האם מותר על פי ההלכה לעשות מדיטציה והרפיה? מקבץ שו"ת

שאלה:
שלום כבוד הרב,
לפני שחזרתי בתשובה עסקתי בתרגול מדיטציה מסוימת שעזרה לי מאוד בחיים וגם בדרכי אל היהדות. במדיטציה זו אין שום הזכרה של שמות או דברים בסגנון הזה, והיא מבוססת רק על התבוננות בנשימה הטבעית ובתחושות הגוף שלנו. האם יש מניעה הלכתית כלשהי להמשיך ולעסוק בתרגול זה אשר עוזר לי הרבה לפיתוח שלוות נפש עמוקה וריכוז, וכתוצאה מכך אף בלימוד התורה?

תשובה:
אין בעיה להמשיך בתרגול.

חז"ל קובעים שאם כי אין תורה בגויים, אבל יש חכמה בגויים, ואין מניעה מלהשתמש בחוכמה של גויים (ובנוגע למדיטציה, בעיקר בחוכמת המזרח) לתועלת האדם, מה עוד שזה מועיל לדברים כה מרכזיים כמו שלוות הנפש, בתוך מסגרת של עבודת ה'.

ייתכן, כמובן, שאדם אחר, שגדל באווירה דתית וקנה קניינים בתיקון המידות, יוכל לזכות לאותן מעלות על-ידי לימוד התורה והמוסר. אולם, אם לך עוזרת המדיטציה, אין לך לנטוש אותה, ותמשיך לעשות מה שפועל.

באופן כללי, התהליך שעוברים בעלי תשובה הוא מורכב, והתפיסה שעל בעל תשובה לנטוש את כל חייו הקודמים אינה בדרך כלל תועלתנית. אמנם, יש אלמנטים שמהם יצטרך החוזר בתשובה להתנתק, אך יש הרבה דברים שניתן לשלב בתוך מסגרת של עבודת ה', והניתוק מהם רק מזיק. נראה שבמקרה שלך, המדיטציה שייכת לקבוצה השנייה.

(בית ההוראה המרכזי לדיינות – דין)

האם מותר לי להתחבר אל תת-המודע שלי?

שאלה:
אני עומד לעשות איזה תהליך שמטרתו לרפא אובססיה וחרדות, שאני חושב שמקורם מעולם הרגש שלא התפתח נכון. מדובר בסוג של מדיטציה של אהבה וקבלה עצמית, בה אני יושב עם עצמי ומאזין לקלטת שמרגיעה ועוזרת להעלות את רגשותיי הישנים המכאיבים, ונותן מענה רך ואוהד שמרפא אותו.
שמעתי שיש דעות שמדיטציה אסורה ונוגעת לעבודה זרה. אני מתמה על דבר כזה, כי אצלי ההתעסקות עם תת המודע והעלאת רגשות ישנים, תוך מתן מענה להן, והענקת אהבה לילד שבי ולעולם הרגש שלי - היא פשוט תרופה לנפש. אני לא מתייחס לתת המודע ככוח רוחני או דומה לזה חס ושלום, אלא רק כאמיתת הדבר שהוא הגורם ואחראי על הרגשות ומחשבות אוטומטיות, ויש לו חלק גדול בפעולות האדם.

אין פה אמונה באיזה כוח המשפיע אנרגיה חלילה, אלא רק ראיית תת המודע כבעצם המחשב האחורי של מוח האדם, והיא אמנם כוח אבל טבעי, כזה שאחראי על הרגשות. בתרגול אני פשוט צריך לדבר איתו, ולהזדהות עם הרגשות הישנים.

האם זה מותר להלכה אפילו לכתחילה?
בעיניי, כמי שכבר עשה את זה הרבה, אני לא רואה שום שמץ של עבודה זרה בעת שמתחברים לתת המודע או לעולם הרגש, כי אני לא מתחבר איתו ככוח רוחני או ככוח משפיע עליון חס ושלום.

תשובה:
שלום וברכה,

ברגע שאתה רק מעלה את התת מודע ורגשות ישנים, ולא מאמין שיש בפעולה הזו שום כוחות מיסטיים נסתרים שפועלים, או שום אנרגיה נסתרת, הדבר מותר ללא חשש.
ברכה והצלחה,

(הרב יהודה סטורץ, בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א)

מהי מדיטציה, והאם היא מותרת על פי ההלכה?

