חדשות ומשמעותן
מדוע מתרחשים אירועי ירי רבים בארה"ב, וכיצד זה קשור לתיקון השני לחוקה האמריקנית?
ארה"ב משלמת מחיר כבד מאוד כתוצאה מהזכות שהיא מעניקה לאזרחיה לשאת נשק כמעט באופן חופשי. הפוליטיקה הפנימית שבה מונעת, נכון לעכשיו, כל שינוי חקיקה
- דוד פריד
- פורסם י"ב תמוז התשפ"ב |עודכן
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
ארה"ב היא אחת מהמדינות המובילות בעולם במספר תקריות הירי שמתרחשות בשטחה, כאשר אחת לתקופה מדווחים אזרחיה על מקרה ירי נוסף. האירועים הללו אינם פוסחים כמעט על אף מדינה ברחבי ארה"ב, והם מתרחשים מחוף לחוף.
מדוע זה קורה?
בניגוד לנעשה ברוב מדינות העולם, בארה"ב כל אזרח יכול לרכוש ולשאת נשק, זאת בעקבות התיקון השני לחוקה האמריקנית. תיקון זה מאפשר לאזרחים ברחבי ארה"ב לשאת נשק באופן חופשי, וכך נכתב בו: "מאחר שמיליציה ערוכה היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית, אין להגביל זכותם של בני אדם להחזיק נשק ולשאתו". כתוצאה מכך, רבים מאזרחי ארה"ב נושאים נשק, ביניהם גם מעטים שמעורערים נפשית או סתם חדורים ברוח נקמה שפותחים בירי.
מה המחיר שהאמריקנים משלמים בעקבות התיקון השני לחוקה?
המחיר גבוה במיוחד. בעוד ברחבי העולם נהרגים כ-250 אלף בני אדם כתוצאה מירי מדי שנה, ארה"ב אחראית יחד עם שש מדינות נוספות על כמחצית ממספר ההרוגים הללו. די אם נזכיר כמה מהמקרים האחרונים: אירוע הירי בג'ורג'יה שבאטלנטה בשנה שעברה שהוביל למותם של שמונה בני אדם, פיגוע ירי בבאפלו שבמינסוטה לעבר מרפאה אשר הוביל למותו של אדם אחד, פיגוע ירי בקולורדו שהוביל למותו של אדם אחד, ואירוע ירי נוסף ואחרון נכון לכתיבת שורות אלו: האירוע הקשה בהיילנד פארק במהלכו נרצחו שישה בני אדם, מהם ארבעה יהודים, הי"ד.
לאור המחיר הכבד שמשלמים האמריקנים על הזכות הזו,מדוע אין משנים את התיקון לחוקה?
מאחורי הותרת הזכות לשאת נשק ברחבי ארה"ב עומד גוף אחד חזק ועוצמתי. מדובר באיגוד הרובאים הלאומי (NRA), שכשמו – נועד להגן על התיקון השני לחוקה האמריקנית. האיגוד, שנוסד בשנת 1871, תומך ומעודד החזקת נשק אישי ומתנגד נמרצות לחוקי פיקוח על נשיאת נשק. בנוסף, האיגוד מעודד ונותן חסויות לפעילויות שונות בירי.
איגוד הרובאים הוא אחד מהארגונים הוותיקים ביותר בארצות הברית. הוא נחשב אומנם לארגון ללא מטרות רווח, אולם יש הטוענים כי הוא נתמך על ידי חברות הנשק. כוחו של הארגון רב. תחתיו חברים לא פחות מ-5 מיליון בני אדם ברחבי ארה"ב, ביניהם מובילי דעת קהל רבים. הפופולריות שלו קיימת בעיקר באזורים החקלאיים של ארה"ב, שם נשיאת הנשק נצרכת בחלק מהמקרים. האזורים הללו מאופיינים בתמיכת האוכלוסייה במפלגה הרפובליקנית, וכך הפכה מפלגה זו למובילת דגל התמיכה בנשיאת נשק. לעומתם, באזורים העירוניים, המזוהים יותר עם המפלגה הדמוקרטית, האזרחים אינם רואים צורך לשאת נשק, ולכן שם ההתנגדות לנשיאת נשק נרחבת במיוחד.
למרות היותו גוף שנוי במחלוקת מבחינה פוליטית, ה-NRA מחזיק בכוח רב ביותר בוושינגטון, ונחשב לאחד משלושת הגופים רבי העוצמה ביותר בארצות הברית בתחום השתדלנות. זאת, בין היתר, בשל יכולתו לגייס כמות גדולה של קולות לקראת הבחירות, וכן יכולתו לגייס תרומות למסעות תעמולה למען הזכות להחזיק בנשק להגנה עצמית ולשימור וטיפוח תרבות ציד.
האם נעשו ניסיונות לשנות את המצב הקיים?
בשנים האחרונות ניסו נשיאי ארה"ב מהמפלגה הדמוקרטית לשנות את המצב. הנשיא לשעבר ברק אובמה החליט בשנת כהונתו האחרונה לעקוף את הקונגרס, והוביל יוזמה להרחיב את הדרישה שקוני נשק יהיו כפופים לביקורת רקע. בדיקות אלו נועדו לאתר עבריינים, חולי נפש או אחרים שלא צריכים להיות בעלים של כלי נשק.
למעשה, בדיקות רקע אוניברסליות זוכות לתמיכה ציבורית רחבה, ובחלק מהסקרים מספר התומכים בכך עמד על למעלה מ-80% מהציבור האמריקני. אובמה עצמו ניסה להוביל את המהלך לאחר טבח רצחני בעיירה סנדי הוק.
מה הייתה הסיבה שהובילה מלכתחילה את מנסחי החוקה האמריקנית לאשר לכל אזרח לשאת נשק?
למנסחי החוקה היו מספר נימוקים שהובילו אותם לאפשר את נשיאת הנשק בידי כל אדם. הם האמינו כי על האזרחים לקחת חלק פעיל באכיפת החוק; להשתתף בהגנה על המדינה במקרה של פלישה זרה (להזכירכם: החוקה האמריקנית נכתבה זמן קצר לאחר שמלחמת העצמאות הסתיימה בגירוש הבריטים מארה"ב); וכן למנוע התקוממות מצד העבדים בהם החזיקו אז האזרחים הלבנים של ארה"ב.
עם זאת, הסיבה העיקרית למתן הזכות לנשיאת נשק נבעה מהאופי הדמוקרטי של ארה"ב – תופעה נדירה באותה עת. החשש הכבד מפני הפיכה צבאית, שתערער את הדמוקרטיה ותשנה לחלוטין את החוקה האמריקנית, הוביל את האמריקנים להתנגד בתחילה להקמת צבא של ממש. במקום זאת החליטו מייסדי ארה"ב להתבסס על מיליציה אזרחית בה שותפים כלל האזרחים אשר יתגייסו עם נשקם במידת הצורך. לאחר שעלו דרישות לקיומו של צבא סדיר שיגן על המדינה, הוחלט להקים במקביל לצבא מיליציות אזרחיות ברחבי המדינות השונות, כך שגם אם ינסה הצבא להשתלט בכוח על תושבי המדינות – הם יוכלו לגבור עליו בקלות. מחשש שהממשלה הפדרלית לא תרצה לתקצב את המיליציות הללו, נקבע התיקון השני לפיו לא תוגבל זכותם של האזרחים האמריקנים לשאת נשק.