סיפורו של יהונתן הקטן. והאמיץ

בני יהונתן תמיד היה שובב והירבה להסתבך, אבל בוקר אחד הוא התעלה על עצמו. קיבלתי שיחת טלפון ממנהל תלמוד-התורה שבו הוא למד, שבה נתבקשתי להגיע מיד, כי קרה דבר נורא ואיום. עזבתי הכל וטסתי לבית הספר.

- "מה שהבן שלך עשה הבוקר, היה מעשה שלא יעשה!", אמר לי המנהל בפנים זועמות.

- "מה הוא עשה?", שאלתי.

- "ובכן, הבן השובב שלך טיפס על גג הקרוואנים של גני הילדים!".

- "מה? איך הוא הגיע לשם? מה הוא עשה שם?", שאלתי.

- "הוא הצליח לעלות לשם דרך טיפוס על עץ סמוך, הוא טען שהוא מחפש גוזלים, אבל זה לא העניין. הוא פשוט סיכן את חייו באופן נורא מול כל הילדים!".

בלי לזלזל לרגע בחומרת המעשה, פתאום קפץ לי שיר ילדים מפורסם לראש: "יונתן הקטן, רץ בבוקר אל הגן, הוא טיפס על העץ, אפרוחים חיפש". לא הצלחתי להתאפק מלחייך, ושיתפתי את המנהל, אבל הוא לא זרם איתי...

לפעמים הילדים המתוקים שלנו מאתגרים מאוד מאוד, ומסתבכים עם סיכונים והתנהגויות לא ראויות. האם אומץ הוא חוזקה, או סיכון? תלוי את מי שואלים... מצד אחד, כל גדולי האומה שלנו לא היו אנשים טכניים שלא לקחו סיכונים, אלא להיפך, אנשים שהיה להם האומץ ללכת עם האמת שלהם, לפרוץ מקובעויות ולהפוך את העולם הזה לעולם טוב יותר. כך התחיל הסיפור של העם היהודי, עם הקריאה לאברהם אבינו: "לך לך", צא מהעולם המוכר שלך אל הלא-נודע. כתוב בספרים שזו קריאה שעדין מהדהדת בעולם למבקשי האמת, שלא חוששים לצאת מאזור הנוחות שלהם (ובספר "ליקוטי-הלכות", הלכות גניבה ה', ז', מאריך בזה). מצד שני, יש בזה גם סיכון, במיוחד בשלבים הבוסריים יותר של החיים, שבהם המטרות של הנערים עדיין לא מזוקקות ומבוררות, והמסגרת נותנת להם שמירה נחוצה מהסכנות שבחוץ.

החיים מלאים סיכונים. כל נסיעה בכביש, כל הליכה ברחוב, לכל פעולה יש הסיכון שלה. וכאשר ילד נמשך לסיכונים, אנחנו על גשר צר מאוד, ותהום פעורה מכל צד. יש ילדים שחזק בהם יותר הצורך בריגושים וב"אקסטרים". זה מציב בפנינו, ההורים, אתגרים לא פשוטים: עד כמה אנחנו מאפשרים את זה? עד כמה אנחנו מבוהלים מזה? הרי יש כללים לכל בית ולכל מוסד לימודים. יש גם מושג של "שמאל דוחה", וכל ילד חייב לקבל גבולות. צריך לעשות כאן מלאכת תיווך (Buffering) מול מוסדות החינוך, וזו מלאכה בלתי אפשרית, לג'נגל וללהטט: מצד אחד לא לקצץ את הכנפיים של הנשרים האבירים האלו, ולא לכלוא אותם בכלוב של תרנגולים, מצד שני, לשמור עליהם שלא יסתכנו ושלא יסתבכו, חלילה.

הדרך לעבור בהצלחה את המסע הזה, היא בעזרת הרבה תפילות. אבל צריך גם הרבה קשר חם ואוהב, מקבל ואמפתי. זה מה שיעזור לילדים לנהל בצורה טובה יותר את הסיכונים. במצבים האלו, צריך לתת גבולות גיזרה מציאותיים. הסיכונים לפעמים בלתי נמנעים, ולכן צריך להשקיע בקשר החם, לא למתג אותם עם כינויים בעיתיים, או עם תחושה שהם רק מייאשים אותנו, כי רק קשר חם ומכבד יגרום להם לקבל את הגבולות ולנהל סיכונים כראוי.