הדרכה עם מנוחה: איך נלמד את הילדים להפסיד?

דני אוהב מאד לשחק במשחקים, אבל לפעמים המשחקים ממש גורמים לו להתרגז ולהתעצבן. מתי זה קורה לו? כאשר מישהו אחר מנצח במשחק. הו, אז, הוא קם ממקומו, לוקח את לוח המשחק עם החיילים שעליו ומשליך אותו בכוח על הרצפה.

איך גורמים לילד להבין שהמשחק הוא לא הכול? איך גורמים לו להבין שמותר לפעמים גם להפסיד? איך מטפלים בכעס הזה של הילד שמתפרץ בכל עוזו?

* * * 

ילדים אוהבים לשחק ביחד, אבל חלק גדול מהם לא אוהב להפסיד. ילדים שאינם יודעים להפסיד בקטנותם, יחוו הרבה מאד חוויות קשות בהמשך הדרך. דרך החיים מלאה בהפסדים, בכישלונות ובמהמורות. ילדים שחושבים שתמיד רק נכונו להם הפתעות והצלחות – טועים, ויצטרכו ללמוד זאת בדרך קשה. הרבה יותר קל ללמד את הילדים את מהמורות החיים כבר עכשיו.

אתם משחקים עם ילדיכם במשחקי קופסא? מצוין. משחקי הקופסא מאחדים את המשפחה, מתאימים על פי רוב לקטנים כגדולים וגם להורים, ומוסיפים שמחה וגוון. אם בביתכם משחקים במשחקים כאלו, אתם ודאי מכירים את הילד שאינו אוהב להפסיד. איך נלמד אותו להפסיד בכבוד?

נדבר אתו על כך, ונסביר לו שבחיים לא הכול ורוד ולא הכול פשוט. לא נמשיך להרצות ולדבר על כך. הוא שמע והוא כבר יודע.

נשחק אתו ולא ניתן לו בשום פנים לנצח, אם לא ניצח בדרך הישר.

אין סיבה לטאטא את הדרך עבורו, תנו לו לטאטא בעצמו.

אם יבכה כשלא ינצח, נבין אותו, נקשיב לו, אך לא נרחם עליו ולא נעשה מזה עניין גדול מידי.

אם יבעט  במשחק בכעס, יפזר אותו על הרצפה ואולי אפילו יקרע את החלקים – פשוט נדע שהוא לא מספיק בוגר בשביל זה.

מה נעשה?

נאסוף את המשחק, ללא כעס וללא דיבורים, נניח אותו במקום סגור עד שהילד עצמו יבקש לשחק בו כפי שצריך.

נסביר לילד שלא בשעת הכעס, שאנו לא מעוניינים לשחק באופן כזה. "ברגע שתדע לשחק - נשמח לשחק אתך".

נאמר את הדברים הללו פעם אחת בלבד. הילד כבר שמע ויודע מה שיש לנו לומר, אין לנו צורך להכביר עוד במילים.

כאשר הילד יבקש לשחק, נסביר לו שאיננו מעוניינים לאפשר לו לשחק במשחק באופן בו שיחק. אם רוצה לשחק כפי שצריך - נחזיר את המשחק ונשחק יחד. ילד שבאמת אוהב לשחק, לא יוותר מהר כל כך, וכך ילמד לשחק כפי שנהוג.

כל המשפחה משחקת במשחק הקופסה. גם דני משחק. המשחק הסתיים. דני לא ניצח, הוא הפסיד. כולם מסתכלים על דני. דני פורץ בצחוק. "אז מה?", הוא שואל, "מותר גם להפסיד!".