שאלה:
רציתי לדעת האם מותר לי ללכת לקורס מדיטציה או שיש עם זה בעיה הלכתית?

תשובה:
שלום רב,
אעתיק כאן מה שכתב באנציקלופדיה הלכתית רפואית של הרב אברהם שטיינברג (בחלק ז' עמוד 228) בעניין זה, והביא את כל הדעות בעניין זה:

"מדיטציה היא שיטת הרפיה של הגוף והנפש. מקורה בתרבויות המזרח הרחוק, ובמקורה היא שיטה דתית של התרבויות הללו. בשנים האחרונות נעשה בה שימוש גם למטרות רפואה, כגון במצבי יתר לחץ דם, במצבי חרדה ובכאבים כרוניים.

(צילום: shutterstock)

"מבחינת ההלכה יש מי שכתב שאם עושים זאת בדרכי הטכס המקובלים בפעילות זו יש בזה סימנים מובהקים של עבודה זרה, והדבר אסור בהחלט. ואם עושים את טכניקת המדיטציה בלי הפולחן הנילווה - אין בזה איסור, אבל שומרי תורה ומצוות אינם נזקקים לזה כלל. וכן יש מי שכתב שאם הדבר נעשה לצורך חיזוק בריאות הגוף ושמירתו צריך לזה בירור אישי מיוחד על ידי רופאים מומחים המכירים ומטפלים באיש הנידון. ואם זה עניין לערך הרוחני החינוכי והמוסרי -שומר נפשו ידע להישמר מלהתבלבל בזה, ואין לנו שום צורך ועניין לסיוע בריכוז המחשבה ממקורות זרים ונוכריים, אלא מתוך דרכנו היהודית של 'שויתי ה' לנגדי תמיד' וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

"ויש מי שכתב שביסוד השיטה על התבוננות עצמית והתבודדות יש דברים חיוביים ורצויים אלא שנלוו לשיטה סממנים של עבודה זרה ופולחן אישיות, ולכן צריך לעודד את השיטה בדרכים נכונות ללא הפולחן הנלווה".

(בית ההוראה המרכזי לדיינות – דין, וכן רב נחום במדור 'שאל את הרב' - הידברות)

צפו בסיפורו האישי של הרב יצחק פנגר, שהגיע אל יהדות לאחר חיפוש ממושך בדתות המזרח:

האם יש קשר בין מדיטציה לעבודה זרה?

שאלה:
שלום וברכה!
רציתי לשאול לגבי מדיטציה. לאחרונה סיפר לי מכר שהוא היה בהודו ועשה מדיטציות, והרגיש חיבור מיוחד. למי ולמה בדיוק לא שאלתי... כמו כן נתקלתי בפרסומות לסדנאות המלמדות טכניקות להרגעה, ומציעים בין היתר תרגול בנשימות וגם מדיטציה. כמו כן, קראתי גם שהמדיטציה עוזרת כדי להגיע ליכולת ריכוז גבוהה יותר.
יש לי כמה שאלה בנושא:
1. מה זה מדיטציה?
2. האם המדיטציה היא במקורה הגיעה מעבודה זרה, או שמשלבים בזה עבודה זרה, כגון התחברות או פנייה לאלילות?
3. האם מותר על פי היהדות לעשות מדיטציה?
4. במידה ויש בזה עבודה זרה, ומוציאים אלמנטים אלו, האם אז זה מותר?
5. לדברים רבים בתורות המזרח יש מקור ביהדות. רציתי לדעת האם גם למדיטציה יש מקור ביהדות כמו "מדיטציה יהודית", או משהו מקביל כגון תפילה או התבודדות וכדומה?
אשמח מאד למענה מפורט. תודה רבה!

תשובה:
1. המדיטציה אינה יותר מטכניקה של נשימה שגורמת להירגעות. מספיק לשבת ולעצום את העיניים ולהתרכז בנשימות, וזו כל המדיטציה - להתרכז בנשימות ולא לחשוב על כלום. טכניקה זו עוזרת להירגעות, אך האנשים שהפכו אותה לדרך חיים לרוב איבדו קשר עם המציאות, והפכו לא רק לאנשים רגועים יותר, אלא לאנשים מנותקים ואדישים.

