לא נתפס: הדרשה המפתיעה של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שגרמה לגביר להתרגש

בספר "אור מתוך העמק" שרואה אור בימים האלה חושף הסופר הרב נחמן סלצר את הסיפורים שלא ידועים על פעילותיו הכבירים של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק. כך, למשל, נראה כי ככל שהרב ביקר בקהילות חרדיות ברחבי אמריקה, יותר ויותר אנשים נחשפו אליו ולעבודת הקודש שהוא עשה במגדל העמק ורבים נרתמו לסייע למשימה.

שבת אחת ביקר הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן בארצות הברית. הרב קרוהן קבע לאורחו הרצאה בבית כנסת מקומי בקווינס. הרב גרוסמן עמד על הדוכן לפני תפילת מוסף, הביט סביב החדר הגדוש בהמון אדם והתחיל לדבר.

"היה הייתה עיירה שבה פרצה שריפה ענקית. מכבי האש הגיעו למקום במהירות, אבל אחרי זמן מה אזלו להם המים. אנשי העיירה נאלצו לרוץ לנהר ולהביא דליי מים כדי לאפשר למכבי האש להמשיך במלאכתם. רבותי, כשהגעתי למגדל העמק, מצאתי עיר בוערת. הייתה שם שריפה שכילתה את לבם ונשמותיהם של התושבים. התחלתי מיד לשקוד על כיבוי האש, ועשיתי כל שביכולתי כדי להנמיך את הלהבות. אבל המים שלי אזלו ואני צריך עזרה".

הרב גרוסמן זעק שם: "אם אנחנו רוצים חיים של תורה במגדל העמק, אני צריך הרבה יותר דליי מים כדי להמשיך לכבות את הלהבות. זו הסיבה שאני פונה אליכם שתעזרו לי בשליחותי". כשהרב הצעיר סיים את נאומו הייתה אווירה מחשמלת בבית הכנסת. הוא התיישב בתחושה שהצליח לנגוע בלב האנשים שישבו מולו. הוא לא ידע שהנאום שהוא נשא יירשם בדפי ההיסטוריה כאחד הנאומים החשובים ביותר בחייו, משום שאחד האנשים שישבו בבית הכנסת באותה שבת היה אדם בשם זאב וולפסון.

זאב וולפסון נודע כאחד מבעלי הצדקה הגדולים ביותר בארצות הברית. הוא היה איש חזון אמיתי, שמצא ברב יצחק דוד גרוסמן נפש תאומה. לא אדם כזאב וולפסון יבזבז זמן. הוא ניגש לרב גרוסמן, הציג את עצמו, והזמין את הרב הישראלי להצטרף למשפחתו לסעודת השבת. הרב גרוסמן קיבל את ההזמנה, ולאחר הסעודה הם שקעו בשיחה ערה עד תפילת מנחה. עד מהרה התברר שזאב וולפסון רואה את עצמו שותף טבעי לפועלו של הרב במגדל העמק.

הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן חלם לקבל עוד ילדים לכפר הנוער שלו, אבל זאב וולפסון הציע לידידו החדש 'לחשוב גדול'. אדם שחושב קטן לא יכול לעבוד עם זאב וולפסון. הוא הסביר לרב גרוסמן שעליו להפסיק לחשוב על עזרה לעשרות או אפילו מאות ילדים, ולהתחיל לדמיין כפר נוער המסוגל לעזור לאלפי ילדים למצות את הפוטנציאל שלהם.

דבריו של זאב וולפסון היו כמי קרח על גרון צחיח ביום קיץ מהביל. בשעה שהוא דיבר, הרב גרוסמן התחיל לדמיין באמת את המקום הזה. הוא הרגיש שהחלום שלו עומד להתגשם במציאות. "אתה תבנה בתי ספר איכותיים ועדכניים", הצהיר זאב וולפסון, "ואני אכיר לך את אנשי הקשר שלי בדרגות הממשל הגבוהות ביותר".

לאחר סיום השיחה הזאת הרב גרוסמן לא המשיך עוד להתייחס לשליחות חייו כבעבר. אופקיו התרחבו, ומאותו רגע והלאה הוא היה תומך נלהב בשיטת וולפסון. בשנתיים הבאות הרב גרוסמן הרכיב מתווה של היעדים שאותם קיווה לממש. זאת הייתה תוכנית מרשימה ומקיפה המורכבת מבניינים רבים, דירות לחברי הצוות וכל מיני מתקנים נוספים. כעת הוא חשב במונחים של קומפלקס שלם, והתוכניות הראשוניות שלו לבניין אחד צמחו לשבעה בניינים, כולל חדר לימוד מפואר, חדרי אוכל, פנימיות וכיתות. כשהוא נלהב מהחזון הוא שכר צוות של אדריכלים לעיצוב הבניין ולבניית מודלים של הקמפוס העתידי. זאב וולפסון לימד אותו לחשוב גדול, והרב גרוסמן לקח את החזון שלו ו"רץ אתו".

"מה שהיה מדהים בזאב זו לא העובדה שהוא כתב לי שיק", אומר הרב גרוסמן. "זה לא היה הסגנון שלו. נכון, הוא תרם כסף ל'מגדל אור', אבל הדגש שלו היה על הטווח הארוך; על פיתוח קשרים עם אנשים בממשלת ישראל, שמבינים מה אנחנו מנסים לבנות ועוזרים לנו לקבל את המימון הממשלתי הדרוש".