4 דברים שלמדתי בעקבות המפגש עם עמיר בניון ושולי רנד

1. לפני קצת יותר מעשור, נפגשתי בהרצליה עם שולי רנד לריאיון לקראת הופעת הבכורה שלו בקיסריה. הראיון היה עמוק ומרומם, אבל באחד הרגעים העצב עטף את פניו. זה קרה אחרי שדיברנו על תחילת דרכו במוזיקה ועל מי שיצר את הניצוץ. 

לא רבים יודעים, אבל רנד לא ממש חשב להיות זמר. שיחת טלפון מעמיר בניון, אותו בקושי הכיר, שינתה את התמונה לחלוטין. "כתבתי לך אלבום שלם", בישר בניון לרנד. "אבל אני לא זמר", הקשה האחרון. "שמעתי ראיון שלך, ואני אומר לך שאתה זמר", קבע בניון נחרצות. שני האמנים קבעו פגישת היכרות, ומשם הכל התגלגל. שירים נפלאים עפו באוויר, ההקלטות התקדמו במהירות, וחדוות היצירה היתה בשיאה. זה קרה לפני כ-15 שנים.

אבל אז הכל נגדע. חילוקי דעות התגלעו מסביב לפרויקט, דם רע נכנס לתמונה - והאלבום פשוט נגנז. במשך שנים ארוכות הסתובבו השניים בתחושת החמצה. הם ידעו שמדובר בחיבור נדיר, היה ברור להם שהעולם הפסיד יצירה נשגבת, אבל השבר היה כנראה גדול מכדי להתאחות באותן שנים.

והנה אני כאן בתל אביב, יושב מול שני היוצרים הנפלאים האלה, ומראיין אותם על האלבום החדש. היתה כאן סגירת מעגל עצומה, כי הייתי בעצמי מעורב טיפה בהעברת מסרים מפייסים בין השניים (במשך 5 שנים ניהלתי את מערך השיווק של בניון בדיגיטל). אבל מה בעיקר למדתי כאן? שתמיד יש תקווה. כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן. מי האמין שבסוף האלבום הזה ייצא לאור? היה קשה להאמין, אבל  אמונה ועקשנות בריאה עושות את שלהן, מסתבר. 

2. הדבר השני שלמדתי בעקבות המפגש הוא חשיבות האמונה. כלומר, ידעתי כמובן שחשוב להאמין והכל, אבל במפגש עם שניהם התחדדה לי התובנה – עד כמה אמונה פשוטה יכולה להציל אדם מתהומות הנפש.

"אני לא רוצה להיכנס למקומות צהובים", אמרתי, "אבל שניכם עברתם ואולי עדיין עוברים תקופות קשות מאוד. עכשיו אני יושב מולכם, ושניכם מוארים ומחייכים. איך בעצם אפשר לעבור את מה שעברתם, ועדיין לא להתפרק לרסיסים?".

שניהם חייכו והסגירו, כל אחד בנפרד, את הסוד: אמונה. ללא האמונה, הם בטח לא היו שורדים. האמונה היתה עבורם סוג של קרש שעוזר להם לצוף בתוך סערה שצולפת ללא רחם. "אני לא רוצה להגיד לך איפה הייתי עכשיו בלי האמונה", אמר בניון ולמעשה סיכם את הכל. אדם ללא אמונה הוא אדם מסכן. אין לו על מי להישען, אין לו אל מי לדבר, אין לו למה לקוות. כמה אנחנו צריכים להגיד תודה על כך שזכינו להאמין ולהשתייך למעגל שומרי המצוות. תודה, תודה, תודה על הזכות.

3. צניעות וענווה. עד כמה אתם מוצאים אותה בקרב אמנים? לא נתקלתי ביותר מדי אמנים ישרים וכנים לאורך השנים, ולכן היה מפתיע לגלות שדווקא שולי רנד, אמן מדהים ומוערך בכל קנה מידה, שהוא גם יוצר להזכירכם, החליט לקרוא לאלבומו "שולי שר בניון". כלומר, אני כאן על תקן המגיש בלבד. אלה לא שירים שלי. אני אמנם יוצר, אבל כאן החלטתי לשים את עצמי בצד מבחינת היצירה, באלבום שלם, שהוא בסך הכל השלישי שלי.

לא יודע מה אתכם, אבל לי זו נראית צניעות שובת לב, בפרט ביחס לתחום שממנו הוא בא. 

4. התובנה הרביעית למעשה לא קשורה לראיון עצמו.

24 שעות בדיוק אחרי הראיון, שממנו יצאתי מרחף בתחושה עילאית, מצאתי את עצמי מקרצף את החלונות לקראת פסח. הייתי עייף, מלוכלך ורטוב, עם המכנסיים מעל הברכיים. "תסתכל על עצמך איפה אתה עכשיו", אמרה לי אשתי בחיוך, "ולחשוב שלפני יממה בסך הכל ראיינת את שולי רנד ועמיר בניון בתל אביב".

חייכתי. היה בזה משהו קצת אירוני, אבל האמת היא ששמחתי על ההשוואה, שהזכירה לי מי אני ומה אני. עם כל הכבוד למפגשים נוצצים, צילומים ומפורסמים – תמיד טוב לנחות לקרקע ולא לנסוק יותר מדי, כאילו מי אני ומה חיי. ריסטארט מצוין לאגו.

ועדיין, לא יכולתי שלא להסתקרן ולתהות בו זמנית, האם גם שולי ועמיר מקרצפים חלונות לפסח ברגעים אלה ממש.