עיסוק רב במדיטציה יכול להביא לתחושה של הרמוניה ושלווה. ויש החושבים שהם מתאחדים בדרך זו עם היקום כולו. לכך כנראה התכוון חברך. אך אין זה יותר מדמיון.

המדיטציה מובילה למצב של אפתיה ואיבוד קשר עם המציאות. היא אינה מביאה חכמה ולא הבנה של המציאות, היא לא מגלה את משמעות החיים או תכלית הבריאה, שהרי מטרתנו כאן היא לחיות בתוף גוף ולבחור בין טוב לרע, לחיות חיי מעשה ויצירה חיובית. אלוקים נתן לנו שכל כדי שנשיגו בשכלנו ונקיים את תורתו.

2. העוסקים במדיטציה אכן משלבים בה סמלים של אלילים, או מנטרה (חזרה על מילה מסוימת שמבטאת שם של אליל). לכן צריך להיזהר מאוד מכל סדנאות המדיטציה למיניהם.

3. מדיטציה היא בסך הכל סוג של "שינה מודעת" במצב של ערות. מי שעוסק במדיטציה זמן קצר ביום כטכניקה להירגעות וחידוש כוחות הנפש, אין בכך פסול, אך מי שחושב שהמדיטציה היא דת ודרך חיים, בוחר בדרך זרה ומזיקה.

4. ישנו ספר מצוין בתחום בשם "מדיטציה יהודית" של הרב אריה קפלן שמציע שיטות מדיטציה מותרות על פי היהדות.

5. וודאי. רק שבשונה מהמדיטציה ההודית שדורשת לבטל את המחשבה, היהדות מכניסה לתוך המדיטציה תכנים חיוביים ואמיתיים של התחברות לבורא יתברך. כך לדוגמה, התפילה היא סוג של מדיטציה רוחנית שבה אנו מחדירים לתודעתנו את חסדי הבורא וההכרה במציאותו. וכך המשנה מספרת: "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (משנה ברכות ה, א).

החסידות עסקה רבות בנושא ההתבודדות, שהוא סוג של תפילה אישית, ודיבור עם בורא עולם. חסידות ברסלב קידמה רבות את נושא ההתבודדות. כל שצריך לעשות הוא ללכת למקום שקט, ולדבר עם הקב"ה במילים שלך, לספר לו על מחשבותיך ורגשותיך ולבטיך, ולבקש את עזרתו והדרכתו. דבר אליו בפתיחות שבה אתה מדבר אל חבר טוב אך עם כבוד שאתה נותן לאבא חשוב.

נקודה נוספת חשובה,
יום השבת הוא יום שלם של ניתוק מעסקי העולם הזה, לכן אנו מכינים את כל מלאכתנו מראש, וחובה עלינו לנתק ביום זה את מחשבתנו מעסקים וחשבונות, אלא ינהג כמי שכל צרכיו הושלמו. לכן נאמר "ושמרת את יום השבת לקדשו" - לא נאמר רק "ושמרת" אלא נאמר "לקדשו", כי מטרתו היא קודש. וממלאת את הנשמה ברוחניות.

לכן חובה עלינו להכין את השבת מראש, ולא לעשות מלאכות חדשות בשבת. מי שזכה לשמור את יום השבת כתיקונו, יחוש קודש שאין דומה לו, המחדש את כוחות הנפש לשבוע כולו.

אנו רואים שמי שנמשכים למדיטציה ודתות אליליות במזרח הם רק יהודים טועים שחשים ריקנות רוחנית בחייהם. הם טרם זכו להכיר את יהדותם האמיתית, אז הם מחפשים טיפת רוחניות בשדות זרים. מי ייתן ויזכו להכיר את המדיטציה היהודית הנקראת עונג שבת, את התפילות הקדושות והחיבור לקב"ה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' א-לוהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז). וכפי שנאמר: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמה, יח).

בברכה,

(הרב דניאל בלס במדור 'שאל את הרב' - הידברות)

הרב זמיר כהן בשיעור מרתק על חוכמת המזרח למול היהדות. צפו: