הסוד של אלברט איינשטיין והקשר ל-NLP

מספרים על אלברט איינשטיין שהיה לו "טריק" מיוחד כדי להגיע לתורת היחסות בפיזיקה. הטריק הזה כלל טכניקה שלא קשורה כהוא זה למספרים ונוסחאות, אלא לנפש. "מה לפיזיקה ולנפש?", אתם עשויים לשאול? שאלה מצוינת. כדי לענות עליה, נשאל שאלה נוספת: מה קדם להמצאה החשובה ביותר עד היום – המצאת המטוס? התשובה היא יצירתיות ודמיון. האחים רייט, ממציאי המטוס הראשון בעולם וכמוהם, גם אלברט איינשטיין, היו חייבים להיות אמנים בדמיון ולהעז לחשוב בצורה שאף אחד לפניהם לא חשב עד היום. איך אחרת יכול אדם מהלך על שתיים לחשוב שיוכל לעוף כמו ציפור? 

מהו אותו "טריק" מחשבתי שגרם לאלברט איינשטיין להצליח לערוך ניסויים מחשבתיים ולהגיע לתובנות יצירתיות, העיקרון שעזר לאחים רייט לחשוב על "האדם כציפור" ואיך כל זה קשור להתגברות על חרדה?

זה היה ביום קיץ, לא היה חם במיוחד אבל גם בטח שלא קר. הבית בן שתי הקומות היה ריק לגמרי מאדם וכל מה שיכולתי לשמוע זה את דפיקות הלב שפעמו בחוזקה מתוך בית החזה שלי. אני לא יודע מדוע הן פעמו כך, אך זו הייתה תבנית עקבית שחזרה על עצמה לא מעט שנים. בתוך ראשי שמעתי קול: "זה הזמן לנוח". חשתי איך גופי עייף מאוד, את החרדה משתלטת עלי ונזכרתי במרצה צבי מקורס אישיות בלימודי הפסיכולוגיה.

המרצה סיפר בשיעור על טכניקה מופלאה מעולם המיינדפולנס והגל השלישי. הוא סיפר, אף שלא ידע שטכניקה זו מופיעה ביהדות אלפי שנים קודם לכן ברעיון ההתבודדות, שבעזרת הקשבה מודעת למחשבות שלי, לתחושות שלי, מבלי שיפוט אלא רק מתוך קבלה ואהבה, ניתן להגיע לתובנות ולריפוי שאותם רק מתחילים לחקור כיום באמצעים מדעיים.

התיישבתי בכורסה הכי נוחה שהייתי מסוגל למצוא בבית, עצמתי את עיני ו... לא עשיתי כלום. כן, כן. לא עשיתי כלום, כי לפי עקרונות המיינדפולנס לא נדרשת שום פעולה מיוחדת מלבד התבוננות במחשבות ובגרסה הכי "פעילה" שלה – רישום המחשבות בפנקס דמיוני. "אני מרגיש כעת פחד" ציינתי לעצמי, מבלי לנסות לשנות או לברוח. "יש לי מחשבה על העבודה הקודמת שלי", רשמתי בפנקס שבראשי. "אני שומע ממרחק שני בתים מכאן ילדה בוכה". הקשבתי גם למרחקים, מנסה להיות כאן ועכשיו עד כמה שניתן. "יש לי מיחושים בידיים וברגליים", הכרזתי בשקט, לאחר כמה רגעים של ריק ללא דיווח. כך, בזמן שאני בעצימת עיניים, חלפה לה כשעה בה אני מתבונן בכל החוויה הנוכחית, פנימית וחיצונית כאחד. מדי פעם עולה דמעה מנצנצת בקצה העין. ואז, ללא שום הכנה מוקדמת, לפתע זה קרה.

החזה שלי החל לפמפם מעלה מטה, והתפרצתי בבכי. אני בכיתה ה', להערכתי, ואנחנו נמצאים בבריכה עמוסת ילדים כצפיפות רחבת הכותל בערב ט' באב, להבדיל. מהומה, גלים עולים ויורדים, ואני, שלא ידעתי לשחות, מרגיש את שפת המים מלחכת את שפתי ואני בולע בעל כורחי מעט מים. "לא הייתי צריך להיכנס לכאן", חשבתי. אני מקפץ ומדלג על קצות האצבעות, מקווה להחזיק את ראשי מעל פני המים, כשלפתע, כאילו לא היה זה מספיק, שני דברים קורים במפתיע ובו זמנית. האחד, השריר בכף רגלי נמתח ואני מתקשה לקפץ עוד, והשני, שני ילדים "אדיבים" משכבה ו' החליטו שזה בדיוק הזמן להתעלל בחסר ישע ופשוט החלו לנסות להטביע אותי. "בצחוק", אני בטוח שחשבו לעצמם. הם רק לא ידעו שבאותו רגע חשבתי שאני עומד למות.

