דפנה חסדאי: "הגעתי לרב אורי זוהר יחפה, עם מכנסי ג'ינס, וב-4 שעות הוא שינה את חיי"

"הגעתי לרב אורי זוהר יחפה, עם מכנסי ג'ינס, צמות בכל השיער וווקמן באוזניים", פותחת הזמרת ומדריכת הסדנאות דפנה חסדאי. "הערכתי מאד את היוצר והבמאי שהוא היה, לכן הסכמתי לבוא ולדבר איתו, אבל לא ידעתי מה מחכה לי", היא ממשיכה בחיוך. שנים מאוחר יותר, היא פגשה שוב את זוהר, וחיוך של נחת התפשט על פניו. מי שהתחילה את הקריירה המקצועית שלה בלהקה צבאית, והיתה רגע לפני פריצה סוערת לעולם הבמה, חזרה בתשובה והפכה לזמרת לנשים בלבד. מאז, היא הוציאה תשעה תקליטים, כתבה ספרים שנגעו בחייהן של אינספור נשים, והפכה למטפלת רגשית. "היום הגעתי לשיא", היא אומרת, "לגעת בלב של אנשים זה הדבר הכי גדול בעולם". 

ילדה על הבמה

את ילדותה החלה דפנה בבית מסורתי באשדוד. "סבא וסבתא שלי היו שומרי מצוות, וכך גם הדודים", היא אומרת. "אני, לעומת זאת, גדלתי במסגרות לא דתיות, וכבר בגיל 13 התחלתי לשיר. הייתי בחבורת זמר ארצית, ולמדתי שיעורי פיתוח קול במשך 7 שנים. בכל פעם שירדתי מהשיעור אצל זמרת האופרה המקצועית, עלה לשם הנער אביב גפן. בגיל 14 כבר התחלתי להופיע בפאבים, יחד עם הרכב של 5 נגנים״.

איפה היו ההורים שלך בכל התהליך הזה?

"הם פחדו עליי, וממש לא שמחו על ההחלטה להופיע בגיל צעיר כל כך. בנוסף, אבא שלי החל אז בתהליך של חזרה בתשובה, והמציאות הזו בהחלט לא היתה לרוחו. אבל מבחינתי השירה היתה החיים שלי, ולא הייתי מוכנה לוותר עליה. המשכתי להופיע, וזאת במקביל ללימודים בבית הספר וללימודי פיתוח קול". 

כך עברו להן השנים, ואז הגיעה ההופעה שהובילה את דפנה לקראת פריצה קדימה. "מדובר היה במופע עם הזמרת עפרה חזה, ששודר גם לרדיו״, היא נזכרת. ״באותו זמן, ישב בקהל אחד הבוחנים של להקת הנח"ל, ואחרי שירדתי מהבמה, הוא הזמין אותי לבוא להיבחן אליהם. תמיד חלמתי להיות בלהקה צבאית, אבל ידעתי שצריך קשרים טובים כדי להתקבל לשם. מה שקרה בפועל, הוא שהגעתי לבחינה והתקבלתי מיד. כך הפכתי לסולנית בלהקה הנחשבת ביותר בצה״ל, ובהמשך עברתי ללהקת פיקוד דרום. בהיותי סולנית שם השתתפנו בפסטיבל ערד, זכינו במקום הראשון וזה הביא לנו פרסום גדול. באותה תקופה ממש החל אבא שלי לעמוד כחזן בבית הכנסת. הוא על בימת הקודש ואני על במות אחרות״.

בצבא פגשה דפנה את משה, שהחל לשאול שאלות על החיים. ״הוא החליט לצאת למסע רוחני, וביקש ממני להצטרף אליו״, היא מתארת. ״אני הייתי ממש רגע לפני הפריצה הגדולה, שרתי בלהקה יחד עם אחינועם ניני ודפנה דקל, והשלב הבא מבחינתי היה להפוך לזמרת מפורסמת, כפי שהן כיום. אהבתי את משה, אבל פחדתי שהחיפוש הזה יטרוף לי את כל הקלפים. לא הייתי מסוגלת לחשוב אפילו על ויתור על החלום. כך נפרדנו, כל אחד לדרכו, או יותר נכון - כך חשבתי אני שהסתיים המפגש בינינו. לא ידעתי שמחכות לי עוד הפתעות".

