ונשמרתם לנפשותיכם | "המראה היה נורא": זה המשחק המטורף ששיחקו האחים

שיתוף אישי של זוג, שהיה עד למראה המזעזע שראה במו עיניו, פורסם בביטאון 'קול ברמה' של רמת אלחנן, ובו הם מספרים על רעיון מסוכן במיוחד למשחק, עליו חשב האח הבכור שבקבוצת אחים. אך המסר שלהם הוא לא עבור הילדים או הנערים הצעירים, אלא עבור ההורים, שלפעמים מרגישים עייפים, ומניחים לאחד הילדים הגדולים להשגיח על אחיו הקטנים. הבעיה היא שגם האח הגדול עצמו עדיין נער צעיר, שאינו יכול להבין בשכלו את הסכנות הקיימות בסיטואציות שונות.

הם מבקשים מההורים לנהוג באחראיות כלפי ילדיהם, ולא להפיל את האחראיות על האח או האחות הגדולים שהם עצמם לא מספיק ברי דעת, ולומר לעצמם "הכול יהיה בסדר". כי לא תמיד יש סוף טוב.

ובנימה אישית, גם אני הייתי עדה למקרים בהם הזדעזעתי מהרשלנות הפושעת של ההורים. פעם אחת הייתה כאשר ילד כבן שנתיים וחצי התלווה לאחיו הגדול, בן השש, כדי לזרוק את האשפה לפח הנמצא מעבר לכביש. האח הגדול השאיר את אחיו הקטן במדרכה האחת, וחצה לבדו את הכביש אל עבר הפח הנמצא בצידו השני של הכביש.
ברגע אחד הילד בן השנתיים החליט להתפרץ לכביש אל עבר אחיו. באותו רגע נסעה רכב במהירות גבוהה. הנהג בלם בלימת חירום, ובמזל וחסדי שמים הילד לא נפגע.
ואני שאלתי את עצמי באותו רגע "איפה ההורים?! איך הורים מסוגלים להפקיד את חייו של בנם הרך בידיו ושכלו של ילד בן שש?!".

מקרה נוסף אותו ראיתי, היה כאשר ילדה כבת חמש חצתה את הכביש עם אחותה בת השנתיים. האחות בת השנתיים סירבה לחצות את הכביש, ובאמצע מעבר החצייה נלחמה באחותה הגדולה ונשכבה על הקרקע. באותה עת אחותה "הגדולה" ניסתה למשוך אותה אל עבר המדרכה, כשפנייה אדומות ממאמץ. ושוב, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי "איפה האחראיות של ההורים?!".

והנה דבריהם הנוקבים של אותם עדים ל"משחק" בו שיחקה קבוצת האחים: "ראינו אותם, 7 ילדים קטנים, בגילאי 3-10, הולכים בשעמום בשעות אחר הצהריים בפארק ברוקלין שבבני ברק. הם היו מונהגים על ידי נער בגיל קצת יותר מבוגר מהם, כבן 12-13. אחר כך הבנו שהם משתייכים כולם למשפחה אחת, מרובת ילדים בלי עין הרע, וההורים שביקשו לנוח מעט, שחררו אותם והפקידו אותם בידי אחיהם הגדול.

"עוד בהיותם בשטח הפארק ראינו שהתנהגותו של הנער רחוקה מלהיות אחראית, והוא אינו משגיח על אחיו ואחיותיו כראוי. חלקם ירדו לכביש, והיו מקרים שסיכנו את עצמם בשל המכוניות שחלפו ברחוב. אבל זה עוד רק קדימון קטן לעומת מה שהתרחש אחר כך.

"בשלב מסוים הבחין הנער באחד השכנים המרוקן את פח האשפה שלו לפח הטמון הגדול. נדלקה בנער אש התעלולים, והוא עשה מעשה שהשאיר את השכנים מסביב בחוסר נשימה מוחלט. המראה היה נורא.

"הוא לקח את כל האחים שלו אל הטמון, ואז הוציא מהתיק סדין גדול, שייתכן שהאמא הכניסה לשם כדי לאפשר לילדים לשבת על הדשא ולא להתלכלך, קשר אותו, עטף בו את אחד הילדים, ו... השחיל את אותו ילד היישר אל תוך הטמון.

כדי שלא תהיה אי הבנה, נחזור שוב על הדברים. הנער עטף את אחיו הקטן, שכנראה היה כבן שלוש, והוריד אותו אל תוך הטמון, השאיר אותו שם דקה-שתיים, ואחר כך הצליח להעלות אותו בחזרה, לקול תשואות יתר האחים שעמדו מן הצד, והמתינו לתורם, שגם הם ייעטפו בסדין ויושחלו אחר כבוד אל הטמון".