"אני עומד למות!", ירתה מחשבה בראשי באותה ספה באותו יום קיצי חם. המשכתי לבכות, כל גופי משתנק ואני רק חושב "אני טובע, אני טובע, אני עומד למות". אותה אפיזודה טראומתית נמשכה כמספר דקות, אינני זוכר כמה, עד שלבסוף נרגעה. פקחתי את עיני והייתי בהלם. בכל פעם כששאלו אותי בעבר "איך זה מרגיש בשבילך, אותה תחושה כואבת בחזה?", עניתי: "זה כאילו אני טובע ומנסה להשאיר את הראש מעל פני המים כשממש כמעט שאין לי אוויר בריאות". לא היה לי מושג או חצי מושג באופן מודע על החוויה שעברתי בכיתה ה', אבל באותו רגע התמונה הפכה ברורה יותר. קיבלתי בעז"ה חלון אל הלא מודע שלי.

אז מה באמת קורה באותם רגעים שבהם אני לבדי בבית, בעצימת עיניים, כשתת-המודע שלי מתחיל לדבר אלי? לפי ה-NLP, המצב הרגשי-נפשי הזה שאנחנו חשים בזמן מדיטציה עמוקה, בשנייה לפני שאנחנו נרדמים או בשנייה אחרי שאנו מקיצים בבוקר, נקרא מצב "טראנס". למצב טראנס יש דרגות עומק, אך ככלל, ככל שנעמיק במצב הזה, כך המרכיב המודע שלנו, שומר הסף, זה ששומר עלינו בשליטה ובבקרה על המחשבות, הזיכרונות והרגשות, נדחק הצידה. וכשהשומר הולך לישון, תת-המודע יכול לדבר אלינו. זו גם הסיבה שבחלומות, מצב בו התת מודע פעיל לגמרי ללא שום מיסוך המודע, אפשר לגלות עולם ומלואו על חיי הנפש שלנו ברובד העמוק ביותר. בזמן מדיטציית המיינדפולנס שלי, ההתבודדות הפרטית שלי, התת מודע שלי אפשר לי להציץ אל אותה חוויה השוכנת בלא מודע ולפרוק אותה דרך מראות, צלילים ותחושות.

בעולם ה-NLP, אנחנו עושים שיחה עם הלא מודע בעזרת מראות, צלילים, תחושות, דמיון וזיכרונות. בחדר הקליניקה של מטפלי ה-NLP, הם יעשו שימוש במצב הרגשי-נפשי הנקרא טראנס, באמצעותו אפשר לגשת את תת המודע ולשחרר חרדות, הרגלים ורגשות קשים השוכנים במרתף עמוק. הדבר המדהים הוא שכל אדם מסוגל להשתמש בידע הזה באופן עצמאי, בדיוק כפי שאני עשיתי. ניתן להשתמש בטכניקות מדיטציה או מיינדפולנס כדי להרגיע את הגוף והנפש מספיק זמן, ללא שום גירוי כמו טלפון או מחשב חלילה, עד שמשהו מתחיל לצוץ ולהפציע. 

נחזור להתחלה.

אז מה עם אלברט איינשטיין, אתם שואלים? מה היה הסוד שלו?

אלברט איינשטיין היה מחזיק בידו חפץ מרעיש כמו צרור מפתחות או משקולת למשל, יושב על הכיסא, עוצם את העיניים ומתחיל להרפות ולהאט את המחשבה. בפיזיקה, לפני שהיו מבצעים ניסויים חדשים, היו עושים ניסויים מחשבתיים כאלה, בסגנון "מה אם". ככה היו מבזיקים רעיונות יצירתיים, ורק בסוף התהליך הולכים לבדוק אותם בכלים מעשיים. איינשטיין היה מרפה את המחשבה ונכנס למצב המדיטטיבי "טראנס", ובמידה והיה נרדם, היו המפתחות נשמטים מידו, חובטים ברצפה ומעירים אותו. מצב הביניים הזה היה שומר אותו בין שינה לערות, מצב טראנס בעצם, ובכל פעם היה הטראנס מעמיק יותר ויותר ומאפשר לתת המודע לנצל אחוזים גדולים יותר מהיצירתיות הגדולה השוכנת בתוכו. נסו גם אתם. יכול להיות שתמציאו משהו שישנה את פני האנושות? ברוחני או בגשמי, אין לי ספק.