אני לא רעבה, אז למה אכלתי עכשיו?

שמתי לב שאני אוכלת ללא רעב. בדרך כלל אוכלת כשאני עצובה או מאוכזבת, פעמים גם כשאני מיואשת. האם אני סובלת מאכילה רגשית?

רבים מוצאים עצמם אוכלים מתוך רגשות פחד כעס, תקווה, עצב, ייאוש, או הפוך שמחה הפתעה טובה. העולם הרגשי של האדם מסובך ואינסופי, ולכן רבים מוצאים את עצמם אוכלים לפי הרגשות - כועסים עצבניים משועממים בודדים.

לשאלתך, ייתכן מאוד שאת סובלת מאכילה רגשית, ולכן יש לבדוק את העניין לעומק על מנת שהתוצאה לא תהיה גרועה יותר, ותוכלי לקבל את המענה המתאים בהקדם.

אכלן רגשי עוסק באובססיית האוכל: מה יאכל, כמה יאכל ומתי. הוא ישתמש תמיד באוכל לשם הרגשה, או לשם הסרת רגשות שונים ולא נעימים.

כאשר הוא מתוסכל או עצבני - יאכל גם כשאינו רעב.

הוא מאבד שליטה על האוכל לעתים קרובות. בנוסף, לעתים קרובות אכלן רגיש מתבייש באכילתו, ואוכל לרוב בבדידות.

הוא מנוהל על ידי האוכל ולא מצליח להפסיק לאכול בזמן, נמנע מפעילויות חברתיות, ולרוב מתקשה להפריד בין הרגשות לצורך לאכול לצרכיו האמיתיים.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אנחנו נשואים כבר 15 שנה. ידענו עליות ומורדות. כרגע אנחנו נמצאים בזמן טוב וטוב לנו יחד, אבל יחד עם זאת, יש לי כל הזמן סיוטים של "מה יהיה אם יקרה שוב מה שקורה פתאום". זה קורה על פי רוב דווקא כשהכול נראה בסדר, משום מקום, הוא מתחיל להתווכח על כלום. בסוף אנחנו לא זוכרים אפילו איך הריב התחיל. בוויכוחים הוא הרבה יותר טוב ממני, וכך קורה שתמיד ידי על התחתונה. באופן קבוע אני מתכנסת לתוך עצמי ולא מצליחה להשתחרר. לפעמים אני נמצאת שם בקונכייה אפילו יומיים או שלושה. בעלי מהר מאוד חוזר בו ומנסה להתקרב, אבל הוא כבר יודע שלוקח לי הרבה זמן להשתחרר, והוא רוגז על זה מאוד. האם יש תשובה לבעיה הזו?

בפגישותי עם זוגות, זיהיתי שעל פי רוב, אותו אחד שמתכנס לתוך עצמו - מגיב בהתכנסות בגלל דברים שקרו בעברו.

אינני יודעת מה היה בעברך, את תוכלי לבדוק את הדבר.

איך היית בתור ילדה? האם גם אז כשהעליבו אותך התכנסת? האם גם אז הגבת בשקט למי שפנה אליך בקול רם? האם הרבו לגרום לך להתכנסות כזו?

דפוס התנהגות נולד בילדות. אם תנברי בעצמך, תוכלי למצוא אותו שם.

את הדפוס הילד יוצר לעצמו, תוך כדי שהוא קולט את מה שקורה סביבו.

ייתכן שנולדת אחרת, אבל בגיל מסוים קרה משהו בכיתה שהביא אותך להתנהגות כזו, שלאחר מכן תפסת עליה טרמפ כי היא היטיבה איתך באותם ימים.

אני מציעה לך לגשש ולחפש סביב העבר שלך. והיה אם תגלי שהדפוס מוכר לך, הביאי אותו לפני בעלך, ביום רגיל ובמפגש נעים.

הסבירי לבעלך שקשה לך עם התקפה של דיבור כלפיך. את צריכה, או רוצה, או מבקשת, שיפנו אליך באופן אחר. הסבירי לו שבדיוק זוהי ההתנהגות שמביאה אותך להסתגרות.

כשיבין בעלך את הדבר הזה, הוא ייזהר בעצמו, שהלא הוא אינו רוצה ואינו מעוניין שאת תסתגרי.

ברור לי שדפוס ההתנהגות של בעלך אף הוא מקורו בילדותו, אבל את עבודת השטח שלו, אינך יכולה לעשות.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)