כשהסרטן נקש אצלי בדלת: "את יודעת שיש לך ממצא ליד השחלה?". פרק 3

"כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך".

כמה שליחים טובים זימן לי השם במסע המפרך הזה, ישתבח ויתעלה שמו הגדול לעד ולעולמי עולמים.

יחד עם חוה הירש, שהזניקה אותי למסע, מקבלת מקום של כבוד הילה מזרחי, טכנאית האולטרסאונד בקופה.

החלטתי שבנוסף לבדיקות הדם שביצעתי, אלך לבדיקה תקופתית אצל רופאת הנשים. בכל זאת הייתי כמה חודשים לאחר לידת בתי מיכל, ולא זכור לי שהלכתי לביקורת אחרי הלידה. מה גם שחוה ישבה עלי חזק, ידעתי שהיא לא תניח לי עד שאבקר גם אצל רופאת הנשים.

רופאת נשים הפנתה אותי לבצע אולטרסאונד בקופת חולים.

במהלך בדיקת האולטרסאונד, שבוצעה יום לאחר מכן, פנתה אלי הילה הטכנאית בשאלה: "את יודעת שיש לך איזשהו ממצא ליד השחלה"?.

אני, בתהייה, שואלת בחזרה: "מה זאת אומרת ממצא"?.

והיא השיבה: "אני לא יודעת מה זה, אבל זה בגודל של כ-4 סנטימטר", מראה לי אותו על המסך והוסיפה לשאול: "לא ידוע לך על איזושהי ציסטה שיש לך?".

אני מסבירה לה שילדתי לפני מספר חודשים, ובמהלך ההיריון ביצעתי בדיקות. אף אחד מעולם לא העיר את תשומת לבי להימצאות ממצא כלשהוא באזור האגן.

זאת הייתה הפעם הראשונה שהתוודעתי לממצא הזה.

הילה ממשיכה בסריקתה תוך שהיא אומרת לי: "תקשיבי, אינני יודעת מה זה, אבל לא הייתי מזניחה את זה. תבדקי את זה, בסדר"?.

"בסדר", עניתי.

היא יוצאת מהחדר למספר דקות בזמן שאני מתארגנת.

עם שובה היא שואלת אותי: "האם תוכלי כעת לנסוע ל'שערי צדק'?".

קצת הופתעתי, מה הבהילות? חשבתי בלבי, והילה קוטעת את מחשבותי ואומרת לי: "תקשיבי, אני עובדת גם במרפאות בשערי צדק. יצאתי לדבר עם מנהלת המרפאה שם, יש שם היום רופא אולטרסאונד במרפאה. אם תיסעי ישירות מפה היא תוכל להכניס אותך ללא תור".

אני מסתכלת על היומן שלי, ובאורח פלא הוא די פנוי. כל יתר המנהלים בחברה שהו בחו"ל באותו השבוע, ולא תוכננו לי פגישות מיוחדות לאותו הבוקר.

"האמת היא שכן, אוכל לנסוע כבר עכשיו".

עדיף לסיים עם זה כבר עכשיו, חשבתי בלבי.

הילה ציידה אותי בהפניה מתאימה, ושלחה אותי לבית החולים. סמכה את ידיה עלי ובירכה אותי שאתבשר בבשורות טובות.

נסעתי תיכף לבית החולים, תוהה לעצמי בדרך לשם - מה ההרפתקה הלא מתוכננת הזאת? אני מסיימת את הבדיקה ונשלחת משם עם מכתב לרופאת נשים שככל הנראה מדובר בציסטה. משם אני ממשיכה למשרד ליום עבודה, אבל הספק שמא מדובר פה במשהו אחר מתחיל לכרסם בי.

כעבור שבוע אני ניגשת שוב לרופאת נשים עם המכתב. היא לא מתרשמת יותר מדי מהממצא, אך אני מתעקשת לקבל הפנייה לסי.טי.

פעם לא אהבתי את התכונה הזאת בי.

את העקשנות.

היום אני מברכת עליה.

מפחיד לחשוב מה היה קורה אילולא הייתי מתעקשת על סי.טי, ומקבלת את דעתה של הרופאה כעובדה מוגמרת.

האם הייתי תופסת את הסרטן בזמן, או בכלל?

אין ספק כלל שהייתה לי סייעתא דשמיא מטורפת בשלב הזה, ולא מעט שליחים טובים.

הילה היקרה, שלא טמנה ראשה בחול או באיזה מסך, גילתה ערנות ואכפתיות, והיא רק טכנאית אולטרסאונד.

יש אנשים שבאים לעבודה, ויש כאלו שבאים לעבוד, ויש הבדל גדול בין השניים.

הילה היא מאלו שעובדים מתוך הלב. וכשעובדים מתוך הלב - זוכים להצלחות מטורפות.

אשריה!