משה הגיע לסמינר ערכים, והחל בתהליך של תשובה. "הוא פגש שם רבנים שידעו היטב מה הם אומרים, קיבל תשובות אמיתיות, והכיוון היה ברור לו לחלוטין. רק דבר אחד העיב על שמחתו, וזו העובדה שאני נשארתי מאחור. לכן באחד הסמינרים הוא פנה לרב אורי זוהר, וביקש את עזרתו".

מה ענה לו הרב?

"הוא אמר 'תן לי את המספר שלה, אני אדבר איתה'. היתה לו מסירות נפש אמיתית לכל יהודי. כך ביום בהיר אחד, לפני 32 שנה, שמעתי על הקו את המילים, 'שלום, מדבר אורי זוהר'. הוא ביקש ממני לבוא לדבר איתו, ואני הסכמתי. לא חשבתי יותר מידי מה הולך לקרות. כשהגעתי אליו, הוא ישב לדבר איתי במשך 4 שעות, והשקיע בשיחה הזו את הנשמה. הוא שאל אותי, 'דפנה י'בינתי, לא חבל עלייך? ככה כל היום לשיר איי לאב יו, יו לאב מי, לא מיצית? בורא עולם נתן לך מתנה, נתן לך קול מיוחד, מה את עושה עם הקול הזה?' הוא סיפר לי על הרבה זמרות שהכיר בימי חייו, ושאל אותי אם גם אני מכירה אותן. על רובן עניתי בשלילה, הן חיו בדור שלפניי וכבר לא היו מפורסמות. ואז שאל אותי הרב: 'עבור מה הן שרו, עבור האגו? הפרסום? מה בעצם הן השאירו אחריהן?' הרב המשיך ואמר, 'תוכלי להמשיך במסלול בו את נמצאת כעת, או שתוכלי לקחת את המתנה שה' נתן לך ולהעניק לו אותה בחזרה. חיבור אל הקודש יוביל אותך ליצור משהו פנימי, אמיתי. דרך מוזיקה כזאת תוכלי לחבר נשמות נוספות'".

(צילום: אורן בן חוקן / פלאש 90)

איך הרגשת עם השיחה הזו?

"היא פתחה לי משהו בלב. ידעתי שהרב צודק, כי כבר בלהקה הצבאית ראיתי את הריקנות הגדולה שנמצאת מאחורי אור הזרקורים. ראיתי שם דברים מאוד לא נקיים שאנשים עשו כדי להצליח, דברים נוראיים שאי אפשר אפילו לומר. מה שהיה לי הכי קשה, היה המפגש עם חיי משפחה של אנשים מפורסמים. חוסר הנאמנות שזעק משם שבר לי את הלב. בכל פעם שאלתי את עצמי, 'איך יכול להיות שאמן כזה גדול לא נאמן לאשתו?' זה דחה אותי ממש. ידעתי אז בתוכי שאני לא רוצה להיות בחברת אנשים כאלה, אבל לא היה לי מקום אחר להגיע אליו. פחדתי גם לעזוב את כל התהילה והפרסום שחיכו לי, בשביל אמת פנימית שזעקה משהו אחר״. 

גם היהדות החמה שראתה דפנה בבית סבה וסבתה, נתנה את אותותיה. ״הייתי אצלם הרבה מאד בשבתות וחגים, וכל זה ישב שם ורק חיכה לצאת. היה לי גם דוד שאהב אותי במיוחד, ונהרג במלחמת יום הכיפורים בהיותו בן 20. הוא היה מש"ק דת בתעלת סואץ, אחראי על כל הנושאים של כשרות, שבת, תפילין ועוד. במבט לאחור, בכל פעם שאני חושבת על הצומת הבלתי אפשרית בה הייתי, הדמות שלו עולה מול עיניי. נראה לי, שעם האהבה הגדולה שלו אליי, הוא לא הפסיק להתפלל שם למעלה". 

אישה ששרה בפני נשים?

השיחה עם הרב אורי זוהר, והאמת שכבר ישבה לה בלב, הובילו את דפנה בכיוון חדש. "הרב לא ויתר עליי, היה חשוב לו שאבוא, אפגוש רבנים ואשמע את מה שיש להם לומר", היא מתארת. "כך הגעתי לסמינר הראשון, ולאחריו המשכתי לבוא פעם אחר פעם. במיוחד נגעו בי שיעורי הבית היהודי, בהם מצאתי את הנאמנות הזוגית אליה שיוועתי כל כך. בהתחלה עוד הייתי עם שמלת ההופעות שלי בתיק, יוצאת בסיומו של כל שיעור להופעה, אך עם הזמן הבנתי כי עליי לוותר על חלום הבמה, הפסקתי את ההופעות ונרשמתי למדרשה. משה, החבר שלא ויתר עליי, הפך לבעלי. זכינו להביא לעולם 12 ילדים, והיום אנחנו כבר סבא וסבתא לנכדים".

