איה קרמרמן: הרב אורי זוהר, סנגורם של בעלי התשובה

כבר שעה אני מוצאת את עצמי בוכה על לכתו של הרב אורי זוהר זצ"ל. אומרים "אבד צדיק מן הארץ", אבל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. לא זכיתי להכיר או לפגוש אותו מעולם. מסתבר שהביישן לא רק שאינו למד, אלא גם לא פוגש את הרב אורי זוהר. לפני כמה זמן אמרה לי אפרת, שמכירה היטב את המשפחה: "בואי איתי. את תראי, יהיה כיף". לא הצטרפתי אליה. הרגשתי מבוכה מהולה בים התרגשות. יש בי ביישנות השמורה לרבנים שגלוי שהשכינה מצאה לה בית מעל ראשם. רבנים שאפשר להרגיש בחוש שהם והתורה מאוחדים בכזו שלמות, שנוח לשכינה למצוא לה בית במחיצתם. לרב אורי זוהר הייתה שכינה כזו.

לפני כ־15 שנים, כשכבר שמרנו שבת אבל היינו חבויים בעומקו של ארון הקודש, חיפשנו גן דתי לילדים. המליצו לנו לבדוק גן בבית ספר בתל אביב, שתי דקות הליכה מהבית של אמא שלי. ישבנו ארוכות עם המנהל, שלא נרתע מבעלי תשובה בהכחשה. איך אפשר היה לדעת שאנחנו בהכחשה? אני, במזליקו, לבשתי חצאית, ובעלי היה נטול כיפה. ניסינו להבין למה הרב החרדי משקיע בנו כל כך הרבה זמן. הרי היה די ברור שאנחנו לא בדיוק מתאימים. הרב אמר בפשטות: "אני אוהב בעלי תשובה כי אני מכיר שנים את אורי זוהר".

הוא סיפר לנו על הרב אורי. הסיפור הזה נשאר איתי שנים, נתן לי כוח ודחף אותי כשהרגשתי חלשה. זה הסיפור: אורי זוהר הוזמן עם החבורה שלו לבריתה של הבת של הרב אריה יצחק. שם הוא פגש יהודי ירושלמי. הם ישבו כל הלילה, אורי שאל שאלות, הרב ענה תשובות. בבוקר חבריו אמרו לו "יאללה, חוף שרתון מחכה לנו". הוא ענה: "אחרי מה ששמעתי, אני לא יכול לחזור לאיפה שהייתי". לילה אחד של אמת הצליח להשקיט את הסערות, את החוצפות ואת האגו. בפגישה אחת עם הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל ה' הסיט את הווילון - ואורי הפך לרב אורי.

מעזות השומר הצעיר לעזות דקדושה

אורי זוהר הוא בעל התשובה המקורי. עם או בלי שהוא ידע, הוא נתן לדור התשובה שלנו כוחות ללכת בדרך ה'. הוא לא ביקש שנלך בדרכו. היא, המיוחדת, הייתה שמורה לו מששת ימי בראשית. הוא השתמש בעזות דהשומר הצעיר, שהפכה להיות עזות דקדושה. מאיגרא רמא הוא הלך לבירא עמיקתא, כך נדמה למי שעולם הפוך רואה. בהליכה שלו ללא חת, כל כך רחוק וכל כך עמוק לעולמה של תורה, הוא פתח שביל רחב כמו נתיבי איילון. שביל שבו בעלי התשובה מצאו את המסלול הפרטי שלהם.

אורי זוהר בחר להשאיר את החיים הקודמים שלו מאחור. לחלוטין. הוא עקר את הגזע ושתל אותו מחדש. צריך אומץ ואמונה יוקדת כדי לשרוד כזה מעבר. צריך כוחות נפש בלתי נתפסים, או אור זוהר ישירות מהפנס של ה' יתברך, כדי להגיד אני טבולה ראסה. להתחיל מחדש במקום שהשם שעשית לך חסר משמעות, אבל ה' שחי בתוך הלב שלך נותן משמעות להכול. גם אם לא בחרנו בכזו קיצוניות של מעבר, כל בעל תשובה מתמודד עם להמציא את עצמו מחדש. אנחנו נאלצים לשבור מסורות ביתיות, משפחתיות, חברתיות. להשיל מתוכנו כל כך הרבה מחשבות, דעות וקליפות כדי להפוך לאנשים שראוי לקרוא להם בעלי תשובה. אנחנו צריכים להתמודד עם דברים שעשינו, מראות שראינו. אבל בכל קילוף שקילפנו, כל מה שהיינו צריכים זה להיזכר באורי זוהר. הוא הלך אלף צעדים רחוק, עמוק או גבוה מאיתנו. השינויים שלנו נראים כצעדי תינוק לעומת אלו שלו. אז אם הוא מאושר, אם הנמר שבתוכו הצליח להפוך חברבורותיו, גם אנחנו מסוגלים לשרוד את השינוי הקטן הבא עלינו לטובה.

