מה הבעיה להיות דתי בלב או דתי בדרך שלי לפי מה שמקובל עליי?

רבים מבין אחינו ואחיותינו חיים עם תפיסת עולם האומרת כי די להאמין בתורה ובקב"ה בלב, וקיומם של תורה ומצוות הלכה למעשה אינו דבר קריטי. תפיסת חיים נוספת שנפוצה בין אחינו ואחיותינו טוענת כי אכן יש לשמור תורה ומצוות, אך אין זה הכרחי לקיימם בצורה מלאה, וניתן לעגל פינות, לוותר על דברים שנראים לכאורה קשים מדי או שפחות מסתדרים לנו בחיים...

האם אמונה פנימית בקב"ה אינה מספיקה? הרי ה' בוחן כליות ולב, והוא יודע כי אותו יהודי מאמין בו, אז האם אין זה העיקר? אמונה בתורה איננה נמדדת על פי מחשבות ותפיסות פנימיות בלבד, אלא על פי מעשים בפועל, על פי ניהולו של אורח חיים התואם לציווי התורה. כל גישה אחרת הרי היא למעשה הכרזה שהוא, האדם, מבין טוב יותר מהקב"ה שקבע אחרת – "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יח, ד).

ומה עם אורח חיים דתי שמוותר לכתחילה על קיומם של הלכות מסוימות? על כך זועק אליהו הנביא לעם "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א, יח, כא). אם אתם מאמינים בקב"ה ובתורה – היו נאמנים ולכו על פיה, ואם אין אתם רואים בתורה אמת מחייבת – לכו אחר אמונות השקר שלכם. אבל לחיות חצי-חצי, חצי דתי-חצי חילוני, חצי מקיים תורה ומצוות-חצי עושה מה שנוח לי ומתאים לי אף על פי שאסור הוא מן התורה – זוהי צורת חיים עקומה ומעוותת, משוללת כל הגיון ושכל.

במאמר מוסגר חשוב לציין כי אין הכוונה לתהליך התחזקות בו הצעדים נעשים בהדרגה, בצורה מאוזנת ובריאה לנפש, שהרי שינוי קיצוני בזמן קצר עלול לשבור את הנפש ולהביא בסופו של דבר להידרדרות רוחנית. אלא הכוונה לגישת חיים כללית הטוענת כי די לקיים מתוך חוקי התורה את מה שמתאים לי, מסתדר לי ונוח לי. הסתכלות על התורה כעל המלצה בלתי מחייבת, כאשר מתוכה ניתן לקחת את "מה שמקובל עליי" בלבד, הרי היא כהכרזה שאין התורה היא אמת עליונה מחייבת שניתנה מבורא עולם, וזלזול ברצונו של הקב"ה.
תארו לעצמכם אב שמבקש מבנו לעשות דבר מה, והבן לא עושה זאת כי הוא לא מבין את חשיבות הדבר ולכן מחליט לפעול על דעת עצמו בניגוד לרצון אביו, ואז עוד מכריז בפה מלא "אני מכבד את אבי". וודאי שאותו בן חי עם תפיסה מדומיינת שהוא בנה לעצמו, וכך גם רבים החיים בתפיסה לפיה ניתן לחיות חיים דתיים לצד וויתורים הלכתיים.

הקב"ה מצווה אותנו בתורה "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל, י), כשהדגש הוא על "הכול", לא רבע ולא חצי.

קיומה של כל מצווה או חלילה עבירה יוצרת השפעה רוחנית על האדם עצמו, בחייו פה ובחייו הנצחיים שלעתיד לבוא, ואף מביאה להשפעה בעולמות עליונים. אין אנו רואים נסתרות, אבל אמונה אמיתית בתורה, ולא כזו שהיא כוזבת או מדומיינת, מביאה לידיעה על הכוח האדיר אותו נתן לנו, העם היהודי, הקב"ה בפעולותינו, ומכך מגיע האדם לידי זהירות ומתן משמעות גדולה למעשיו.