אני לא "חוזר בתשובה". אני חוזר אל היהדות

בשלהי שנת 2013 החלטתי ביום אחד, לאחר לבטים קשים, לעשות את הצעד שאני חושב שהוא נכון כל כך, ומהווה חלק ניכר מחיי היום-יום שלי.

הגעתי למסקנה פשוטה. "אתה גם ככה כבר נמצא שם", אמרתי לעצמי, "אז מה הקטע? מפחד ממה יגידו...?".

כן, זה קצת הרתיע אותי, אבל בטח לא הפחיד, כי ידעתי שהצעד הזה, לקום בוקר אחד, ולשים את הכיפה על הראש, יהווה את שינוי חיי המהותי ביותר, בתהליך התקרבות של צעד משמעותי נוסף אל עולם היהדות.

בחרתי לקרוא לזה כך, ולא בשם המסורתי, "לחזור בתשובה". מין תחושה כזו, שלא היו שאלות אף פעם בשביל לחזור עליהן ב"תשובה", מסיבה פשוטה מאוד, אני בא מבית חילוני. בית שהקפיד בעיקר על קידוש בשבת, אבל מעבר לזה - לא הייתי (לצערי) בבתי כנסת בחגים, לא ידעתי מהי התחושה הנפלאה הזו של להשתנות לאט לאט, ולהרגיש איך חלק רוחני ממני, הופך להיות כל כך משמעותי בחיי, ומקיף אותי בצורה כל כך משמעותית.

ואז הגיעו השאלות שלאחר הכיפה, חלקכם בוודאי מכיר את זה...

"מה קרה, הכל בסדר?".

"מישהו נפטר?".

לקח לאנשים שמכירים אותי בעבודה זמן. הם לא היו רגילים לראות אותי עם כיפה על הראש, זה חדש להם, לא ידעו שאני אדם שחוזר לאט לאט אל שורשי היהדות.

אני שמח שלהידברות יש חלק עצום כל כך בחזרה שלי בתשובה: לרב יצחק פנגר, לרב זמיר כהן, ולעוד רבים שמדי ערב מצאתי את עצמי צופה בהם בערוץ הידברות, מאזין להרצאות שלהם, ולאט לאט זונח את הערוצים המסחריים שכולנו מבינים את החסר שבהם.

התחלתי לאט. כל יום הנחת תפילין, תפילה פעם ביום, צפייה באתר הידברות. בזמנו היתה לי חברה שבזכותה למדתי מה זו שבת, מה זה העונג המדהים הזה שלא הכרתי. וכן, זה לא היה קל, לא הכרתי את כל ההלכות של שבת (ואני עדיין לא מכיר אותן על בוריין, אבל אני לומד אותן).

היום אני פעיל במחלקת זיכוי הרבים של הידברות, מפיץ את עלוני "עונג שבת", וגאה כל כך בתהליך האיטי הזה שעברתי במשך השנים. לאחרונה קיבלתי על עצמי גם ללכת עם ציצית בכל יום.

"חזרה בתשובה" מבחינתי היא משהו שאני מחליף במושג "חזרה אל היהדות".

יש לי המון שאלות, וברוך השם, אני מוצא את התשובות בהידברות, בקבוצות הוואטסאפ.

היום החיים שלי הם על טהרת היהדות - שבתות, חגים, שלוש תפילות, לימוד גמרא, הלכות, מוסר.

אנחנו חיים בתקופה מרתקת כל כך של עקבתא דמשיחא, ומי ייתן ונזכה בקרוב ממש לגאולתו של המשיח.

זה לא קל. היצרים שבי גדולים כל כך. אני מנסה לשמור על עצמי, מנסה לא להישבר, מפני שבסופו של דבר אני מאמין באמת השלמה שעם כל הקשיים, זוהי הדרך הנכונה!