כשהסרטן נקש אצלי בדלת: כך גיליתי את המחלה. פרק 2

לאחרונה יצא לי לשתף את הסיפור ההחלמה שלי מהסרטן במספר מעגלים שונים.

השאלה שחזרה על עצמה כמעט בכל מפגש הייתה: איך גיליתי את המחלה?

כל מי שמעורה מעט במחלה הזאת יודע שקשה מאד לגלות סרטן שחלות כיוון שאין סימנים מקדימים, ולכן הוא נקרא "הסרטן השקט".

אומנם שקט, אבל אגרסיבי מאוד, ולכן מספר המחלימות ממנו נמוך.

אני מאמינה באמונה שלמה שהשם גילה לי ולא אני גיליתי. אז איך בכל זאת עליתי עליו?

מן הסתם, השם לא נגלה אליי בכבודו אלא דרך שליחה שלו, שהרי הכל בעולם הוא ביטוי לרצון הבורא. מדובר בחברה טובה לעבודה בשם חוה הרש.

את חוה קיבלתי לעבודה בחברה כמה חודשים לפני שחליתי. אני זוכרת שהייתה לי תחושת בטן חזקה מאד שהיא צריכה להצטרף אלינו, ושמחתי מאד שהגיוס עלה יפה.

בתקופה שקדמה לגילוי הסרטן הייתי מאד עייפה אבל זה היה נראה לי נורמלי, בכל זאת אני עובדת בהיי-טק במשרה מלאה, מגדלת ארבע בנות קטנות, לגיטימי להרגיש עייפה.

באחד הבקרים הגעתי למשרד וחוה התעניינה בשלומי.

"ברוך השם, הכל בסדר", עניתי.

חוה הוסיפה ושאלה "מה קרה, לא ישנת בלילה?".

אני זוכרת היטב את תוכן השיחה.

עניתי לה "דווקא ישנתי טוב", וחוה שאלה עוד "התינוקת שלך לא ישנה טוב?". מיכל שלי הייתה בת שנה וקצת. עניתי לה שדווקא ישנה מצוין.

וחוה לא הרפתה ושאלה "אז למה את נראית ככה? כבר תקופה שאת נראית ככה עייפה. עניתי לה שהיא צודקת, כנראה תקופה לחוצה קצת. אבל חוה לא הרפתה, והקב"ה שם בפיה בדיוק את המילים הנכונות שגרמו לי לזוז ממקומי. חוה נגעה לי בנקודה הכי רגישה שלי – הילדים.

ואז היא פשוט "שטפה" אותי: אז איך את מתפקדת ככה? ומה עם הילדים? לא מגיע להם אמא עם כוחות? ואולי זה רק חוסר ברזל, אז למה את מזניחה? אם את לא דואגת לעצמך לפחות תדאגי לילדים!

בלבי הסכמתי איתה לחלוטין. היו לי נקיפות מצפון שערב קודם הייתי כל כך עייפה שפטרתי אותם בקורנפלקס עם חלב לארוחת ערב, דבר שמעולם לא קרה לי קודם.

אמרתי לה שדווקא ביקשתי מהרופא בדיקות דם לפני כחודשיים, וטרם הזדמן לי להגיע למרפאה.

חוה ממש לחצה עליי שלמחרת בבוקר אבצע את הבדיקות. למחרת אכן נסעתי בבוקר למרפאה, ואמרתי לעצמי: אם המרפאה מלאה – אני נוסעת. אין לי סבלנות לתורים על הבוקר. באופן ניסי, המרפאה הייתה ריקה מאדם. נכנסתי, יצאתי והגעתי לעבודה מוקדם מתמיד.

אני זוכרת את אותו בוקר שחוה ישר התעניינה אם הלכתי לעשות בדיקות דם, עוד לפני שאמרה לי "בוקר טוב", ולא הרפתה עד שהראיתי לה את הפלסטר שהאחות שמה לי. היא עמדה על כך שאקבע מיד גם תור לביקורת לרופאת נשים. בכל זאת, אני כמה חודשים לאחר הלידה.

משם התחיל הבירור...

חוה היא זאת שהזניקה אותי למרוץ על חיי.

בזכות הערבות והאכפתיות שבה, גיליתי את הסרטן בשלב 2, שבו עוד ניתן היה לטפל, ברוך השם.

אומרים חז"ל "כל המציל נפש מישראל – כאילו קיים עולם". חוה הצילה לא רק את הנפש שלי, אלא גם את של בעלי, ארבעת בנותיי ושאר התלויים בי.

אלמלא אותה התעוררות שהייתה לי בזכותה, אני מפחדת לחשוב מה עלול היה לקרות.

"המתפלל על חברו נענה תחילה".

במהלך ההתמודדות עם המחלה היה חשד לממצא נוסף. חוה כל כך נבהלה, שכשסיפרתי לה היא בקושי הצליחה להחזיק את הדמעות. מהמפגש איתה הלכתי ישר לשדה והתפללתי לבורא עולם: "אבא, בבקשה ממך – חוה בהיריון. הלחץ הזה עלול חלילה להזיק לה. בבקשה, אם לא למעני, עשה למענה".

ברוך השם, התשובות היו תקינות.

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, אבל אנחנו כן יודעים שכאשר יש ערבות בישראל, הקב"ה ממתיק מעלינו את הדינים.

לעולם אהיה אסירת תודה על החסד שעשית איתי.

המשך בפרק הבא...