איך זה שילדים לא רואים שההורים שלהם אוהבים אותם?

אבא אחד שיתף אותי, שהוא אוהב כל כך את בנו. כשהבן הזה נולד, הוא הסתכל עליו, וקיבל על עצמו לעשות כל מה שביכולתו כדי שלילד לא יחסר דבר. האב גדל במשפחה עניה. כילד, הוא תמיד קיבל בגדים יד שניה, לפעמים קרועים, מעולם לא הלך לשום חוג, והוא התחייב לעשות כל מה שביכולתו כדי שהילד הזה לא יעבור מה שהוא עבר. לכן הוא עבד כמו חמור, "מצאת החמה עד צאת הנשמה", כדי שהילד הזה לא יגדל במציאות של עוני, והכל בגלל אהבתו המוחלטת והאינסופית לילד המתוק. מעניין, אבל הילד ראה את הדברים הפוך. הוא האשים את אביו שהוא אבא מזניח, אגואיסט שרק עסוק בקריירה שלו, ואף פעם אין לו זמן אליו. "שפת האהבה" של הילד היתה שונה לגמרי מ"שפת האהבה" של האב, ולכן הוא לא העריך את מסירותו, אלא פירש אותה הפוך.

מדובר בתופעה. הרבה ילדים באמת לא חושבים שההורים אוהבים אותם. איך זה קורה? הרי כל הורה נורמלי אוהב את ילדיו באופן מוחלט, איך זה שכל כך הרבה ילדים לא מודעים לכך? כנראה יש כמה שפות לאהבה. ההורים אוהבים בשפה אחת, אבל לילדים יש שפה אחרת שבה הם מודדים ומעריכים אהבה, ולכן יש כאן מגדל בבל, שיוצר הרבה צרות וסיבוכים.

יש כאלו ששפת האהבה העיקרית שלהם היא מחמאות וחיזוקים. הם זקוקים לשמוע כמה הם אהובים (להודיע לבני האדם גבורותיו). יש כאלו שזקוקים להרבה מגע: חיבוק או צ'פחה ידידותית. יש כאלו שמתנות קטנות הם עיקר כלי המדידה שלהם לאהבה, וככל שיהיו יותר מתנות ארוזות וטקסיות זה יקנה את לבם יותר. יש כאלו שזקוקים לזמני איכות משותפים, ויש כאלו שהדאגה לצרכים שלהם היא עיקר המדד לאהבה. בטח יש עוד כמה שפות נוספות, זה אישי. מצד אחד, קשה לצמצם רק לשפה אחת, כולנו זקוקים לקבל אהבה בכל השפות, אבל לכל אחד יש איזו "שפת אהבה" עיקרית, וכמה "שפות אהבה" משנִיות, וכשנותנים את כל הלב לילד ב"שפת אהבה" שאינה מתאימה לו, זה "פוּל גז בניוטרל" - זה קצת לבטלה, זה לא גורם להערכה ולהדדיות, אלא דוקא עלול לייצר ניכור.

מה עושים עם זה? קודם כל צריך קצת להתבונן ולאבחן. אין "בדיקת קורונה" מהירה שאפשר לשים בפה ולראות כמה פסים יש על המטוש. זה דורש קצת יותר השקעה והתבוננות. רק ניסוי וטעיה שלנו, באופן עקבי ומסודר, יוכלו ללמד אותנו במה כדאי להתמקד. מבחן התוצאה קובע לאיזו "שפת אהבה" הילד מגיב הכי טוב. בדרך כלל, הדרך בה הילד מתנהג לאחרים כשהוא אוהב, היא גם עיקר הדרך בה הוא מצפה שיתנהגו איתו. ואז נדע במה כדאי להתמקד, ואת זה להמשיך ולמקצע.

היסוד הזה נכון לגבי ילדים, הוא גם נכון לגבי מתבגרים, הוא גם נכון לגבי הקשר הזוגי. יש כללי-יסוד של "סור מרע" שנכונים לכולם, כמו: לא לזלזל בכבודם ("יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך"!), אבל בכללי ה"עשה טוב", אין "טייס אוטומטי", אלא התבוננות ולמידה הם אלו שיסייעו לנו לדייק ולהצליח, להעיר ולעורר את האהבה. עד שתחפץ.