חידות בבקיאות בש"ס

1) היכן מצינו בש"ס שני אחים שנקראו בחיי חיותם באותו שֵם?

2) היכן מצינו עשיית "הרדמה" לפני ניתוח?

3) היכן מצינו צמח שגדל בתוך מעיו של אדם?

4) מהו מקור המשפט: 'לא דובים ולא יער'?

5) היכן מצינו בש"ס את הביטוי 'פשיטת רגל'? 

6) היכן מצינו הכרעה בנוגע לטיבו של אדם על סמך ה-רוק שלו?

7) היכן מצינו אדם שמשמש כ-עֵד בעודו בתוך הקבר?

8) היכן מצינו אדם שקם לתחייה רק משום שהיה רשע?

9) היכן מצינו עריכת הלוויה ל...נמלה?

10) היכן מצינו מקום קדוש שנקרא על שם מכשף?

11) היכן מצינו עמוד בש"ס שאין בו כלל גמרא?

תשובות

1) לשני בניו של רב חסדא קראו "מר"[1].

2) במסכת בבא מציעא (פ"ג.) מובא, שהשקו את רבי אלעזר בנו של רבי שמעון 'סמא דשינתא' (סם הרדמה) לפני שעשו לו ניתוח, יעו"ש[2].

3) מסופר במסכת שבת (קי"ג:): ההוא גברא דאכל גרגישתא (אדמת טיט נקי), ואכל (גם) תחלי (שחליים, שהם מין צמח. ונקלטו השחליים באדמה שבתוך מעיו וגדלו שם), וקדחו ליה תחליה בלביה (הגיעו השחליים עד לבו וקדחו בו חור), ומית.

4) נאמר בספר מלכים-ב' (ב', כ"ג-כ"ד): וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע הנביא) בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ, וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם (ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה) וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. ומביאה הגמרא במסכת סוטה (מ"ז.) דעה הסוברת, שיציאת הדובים מן היער היתה בבחינת 'נס בתוך נס' - לא יער היה ולא דובים היו.

5) שנינו במסכת כתובות (ק"ח.): "הפוסק מעות לחתנו, ופשט לו את הרגל, תשב עד שתלבין ראשה". ופירש רש"י, שפשט לו את הרגל, לשון ביזיון הוא, כלומר שאמר החותן נואש, שאינו חש לדבריו (משום שאין לו מה ליתן), וכאילו אומר לחתנו 'טול טיט שתחת רגליי'. ובדרך נוספת ביאר: תלה אותי ברגלי על העץ, שאין לי מה ליתן לך. והרמב"ם פירש, פשט רגלו והלך (ברח) בדרך למרחוק. (וסוברים חכמים, שתשב הארוסה בבית אביה עד שתזקין, ואין כופים את הארוס לא לנשאה ולא לגרשה. ואדמון חולק וסובר שיכולה הארוסה לטעון כלפי חתנה 'או כנוס או פטור', יעו"ש).

6) מובא במסכת בבא בתרא (קכ"ו.), שבא אדם לפני רבי חנינא, ואמר לו: מוחזקני בזה הילד שהוא בכור לאביו. שאלו רבי חנינא: מניין ידעת זאת? השיב: שכן כאשר היו באים אצל אביו (אנשים שיש להם מיחוש בעיניהם), היה אביו אומר לאותם אנשים: לכו אצל בני ששמו שכחת, שהוא בכור ורוקו מרפא (מיחושים כאלה). ורבי חנינא קיבל את עדותו, והורה שיתנו לאותו בן פי שנים בירושת אביו. ומקשה הגמרא: ושמא הוא בכור לאמו, ולא בכור לאביו, שהרי האב רק אמר שהוא 'בכור', ולא הדגיש 'בכורי', וכיצד סמך רבי חנינא על עדות זאת? משיבה הגמרא: קבלה בידינו: רק בכור לאב רוקו מרפא, אבל בכור לאֵם - רוקו לא מרפא.

7) נאמר במסכת סנהדרין (כ"ט.): ההוא דאכמין עדים בקיברא לחבריה (אדם אחד החביא עדים לחבירו בקבר, כדי שישמעו העדים שחבירו מודה לו), אמר ליה: מנה לי בידך. אמר ליה (השני): הן (כן). - (אמר הראשון) חיי ומיתי ליהוו עלך סהדי (הרוצה אתה שהחיים והמתים השומעים דבריך יהיו עדים על הודאתך)? אמר ליה: לא! אמר רבי שמעון בן לקיש: הא אמר ליה לא (הרי הוא לא הסכים שיוזמנו עדים להעיד על הודאתו, ויוכל לחזור מהודאתו ולטעון 'משטה הייתי בך').

8) נאמר במסכת סנהדרין (מ"ז.): "אמר רבי אחא בר חנינא: מניין שאין קוברין רשע אצל צדיק? - שנאמר (מלכים ב', י"ג, כ"א): וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ, וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע, וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע, וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו". ביאור הדברים: מסופר בנביא שלאחר שאלישע הנביא נקבר, אירע שבשעת הוצאת מת אחר לקבורה, ראו המלווים גדוד של מואב, ומרוב חפזם מפחד הגדוד, השליכו את המת במערה שנקבר בה אלישע, משום שלהשליכו לשם לא היה נצרך אלא לפתוח את פי המערה ולהשליכו לתוכה, והיה נקל להם לעשות כן מלחפור לאיש קבר. כשהשליכו את המת למערה, נתגלגל עד שנגע בעצמות אלישע, ומשנגע בהן קם לתחייה. ולא קם מת זה לתחייה אלא משום שהיה רשע, ולא הוכשר בעיני הקב"ה שיקבר אצל אלישע הצדיק, ולכן החייהו השי"ת כדי שיתרחק משם, (ומכאן מוכיחה הגמרא, שאין קוברים רשע אצל צדיק).

9) שנינו במסכת יבמות (קכ"א.): "אפילו שמע מן התינוקות אומרים, הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני", דהיינו, על סמך סיפור הילדים שהולכים להלווייתו של פלוני, מותר לבית דין להשיא את אשתו של האיש. ומבואר שם בגמרא, שדרך תינוקות לשחק עם חרקים ולהעלות להם שמות, וקיים חשש שמא נמלה או חגב קברו, ומכנים אותו בשם איש פלוני, ולכן, אם רק סיפרו שהיה לפלוני לוייה, לא מתירים את אשת אותו יהודי (שסיפרו אודות קבורתו), וכדי לסמוך על דבריהם ולהתיר את האשה, צריך שיאמרו הילדים, אנו באים מלספוד ולקבור את איש פלוני, וכן צריך שישמעו אותם מספרים מענייני ההספד, כך וכך חכמים וספדנים היו שם...

10) הכהן הגדול היה טובל ביום הכיפורים במקום קדוש בתוך העזרה. שם המקום היה נקרא "בית הפרוה" (על גג אותה לשכה היה מקווה, ובו היה הכהן הגדול טובל), כמבואר במשנה ביומא (ל"ד.). ואומרת הגמרא (ל"ה.): "מאי פרוה? אמר רב יוסף: פרוה אמגושא". ופירש רש"י, שמכשף אחד ששמו פרוה בנה את אותה לשכה, והיא נקראת על שמו[3].

11) מסכת נזיר דף ל"ג ע"א.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.