פרשת במדבר: מכל המקומות בעולם, למה ניתנה התורה דווקא במדבר?

פרשת השבוע, "במדבר", נקראת תמיד בסמוך לחג מתן תורה אשר ניתנה במדבר סיני.

מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר השומם ולא בעיר מיושבת, או בשטח אדמה פורה ופורח? ובאופן כללי, חומש "במדבר" מתאר את קורות בני ישראל במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר, ועלינו לנסות להבין מדוע אלוקים סובב שבני ישראל יכנסו לארץ המובטחת רק לאחר נדודים כה ארוכים במדבר?

למדבר יש חלק מהותי בבניה ובעיצוב של עם ישראל ההולך ומתהווה. נראה חלק מהביאורים שמגלים לנו חכמים וננסה להבין כיצד הם אקטואליים לחיינו.

מדרש תנחומא (חוקת כ"א, א') כותב: "למה ניתנה במדבר? שאִלוּ ניתנה להם בארץ, היה שבטו שניתנה בתחומו מדיין (דן וטוען) ואומר, אנו קודם בה. לכך ניתנה במדבר שיהו הכל שווין בה". כלומר. אילו ניתנה התורה בארץ מסוימת או בכל שטח מיושב אחר, תושבי אותה הארץ או בעלי אותו מקום יכולים היו לתבוע בעלות ו"זכויות יוצרים" על התורה, או שהיו דורשים עליה "זכות קדימה". אנשי אותו המקום יכולים היו לטעון - התורה שייכת בעיקר לנו, אנו יודעים לפרש אותה באופן הטוב ביותר, שהרי היא ניתנה בתחומנו כך שללא ספק היא הכי מתאימה עבורנו. המדבר, לעומת זאת, הוא חסר בעלים והוא לא שייך לאף אחד, גם התורה "חסרת בעלים", היא שייכת לכל יהודי עלי אדמות ואף אחד לא יכול לטעון עליה בעלות. אין שום אדם או קהילה בעולם שיכולים לטעון שיש להם בה חלק יותר מאחרים. לכל יהודי יש חלק בתורה, כל יהודי מסוגל ללמוד אותה, לקיים את מצוותיה ולהנחיל אותה לדורות הבאים.

גם בני ישראל לא יכולים לטעון בעלות על התורה. המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו פרשה א') כותב: "ויחנו במדבר (שמות י"ט, ב') - ניתנה תורה בדימוס (חופש, חירות), בפרהסיה, במקום הפקר, שאילו ניתנה בארץ ישראל, היו אומרים לאומות העולם, אין להם חלק בה, לפיכך ניתנה במדבר, במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל".

ניתן אולי להוסיף, שאילו ניתנה התורה במקום מיושב, אנשים היו עלולים לטעות שהתורה היא תוצר של סביבה ותרבות מסוימת, בעצם כמו כל ספר חוקים שהחוקים נוצרים "מלמטה למעלה" והם מותאמים לתרבות, למקום, לצורך ולאופי האנשים שבאותה מדינה. התורה ניתנה במדבר כדי להדגיש שלא ניתן לצמצם את התורה לתרבות מסוימת, או לשייך אותה למסגרת זמן או לנקודת התייחסות מסוימת. כמו שמדבר הוא "גולמי" ושייך לכל תרבות ולכל צורת חיים, כך גם התורה.

נראה הסבר נוסף המופיע אף הוא במדרש.

"למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים, בג' דברים ניתנה התורה - באש ובמים ובמדבר. באש מנין? "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו השם בָּאֵשׁ" (שמות י"ט, י"ח). ובמים מנין? שנאמר "גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם, הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי השם זֶה סִינַי" (שופטים ה', ד'). ובמדבר מנין? "וַיְדַבֵּר השם אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר" (במדבר א', א'). ולמה ניתנה בג' דברים הללו? אלא, מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם, שנאמר "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיה נ"ה). דבר אחר... כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה. לכך נאמר במדבר סיני" (במדבר רבה א', ז').

לכאורה, המדרש מביא שני הסברים סותרים. מצד אחד הוא כותב שהתורה ניתנת חינם לכל באי עולם, אולם מן הצד השני נראה שאדם צריך "להפקיר" את עצמו כמדבר ולוותר על כל כך הרבה דברים בשביל לזכות בה. איך שני ההסברים הללו משתלבים? איך התורה חינם אם אדם צריך להפקיר את עצמו כמדבר?

ה"שפת אמת" (במדבר שנת תר"מ) עונה על שאלה זו: "אכן וודאי תורה חינם, מי שירצה יכול ללמוד בה. אבל לקנות התורה, היינו להיות לו דביקות בעצם התורה, כמו שאמר 'זקן שקנה חכמה', היינו שיש לחכמה דירה וקן (כמו "קן" של ציפור) בלבו, ועל זה מבקשין 'והערב נא', שיהיה תערובות התורה בפה האדם... וזה אין יכול להיות רק על ידי שעושה עצמו הפקר. ומכל מקום הכל בא על ידי עסק התורה, ועל זה אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה" ("שפת אמת" במדבר, תר"מ).

ה"שפת אמת" מחלק בין שתי רמות של התקשרות לתורה. יש אדם הלומד את התורה, ואכן, כדי ללמוד תורה אין צורך לשלם מחירים יקרים מדי. התורה מונחת לפני בני ישראל וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. אבל יש מדרגה אחרת והיא לקנות את התורה. קנין של התורה גם במובן של קנין וגם במובן של "קן" - מצב בו יש התמזגות של התורה בתוך אישיותו של הלומד, ועל דרגה זו אנו מתפללים מידי יום "והערב נא השם אלוקינו את דברי תורתך בפינו" – שדברי התורה יהיו מעורבים בתוכנו. כדי להגיע למדרגה הזו, יש צורך בהתמסרות, בעמל הגוף והנפש, להיות כמדבר - נקי ופתוח לקבל, עם מוכנות לוותר על כל מיני מנעמים ולשלם מחירים.

שני המסרים הללו – החינם מצד אחד וההפקר מן הצד השני, באים לידי ביטוי במדבר.

***

למדבר יש משמעות נוספת.

שירת האזינו מתארת את המדבר: "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן, יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. השם בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵ-ל נֵכָר" (דברים ל"ב, י'-י"ב).

המדבר מתואר כאן כמקום שבו עם ישראל משליך יהבו על הקדוש ברוך הוא. החסרונות של המדבר מעצימים את התלות של האדם בהשם. "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ השם אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל  הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי השם יִחְיֶה הָאָדָם. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ השם אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת השם אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ" (דברים ח', ב'-ו').

בתקופת המדבר, עם ישראל היה תלוי לחלוטין בידיו של הבורא. תחושת התלות עלולה להתעמעם כאשר נכנסים לארץ ומתחילים להתנהל ולחיות בצורה טבעית. בימינו, רוב בני האדם מחפשים להשתחרר מכל תלות שהיא והם מנסים לקחת שליטה כמעט בכל תחום בחייהם. המדבר מלמד את האדם להיות תלוי לחלוטין בידיו של הבורא. עם ישראל מתבקש לקחת את תחושת המדבר גם אל תוך הארץ הפורחת, ולהיות תלויים בבורא עולם, בתורה ובמצוותיה. תרגישו שאין לכם כלום מלבד בורא עולם ותורת ישראל.

התורה אמנם ניתנה במדבר, אבל על הר. הר הוא בעצם אדמה מוגבהת וזה המסר העמוק של התורה: עליך לזכור שהמשימה שלך היא לרומם את האדמה, להכניס קדושה ואלוקים אל תוך העולם הארצי.