איך חזרת לשיר אחרי התשובה?

"בהתחלה הפסקתי, וחשבתי ששם זה נגמר. צריך להבין, לא היו אז נשים שמופיעות מול נשים, הדבר הזה פשוט לא היה קיים. אך יום אחד ביקש בעלי ללכת לפגישה אצל הרב מרדכי אליהו. הוא רצה שנברר איתו נושאים שונים בקשר לדרכנו כחוזרים בתשובה. תוך כדי שיחה, הרב פנה אליי ואמר, 'את יודעת, יש לך שליחות מאוד גדולה. את יכולה לשיר בפני נשים ולספר את הסיפור שלך. תוכלי גם להוציא תקליטים עם השירים, נשים זקוקות לזה'. הרב החל להסביר לבעלי את ההלכות סביב הוצאת תקליט, בזמן שאני ישבתי המומה. לא היה אז דבר כזה - אישה ששרה בפני נשים, ולנו לא היה אפילו גרוש אחד כדי להוציא שירים לאור. כאשר אמרתי זאת לרב, והוא ענה לי 'לא נורא, את תהיי הראשונה שתופיע בפני נשים'. אני המשכתי להקשות, 'אבל אין לי אמרגן', והרב ענה 'הקב"ה יהיה האמרגן שלך'".

לדפנה לא היה מושג איך אמורים דברי הרב לקרום עור וגידים, אך כפי שהוא בירך, כך היה. "זה התחיל דרך מישהי מעיר הולדתי אשדוד שהכירה אותי כזמרת ושמעה שחזרתי בתשובה. היא ביקשה שאבוא להופיע ואני הסכמתי. כך התגלגלו להם מופע ועוד מופע, ואליהם הצטרפו שירים שכתבתי. באחת הפעמים הופעתי בבני ברק, והזמנתי אישה מהקהל להצטרף אליי לשירה. כאשר סיימנו, היא אמרה לי: 'אני חייבת לקחת את הקול שלך איתי הביתה, יש לך אולי איזו דיסק שהוצאת?' אמרתי לה שאין לי, בעלי היה אז אברך ואנחנו התגוררנו בקראוון קטן בישוב בית אל. הסכום הנדרש להוצאת דיסק משלי, לא היו אז אפילו בחלומות. כאשר שמעה זאת אותה אישה, היא שמה בידי את כרטיס הביקור שלה וביקשה שנעמוד בקשר. לאחר שדיברנו, היא ובעלה החליטו לשלם עבורי את כל הוצאות שני הדיסקים הראשונים. שבעת הדיסקים הנוספים שבאו אחריהם, היו כל אחד עם הסיעתא דשמיא שלו. זה נתן מענה לנשים ובנות רבות שחיפשו מוזיקה עכשווית ומצאו בנגינה שלי נחמה וקרבה לה'. כל זה היה אמנם לפני שנים, אך עד היום אני מקבלת ד"שים חמים מנשים ששמעו את השירים".

איך הסתדרת עם ההופעות, במקביל לגידול 12 ילדייך?

"במהלך היום הייתי איתם בבית, ובלילות הייתי עושה גיחות להופעות, כשהתינוק היונק מתלווה אליי לכל נסיעה. לפעמים היתה עולה בי תחושה שאני תקועה בין הררי טיטולים, בזמן שיש לי פוטנציאל לעשות דברים גדולים יותר. בכל פעם כזו הייתי חוזרת למקום האמיתי בלב, זה שידע כי התפקיד המשמעותי ביותר שה' הועיד לי הוא גידול הילדים. אז הורדתי את הראש בענווה, והמשכתי לטפל באוצרות היקרים שלי, ואחרי שהם גדלו, הקב"ה פתח לי את המקום המקצועי אפילו יותר".

הכנה רוחנית ללידה

עם השנים, התרחבו נתיבי היצירה של דפנה אף מעבר לשירה. "גם זה קרה ללא כוונה תחילה". היא אומרת. "לפני אחת הלידות שלי, שמעתי שיעור שנתן הרב יצחק גינזבורג לנשים בנושא לידה. הדברים שהוא אמר נגעו בי מאד, ולכן ביקשתי לפרסם אותם, כדי שיועילו לנשים נוספות. זמן מה לאחר מכן, החלטתי לפגוש דמויות נוספות, אותן שאלתי איך צריכה אישה להתכונן ללידה באופן נכון. משם נולד הספר 'הכנה רוחנית ללידה', שהוא בעצם אוסף מאמרים מאישים שונים על הנושא. הכלים המובאים בו מסייעים לנשים ללדת מתוך חיבור אל ה', תחושת נוכחות שלו בתהליך, והרבה שמחה". 

