ניתוח התנהגות: למה היא צריכה לבוא אלי הביתה?!

בבית הספר בו בני לומד, המליצו לנו לקחת מנתחת התנהגות. זה קרה בעקבות זה שהוא מתקשה לקום בבוקר, להתארגן, ומגיע כמעט מדי יום ללימודים באיחור (למזלי, יש לנו רכב, כך שאנחנו יכולים "להקפיץ" אותו בדרך לעבודה). מה זה ניתוח התנהגות? הבנתי שבמקרה שלנו, בגלל שמדובר על קושי בבוקר ובקימה, מנתחת ההתנהגות אמורה להגיע לבית שלנו, ולעשות שם "תצפיות"... אני פשוט מתביישת מאוד, ולא יודעת מה להחליט.

נתחיל קודם כל בחלק השני של שאלתך. נכון, לא נעים במיוחד שמישהו נכנס לבית שלנו, ועוד בשעות הבוקר הקדחתניות. אבל אם מבינים את נחיצות העניין, אז עושים את זה, בדיוק כפי שמכניסים עוזרת לבית, כשהבית צריך ניקיון... את גם צריכה להבין שמנתחת ההתנהגות שבאה לביתך, לא באה לראות את התפקוד שלך כהורה, וגם לא את הצבע של הפנלים... היא גם לא מגיעה בעמדה שיפוטית, אלא באה נטו לתצפת על הילד שלך ועל האינטראקציה שלכם, כדי לראות מה גורם לו לקושי בקימה, בהתארגנות ועוד. בעצם, מנתחת ההתנהגות מגיעה כדי לעזור לך, אמא ולילדך, לעבור את המשוכה הזו. לאחר שהיא עורכת תצפיות ומצליחה לדייק את הפונקציה של הילד, היא מתווה תוכנית מדורגת מאוד, כדי לצאת מהעניין. יישום התוכנית והתוצאות שלה תלויות בכם. ככל שתשתפו פעולה ותדייקו בהוראות, תתקבל תוצאה מהירה וטובה. בהצלחה מרובה.

(אסתר נזרי, מטפלת רגשית, מנתחת התנהגות, סופרת ומרצה)

* * *

בעלי טוען שאני אף פעם לא מוכנה להתנצל על טעויות שעשיתי. מדוע קשה לי להתנצל, ומה עושים כדי להצליח בזה?

אני יוצאת מנקודת הנחה, שמדובר במצבים שאכן את באמת צריכה להתנצל, ולא פועלת מתוך חווית ריצוי, שלרוב מנהלים אותה רגשות אשמה וביקורת תדירים.

התנצלות עלולה להפגיש אותנו עם התנפצות החלום של "להיות מושלמים". כשמנהל אותי הצורך לעשות תמיד את הדבר הנכון, ושאף פעם חלילה הזולת לא ימצא בי כל פגם, ההתנצלות תאיים עלי, כי היא מעידה על כך שאני "לא בסדר", ושאני לא כזו מושלמת כפי שחשבתי.

המחשבה שיש לי זכות קיום רק אם אני אף פעם לא טועה, מתאימה לאנשים שיש להם צורך גבוה במושלמות, וייתכן שיש לך צורך כזה.

בדקי, האם באמת אין לך על מה להתנצל? אם תגלי שיש לך, פשוט התמלאי בכבוד עצמי וכבוד לאנושיות שלך, יחד עם כבוד לזולת, קחי אחריות ובקשי סליחה ממקום מכובד, מקום שמסכים לזה, שכבני אדם אנו עלולים לגרום נזק לזולת, ובאחריותנו לבקש על כך סליחה.

דבר נוסף, התנצלות יכולה לגרום לחוויה של פחיתות ונחיתות, ואם יש לי צורך לחוש עליונות ולחוות שאני יותר ממך, יהיה קשה לי להתנצל.

בשני המקרים עלי לאזור אומץ ולהתמלא בענווה. כן, יכול להיות שטעיתי...

לסיום, שימי לב האם את חוששת מתגובתו של בעלך כשאת מתנצלת? האם את חווה שדר של "את צריכה לשלם על מה שעשית", והוא ממשיך להיראות פגוע? אם כך הדבר, סימן שהמקום ממנו את מתנצלת הוא מקום של "אני לא בסדר, אני צריכה לשלם על מה שעשיתי"... וכאן עליך ללמוד לסלוח לעצמך ולשחרר תלות בזולת. חובתך להתנצל, אך לא לקחת אחריות על תגובת השני, והעיקר להתנצל ממקום שבו את קודם כל מקבלת את עצמך ומסכימה לחולשות שלך. את לא מלאך, זה אפשרי לטעות.

(מיטל מדי, מאמנת תודעתית ויועצת זוגית במחלקת שלום בית של הידברות)