג?

כל אחד מהקוראים ודאי עונה לעצמו משהו שונה. הרבה דברים גורמים לנו לתענוג, לשמחה ולרגשות טובים. אבל איך, באופן מעשי, נוצרת תחושת העונג במוח?

דופמין (dopamine) הוא החומר שיוצר במוח את תחושת העונג, ולמעשה הוא זה שמעודד אותנו, פיזית, לחוש מוטיבציה, לרצות או להשתוקק לדברים מסוימים, ליהנות מהחיים ואפילו להעז ולחפש ריגוש. הדופמין מכונה לעיתים "אינסטינקט החיים", שכן הוא משפיע רבות על מערכת העצבים, על ההתנהגות, התנועה והפעילות שלנו וגם על החשיבה.

ללא דופמין, היינו עלולים לחיות באדישות קיצונית. היתה חסרה לנו היכולת לחוות התרגשות, מעוף, התלהבות, סקרנות ורצון.

למעשה, כל אדם מנסה, באופן טבעי, להגדיל את כמות הדופמין שבמוחו – או במילים אחרות – ליהנות ולהרגיש תענוג – כמה שיותר.

אלא שישנן דרכים בריאות יותר להשיג דופמין, וישנן דרכים בריאות וטובות פחות. כך, למשל, עיסוק בפעילות גופנית מגביר את זרימת הדופמין למוח באופן בריא. כך גם לימוד של נושא המעניין אותנו, משחק, מפגש חברתי וכן הלאה.

ישנם סוגי מזון שיוצרים זרימה מוגברת של דופמין, בעיקר מאכלים מתוקים. זהו המקור למושג "אוכל מנחם" – רבים מאיתנו אוכלים כדי להתגבר על קושי רגשי או על עצב. כאשר האכילה נעשית בצורה בריאה, היא מעודדת את ייצור הדופמין באופן בריא. אך כאשר היא הופכת לתחליף לפעילויות משמחות אחרות, היא עלולה, כמובן, לגרום לנזקים – כמו אכילת יתר, אכילה של מוצרים שאינם בריאים וכן הלאה.

צריכה מוגברת של קפאין עלולה גם היא לגרום לעלייה רגעית של הדופמין, ואחריה לצניחה, כלומר לתחושה של דכדוך או לצורך בעוד קפאין. כך גם צריכה של אלכוהול או של חומרים ממכרים מסוגים שונים.

התרגשות יוצרת גם היא ריבוי של דופמין. ולנו נותר רק לכוון את עצמנו ולבחור בריגושים חיוביים ובפעילות חיובית, שמעלים אותנו רוחנית ונפשית, ולא חלילה בריגושים זולים או מסוכנים, שמביאים איתם נזק וחורבן.