היא כל הזמן בוכה! מה, העולם התהפך?

בכל פעם שאני עורכת קניות לשבת, אני נתקפת חרדה וחוששת לקנות הרבה מזון לא בריא, אך דחף בלתי נשלט גורם לי לקנות בכמויות ענקיות הרבה יותר מכפי שצריך, על אף שקשה לי כלכלית. האם זה קשור לאכילה הכפייתית שממנה אני סובלת? ואיך אוכל להימנע מקנייה כזו, עמוסה ברגשות אשמה?

נראה שיש קשר בין היותך אכלנית כפייתית לבין כמות הקניות והעיניים שקונות כמויות גדולות, ואף יש צורך בטיפול.

 מומלץ:

• לערוך קניות כשאתם שבעים, עם רשימת קניות מוכנה מראש.
• להקציב זמן קבוע ולהגביל עצמכם במשך הזמן שאתם יכולים לשהות בסופרמרקט.
• להעדיף עגלה קטנה, או אפילו סלסלת יד.
• להשתדל לקנות במקום שאתם כבר מכירים, ולגשת ישירות למקום שבו נמצאים המוצרים שאתם זקוקים להם.
• לא להתפתות להוסיף מוצר לעגלה ברגע האחרון, ולא לקנות מוצר רק מפני שהוא במבצע.
• לא לגשת למוצרים הנמכרים בתפזורת. אל תעמידו במבחן את כוח הרצון שלכם, התרחקו מדוכן דברי המאפה.
• להעדיף לערוך קניות מרוכזות.

לשים לב לתוויות מטעות, כמו "ללא סוכר" – אבל יש פירות, "לייט" – אבל יש הרבה חומרים שאינם בריאים, או "ללא כולסטרול" וכן הלאה.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בתי בת הארבע בוכה ונפגעת מכל שטות. מספיק שלא ניתן לה משהו, ולאח שלה ניתן, או שמישהו יעליב אותה, אפילו בלי שהתכוון - והיא בוכה כאילו שהעולם התהפך. הדבר מכעיס אותנו מאוד, כי לא תמיד אנחנו יכולים להתפנות אליה ולהרגיע אותה. איך אפשר לגרום לה להפסיק לבכות כל הזמן על כל דבר?

על פי רוב, כשהילד שלנו בוכה ללא הפסק, אנחנו, ההורים, מתעצבנים. "זה מורט לי את העצבים", אומרים לי הורים. האמת, שהאופן שבו בתך מחפשת את עזרתך, הוא דבר שהילדה התרגלה אליו, ולכן היא ממשיכה בכך. ייתכן שלפני זמן רב קרה המקרה הראשון, בו הילדה ייבבה כשמישהו פגע בה. אתם הגבתם בצורה מסוימת, הילדה ניסתה שוב ושוב, הגבתם באותה צורה, וכך הדבר נמשך.

מה גרם לה להמשיך ולהגיב בצורה קיצונית של בכי קבוע, שטותי, ומעצבן?

התגובה שקיבלה כשהתחילה לנהוג כך, לפני זמן רב.

אם אנו רוצים שהילדה תנהג באופן אחר, עלינו לפתח תגובה אחרת.

איזו תגובה?

הסבירו לילדה שכשהיא ניגשת אליכם כשהיא בוכה - אינכם יכולים להבין מה אומרת, או שאתם עסוקים מדי באותו רגע ולא יכולים להתפנות אליה. "לכן", אמרו לה, "כשקורה לך משהו מרגיז ומעצבן, בואי ונחשוב איך תוכלי להרגיע את עצמך, עד שאנו נתפנה ונוכל להקשיב לך".

הילדה לא תבין על מה אתם מדברים, ולכן תנו לה רעיונות: אולי כשמשהו מרגיז אותך, את רוצה ללכת לשטוף לעצמך פנים וכך להירגע, אולי לחבק את הדובי שלך וזה ירגיע אותך.

כשתירגעי, תוכלי לחכות מעט עד שאני אסיים עם שיחת הטלפון, או שאסיים עם הכנת הארוחה, וכך אוכל לשמוע אותך.

מה שתרוויחי מזה, שהילדה תלמד את עצמה להירגע לבדה, במקרים שקורה סתם משהו קטן, שהיא אמורה להתגבר עליו בעצמה, ותבוא אליכם רק כשבאמת יקרה משהו משמעותי.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)