הקול בראש: כל הקולות שנמצאים בתוך הנפש שלי, הם "אני"

לפעמים, כהורים, קשה לנו עם התנהגות ילדותית של הילדים. אבל בחינוך אי אפשר לדלג על שום שלב. אין שלבים מיותרים בתהליך הזה, ולכל שלב יש ערך. לפעמים אנחנו תובעים מהילדים שלנו שיוותרו על השובבות הילדותית שלהם, ומצפים מהם להיות רציניים ואחראיים קודם זמנם. אבל זה לא נכון, וגם גובה מחירים נפשיים. ילד שהיו ממנו דרישות מעבר לגילו עלול לחיות חיים הישרדותיים ויבשים, נטולי חדווה, מעוף ויכולת משחק. לפעמים זה גם מוליד תסבוכים נפשיים. הקולות שלהם צריכים להתפתח בקצב שלהם, וזה חשוב לבריאותם הנפשית.

כשאני אומר "אני", למי בדיוק אני מתכוון? מי אני? המֹחַ שלנו דומה קצת למשרד, שכל מסמך המגיע אליו נשלח לכמה אגפים שונים, וכל אחד מנתח אותו לפי קריטריונים משלו. כך בדיוק המֹחַ שלנו מתיחס לכל גירוי בערוצים נפרדים של תפיסה וחשיבה. בסוף התהליך, המֹחַ מצרף הכל לתמונה אחת שלמה. הקולות שבנו שונים זה מזה: חלקם קולות רוחניים ערכיים, וחלקם קולות בהמיים. התפתחות תקינה יוצרת בנו את הקולות הללו. ה"נפש" היא שֵם כללי, שכולל את ארבעת הבנים מההגדה של פסח, שנמצאים בכל אחד מאיתנו ("שפת-אמת", פסח תרל"ד), יש בכל אחד מאיתנו גם בן חכם, גם בן רשע, גם תם וגם זה שאינו יודע לשאול. ולכן הבנים נקראים בנים, מלשון בנין, שכולנו בנויים מכולם.

אפשר ממש להאניש (מלשון האנשה) את הקולות האלו, כמו בדיסני. הקול בראש. להמחיש את הקול של הכעסן, הקול הפחדן שתמיד חושש, הקול של ההנאה שתמיד מחפש עונג, הקול הצדיק וכו'. לפעמים הם מגיעים להסכמות משותפות, ולפעמים קול מסוים קופץ ומשתלט על שולחן הבקרה. בכל אחד ואחת מאיתנו יש הכוחות האלו, והתפקיד שלנו קודם כל להכיר בהם, שנאמר (משלי י"ב י'): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ", ובהמשך גם לסנכרן ביניהם. אנחנו לא אמורים להכחיד חלק מהקולות האלו, לכל קול יש חשיבות ושליטה על מנגנוני נפש חשובים. הכוחות הבהמיים אחראים על תכונות רבות, כמו התלהבות ואנרגיות. יש סכנה בכך שכח אחד ישתלט על כלי ההוצאה לפועל שלנו, אפילו אם זה הכח של הבן החכם והצדיק, כמו שנאמר (קהלת ז' ט"ז-י"ז): "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה...אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְאַל תְּהִי סָכָל", אלא, עלינו לעבוד את ה' עם "כל לבבנו", עם כל כוחות הנפש, ליצור איזו הרמוניה, ולהשתמש בכח שנקרא: "דעת" (כמו שאמרו חז"ל: "צדיקים – לבם ברשותם"), כדי לתת לכל אחת מהמערכות את מקומה הנכון בתמונת החיים השלמה.

לפעמים ההכרה שה"אני" שלי מורכב, ושיש בי קולות שונים, קצת מרגיעה ומאפשרת שיח פנימי עם כל קול, מתוך מטרה שבסוף נצליח לנהל את הקולות הללו, ולא שהם ינהלו אותנו. לפעמים גם מרגיע לדעת שה"אני" של הילד שלי מורכב, ושגם בו יש בו קולות שונים. יש שלבים בהתפתחות שבהם קולות חדשים מתגלים ומחפשים את מקומם, תופסים את ההגה, והבן החכם קצת מתחבא מאחור. לא צריך להיבהל מדי. הבן החכם תמיד נמצא שם, ותפקידנו בחינוך לאפשר את האוירה המתאימה, האוהבת והמקבלת, שביחד עם הרבה סבלנות ותפילות, תעזור לו לחזור למצוא את מקומו בקדמת הבמה.