הורים לנוער מתמודד, אל תתמודדו לבד

במכת בכורות, ככתוב בתורה, לא היה בית אחד בארץ מצרים ללא מת. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אפשר להקביל את זה למצב היום בתחום הנוער המתמודד. ישנם מאות אלפי בתים דתיים וחרדיים בארץ, וקשה מאוד – בתוך מכת החושך הרוחני שבתוכה אנו נמצאים בדור המורכב הזה, למצוא בית תורני ללא נשירה כלל, או לפחות ללא פזילה החוצה.

זה קורה בכל מקום, בכל מגזר, בכל רחוב. הורים חרדים או דתיים מבית, שמבחינתם מובן מאליו שילדיהם ימשיכו את המסורת התורנית שינקו מבית אבא, נשברים כשהם מגלים שהילדים מעדיפים את הרחוב המסוכן והזול מאשר את החום והאהבה שיש בבית; הורים בעלי תשובה, שעשו מעשה אמיץ ועזבו מאחוריהם עולם מלא פיתויים, הצלחות (מדומיינות), מעמד והזדמנויות, כדי ללכת עם האמונה והאמת שלהם – מגלים שלמרות כל ההקרבה וההשקעה, והנכונות לשלוח את ילדיהם לתלמודי תורה כדי להתחיל משהו חדש, בסופו של דבר חלק מהילדים מפנים עורף לכל המאמץ והרצון הטהור של ההורים, לטובת בועות סבון נוצצות אך ריקות מתוכן. הם נראים מבוגרים, תפסו גובה, אבל בפועל מתנהגים לעתים כמו ילד בן 5 שמוכן לתת שטר של 200 שקלים (שמצאו באחת המגירות) תמורת סוכריה. עבורם זו נראית כמו עסקה חלומית, לתת דף תמורת משהו כל כך מתוק, אבל כל מבוגר בר דעת מבין שהם נתנו המון (את העולם הרוחני שלהם, את העקרונות שהיו פעם, את העתיד) כדי לקבל משהו כל כך קטן וזניח, שיעלם ממילא בעוד כמה דקות.

אגב, אם אני מרחם על הדור שלנו שמתמודד עם מורכבויות כאלה של הנוער – בעיקר הסמארטפונים הלא-מסוננים, שהם בעיניי העבודה הזרה של הדור שלנו - אני מרחם עוד יותר על הילדים שלנו; ההתמודדויות שלהם עם המתבגרים שלהם בבוא היום יהיו כנראה מורכבות פי כמה וכמה...

בתוך כל הכאוס הזה, הקב"ה שלח אלינו גם שליחים טובים שמדריכים ומכוונים כיצד להתייחס אל אותם מתבגרים מורכבים. אחד מהם הוא דן טיומקין, שזכיתי להכיר ולראיין לפני כמה שנים. כשהוציא את "בוסר המלאכים" – ספר ההדרכה להורי מתבגרים, לא הבנתי עד כמה הוא חשוב ומהפכני, אבל ככל שצללתי לתוכו, הבנתי שמדובר פשוט במדריך בסיסי להורים למתבגרים, בפרט מתמודדים. הגישה והשיטה של טיומקין, שמגובה על ידי אמירות רבות מספור של גדולי ישראל, מחזירה את השפיות, גורמת להבין את הנער באמת, מפוררת את חוסר האמון והניכור של הילד כלפי הוריו והמערכת, ובסופו של דבר – נראה שזו השיטה היחידה שעובדת בדורנו. כבר די ברור היום ששיטת המקל והפטיש לא עובדת היום, וגם המקל והגזר לא ממש אקטואלית, אבל מצד שני – איך אפשר להישאר בשוויון נפש מול מתבגרים שמייבאים הביתה דברים כל כך גרועים?

כשהחלטנו בהידברות לחדש את אתר "הקמפוס היהודי" באמצעות קהילות LIVE בזום, האופציה המיידית שעלתה לי לראש היתה הקמת קהילת הורים לנוער מתמודד, בהובלת טיומקין. מדובר בקהילה שמקבלת מדי שבוע גישה לשיעור שבועי ב-ZOOM כולל אפשרות לשאלות ותשובות, קבוצה סגורה בווטסאפ בה ניתן להתייעץ בזמנים מוגדרים עם טיומקין, קבוצה נוספת לדיונים ושיתופים של ההורים בינם לבין עצמם, מנוי VIP באתר הקמפוס היהודי ועוד בונוסים.

אחרי חודשים ספורים ניתן לומר בסיפוק: הקהילה פורחת. מאות רבות של משפחות כבר נרשמו, והתגובות מחממות לב, ומזכירה לנו בהידברות עד כמה זכינו לעסוק בדיני נפשות ולעזור לציבור גם בנושא הכאוב הזה. אבל מצד שני, אני תוהה לעצמי: למה רק מאות משפחות? האם רק לכמה מאות משפחות אכפת מהנוער המתמודד שהולך לאיבוד? למה לא להשקיע זמן איכות זוגי של שעה בשבוע, ולקבל מידע שיוכל לחסוך המון סבל, צער וצלקות לשני הצדדים?

אז כן, אני יודע שהטור האישי שלי נראה השבוע כמו טור שיווקי, אבל אני באמת מאמין בזה. ובאמת מאמין שגם הקהילה הנוספת שאנו פותחים בימים אלה – קהילה לזוגות שנתקלים בבעיות פוריות ורוצים לקבל מידע, מפגשי LIVE עם מומחים בזום, תמיכה ועוד – היא גלגל הצלה משמעותי לכל מי שנקלע לסיטואציה הזו. גם לנו לא היו ילדים במשך 3 שנים, ומענה כזה היה נצרך ביותר באותם ימים. אז על משקל "במקום שאין אנשים", אנו מנסים להחיל את הכלל "במקום שאין קהילה – תפתח קהילה".

לפרטים ולהרשמה כתבו לאביגיל מהקמפוס היהודי, במייל CAMPUS@HTV.CO.IL