אורי זוהר בחר להשאיר את החיים הקודמים שלו חלק מחייו החדשים. נשמע ההפך מהפסקה הקודמת? איכשהו, שני הדברים חיו אצלו בהרמוניה. על אף שהוא המציא את עצמו מחדש, הוא דגל ב"העבר עבר ואני לא מתכחש אליו". הוא מעולם לא בז למתנת הכריזמה האין־סופית שה' שפך עליו. הוא דיבר בגלוי ובפתיחות על שנות "לול" העליזות מדי. הוא לא האמין בזה שאסור להזכיר לבעל תשובה את עוונותיו. הוא אמר אותם ראשון, בלי להוריד את העיניים בבושה. גם אם רצה, אורי זוהר לא היה יכול להחביא את עברו. מדי יום העצמאות הוא נאלץ להתמודד עם העובדה שהוא נכס צאן ברזל בקולנוע הישראלי. משכך, הוא החליט לחבק את עברו, לרתום אותו לצד הקדושה. מאיגרא רמא אתם אומרים? את ימי הכוכבות שלי אתם מהללים? בואו היכנסו לביתי וראו באיזה ארמון רוחני, באיזה עושר אני חי. אני ניצול מהחיים ההם שאתם מפארים.

אורי זוהר היה שלם כל כך עם עברו, שגם חבריו מעולמו הישן נשארו לצידו. כשהוא חזר בתשובה, אריק איינשטיין אמר לו "הלכת לי". לו ידע אז על הנכדים והנינים המשותפים שעתידים להיוולד להם. אם אורי זוהר יכול לחיות בשלום עם העבר הכל כך מסובך וגלוי שלו, גם אנחנו יכולים לסלוח לעצמנו על הטעויות והשטויות שעשינו. זה לא אומר שלא נעבוד חיים שלמים כדי לתקן, לנקות ולהתקדש. כן, אורי זוהר לימד אותנו שאפשר גם וגם. גם וגם חיים יחד, לעיתים אפילו בהרמוניה, בעולמם של בעלי התשובה.

כמו רבי עקיבא

הרב אורי בחר לחיות חיי תורה טוטאליים. בלי להתנצל. הייתי כותבת בלי להסתכל אחורה, אבל אורי זוהר לא פחד להסתכל אחורה, לנציב מלח הוא לא הפך. הוא בחר ללכת הכי רחוק שאפשר עם האמת שלו. ללמוד בגיל ארבעים, כמו רבי עקיבא, לקרוא דף גמרא. אני זוכרת ימים שפחדתי להגיד את האמת שלי אפילו כלפי עצמי. ימים שבהם החבאתי את כיסוי הראש כל כך עמוק במגירה, כדי שהעוזרת לא תמצא אותו. היו ימים שהרגשתי כמפרקת משפחות כי לא באנו לארוחת שישי המשפחתית או על האש בשבת בצהריים. היו ימים שהתנצלתי על שאני מבקשת לכתוב בחוזה שיש לי זכות לא ללבוש גופיות בפריים טיים. היו ימים שביקשתי שהאמונה שלי לא תגרום לאי־נוחות לאף אחד. אני זו ששינתה דיסק - שהתוצאות יחולו רק עלי. מספיק היה לראות ריאיון אחד עם אדם שיש לו אפס בושה, מינוס התנצלות והיעדר צורך להצטדק בבחירה שלו. הוא גאה בה. לקח לנו שנים להיות גאים שעשינו חישוב מסלול מחדש. הדבר הגדול ביותר שהוא לימד אותנו היה: כשממלאים את עצמנו בתורה, לא זקוקים לאהבת אחרים כדי להתמלא. או אולי זה הפוך – כשמרוקנים את עצמנו מעצמנו, לתורה נפתח פתח להיכנס.

אורי זוהר היה אדם שיכול להכיל ולחיות בשלום עם כל חלקיו. גם כשהם היו הפכים מוחלטים, גם כשהם היו מנוגדים כשמיים וארץ. אורי זוהר היה בעל התשובה האולטימטיבי, בלי להישאר בעל תשובה. הרב אורי זוהר, סנגורם של בעלי התשובה. האיש שבאמצע חייו אמר נעשה ונשמע - עלה למעלה בדיוק בזמן לקבל את התורה מפי משה רבנו. איזה חיוך כובש בטח ממלא את פניו.

יהי זכרו מקודש.