הספר התפרסם במהירות, והאיר לנשים רבות את הדרך. "אפילו מקיבוצים חילוניים התקשרו להודות לי עליו", אומרת דפנה בהתרגשות. "זכורה לי גם אישה, שהגיעה אליי לפני הלידה העשירית שלה. כאשר ראתה את הפנים המופתעות שלי, היא אמרה, 'מה לעשות שרק עכשיו גיליתי את הספר'. אז ישבתי איתה כך, לפני לידה עשירית, ועשינו הכנה רוחנית ללידה. בדרך כלל מגיעות נשים לפני הלידות הראשונות שלהן, וזו היתה חוויה לחלוטין אחרת. אישה נוספת פגשה אותי יום אחד במכולת, כשהיא בחודש התשיעי להריונה. היא אמרה לי 'לא הספקתי לקרוא את הספר, אבל אני חייבת איזה טיפ שיעזור לי ללדת'. אז לימדתי אותה תרגיל בו מציירים את אותיות שם ה' מול העיניים בזמן הלידה, ואמרתי לה שאחת הדרכים ללדת בקלות היא לצאת מתוך הכאב האישי שלנו ולהתחבר לכאב של כל עם ישראל. מאוחר יותר, כאשר פגשתי אותה שוב, היא אמרה לי 'שני הטיפים שנתת לי באותו יום הצילו אותי. תוך כדי מחשבה על אותיות שם ה' הגוף שלי נפתח במהירות, הלידה עברה בקלות יחסית, וכל החוויה היתה אחרת'".

ההד הגדול שיצר הספר לא נעצר בזאת. "במפגשים עם נשים הרות, עלה צורך גדול גם להדרכה לאחר הלידה. נשים רבות חוות שם תחושות של קושי ודיכאון, והן חיפשו מענה עם חיבור פנימה. כך נולד הספר 'הכנה רוחנית לאחר לידה', שדיבר על הנושא, ולאחריו הגיע 'הכנה רוחנית ללידה - לגבר', שבא לחבר גם את הבעל לתהליך המיוחד הזה".

בלי מחיאות כפיים

שנים עברו, ויום אחד ראתה דפנה פרסום של הופעה שלה בעיר בית שמש. על הפלייר שלו נכתב 'כנס עם הרב אורי זוהר, הופעה של הזמרת דפנה חסדאי'. "פגשתי שם את הרב נרגשת כולי. אמרתי לו 'תראה מה יצא מ-4 שעות שישבת איתי, אילו זכויות יש לך'. אף רב לא יכול היה להחזיר אותי בתשובה חוץ ממנו. רק הוא בא מהעולם ממנו הגעתי גם אני, ודיבר בשפה שלי. ראיתי את מסירות הנפש שיש לו כלפי נשמה יהודית ואת האש שדלקה לו בעיניים. מרגשת אותי גם המחשבה שהיום אני עוסקת בדיוק במה שהוא עסק - קירוב רחוקים".

מאז, עברה דפנה שנים של הופעות, ועכשיו היא במקום אחר. "היום אני מעבירה שיעורי תורה וקבלת שבת לחיילות בצבא, ומשלבת יחד עם זה הופעות מוזיקליות", היא אומרת. "בנוסף, אני מתנדבת בשירות בתי הסוהר, עובדת גם כמטפלת רגשית ועושה התוועדויות לנשים. מבחינתי, המוזיקה היום היא פחות ל'שואו' על הבמה, ויותר כלי לחיזוק ולנגיעה בנשמה. זו זכות עצומה עבורי, להשתמש כך בכלי הזה. מבחינתי, הבמה הכי פחות הוציאה את היכולות שלי לאור, ולהעביר שיעור תורה, להביא שלום בין איש לאשתו, ולעבוד עם אנשים שאיבדו תקווה לחייהם, זה הדבר האמיתי. אני מרגישה שעם השנים הקב"ה הכניס אותי למעגלים פנימיים יותר, והיום אני בסיירת מטכ"ל. אין כאן מחיאות כפיים כמו על הבמה, אבל יש כאן עבודה אמיתית שנוגעת בנשמות, וזה חזק הרבה יותר".