כדי להבין את הסכנה שבדבר, פח טמון קרקע הוא פח שחלקו הגדול מוטמן מתחת לפני האדמה. כשאתם יוצאים לזרוק את פח האשפה, הפח נראה בגובה של כ-1.20 מטר, אך כל מי שרואה את משאית האשפה מרוקנת אותו, יכול לראות את עומקו האמיתי של הפח, שרובו נמצא מתחת לפני השטח.

האשפה מאוחסנת בפח מטמון למעשה בצורה אנכית, כך שהאשפה נערמת זו על זו. בנוסף, המשקל של האשפה דוחס את האשפה שמתחתיה, ובכך הפח יכול להכיל כמות גדולה מאוד של אשפה.

חשוב להבין, כשילד נזרק אל פח הטמון קיימות שתי סכנות עיקריות. הראשונה, היא פציעת ראש חמורה, וכן שברים בגוף. כלפי חוץ הטמון נראה רק בחלקו, ורובו הגדול של הטמון נמצא מתחת לפני האדמה, ולכן מדובר בנפילה מגובה רב.

שנית – חנק. אם האשפה שמתחת לגופו של הילד לא הייתה באותה עת דחוסה מספיק, גופו יכול היה להשתלשל לתחתית הפח, כשהאשפה מכסה את גופו ובכך מונעת מחמצן להגיע אליו.

כמו כן, ברוב מן המקרים בהם אדם נופל לתוך פח טמון, הוא אינו מצליח לצאת משם בכוחות עצמו בגלל גובהו של הפח. במידה וישנה נוכחות של אנשים סביבו, הם יכולים לקרוא לסיוע, אך גם אז החילוץ עצמו צריך להתבצע בזהירות גדולה, בכדי שלא יגרמו פגיעות לאדם הלכוד תוך כדי החילוץ.

רק לפני כשלוש שנים, אישה שזרקה אשפה באשקלון נפלה לתוך פח טמון, ונפטרה.

בשנתיים האחרונות היו כעשרה מקרים בהם אנשים ניסו להוציא מפחים טמונים חפצים שנפלו לתוכם בטעות, כמו פלאפון או מפתחות, והחליקו בעצמם לתוכם. בכיבוי האש מבקשים להזהיר כי אין לנסות להיכנס לתוך פחי טמון כדי לחלץ פריט שנפל, מכיוון שמדובר בסכנת חיים (!), ובמקרה כזה יש ליצור קשר עם המוקד העירוני, ולבקש סיוע של עובדי העירייה בכדי להשיב את הפריט שנפל למטמנה.

כך נראה פח טמון מבפנים:

וכאן הם בוחרים להעלות את המסר המרכזי בעקבות אותו אירוע שאירע, ואלה הם דבריהם הנוקבים: "אנו רוצים לשאול, האם באמת אותה אמא סבורה שאפשר לשלוח 7 ילדים קטנים עם אח אחד, קצת יותר גדול, ולהפקיר בידיו את מלאכת ההשגחה? נכון שאת מעוניינת לנוח, אבל למען השם, איך אפשר להפקיד אוצרות ענק שכאלה שניתנו לך מן השמים, וללכת לנוח?! איך?! איך אפשר לעשות זאת?

"הרי הבעיה לא הייתה אצל הנער הצעיר הזה. הוא בסך הכול השתובב קצת, כדרכו של נער, וממש אי אפשר לבוא אליו בטענות. הטענה העיקרית מוטלת על מי שהחליט, בשל רצונו לנוח ולהחליף כוח, להפקיד בידיו אחראיות כבדה מדי, שאינה מתאימה לגילו כלל.

"נכון שמותר לפעמים לטעות, אבל במקרה הנ"ל עושה רושם שמדובר בהנהגה קבועה, בדרך חיים, שכאשר אין לאמא כוח, והיא צריכה לנוח, כל הילדים יורדים למטה ב"השגחתו" של הנער הצעיר. יש לנו היכרות עם אותה משפחה, והיא באמת ובתמים משפחה טובה, עם הורים שדואגים בדרך כלל לילדים, ומספקים להם את צורכיהם. אבל כנראה שבמצב שבו אנו נתונים, לא הפנמנו מספיק את הצורך בהשגחה על ילדים. העיניים מעדיפות לא לראות למרחוק, לא לצפות בסכנות החמורות העלולות להמיט עלינו אסונות נוראיים חלילה. וכשחסרה השגחת ההורים על ילדיהם, מדובר גם בסכנות הגוף, וגם בסכנות רוחניות, כגון שהם יתחברו עם חברים לא טובים שיורידו אותם לבאר שחת.

"צריך לדבר על כך עם ההורים שמספיק להתנהג בהפקרות שכזו. ככה לא שולחים ילדים לרחוב. שומה עלינו לדעת שהילדים צריכים לעמוד בראש מעיינינו, לפני כל ההחלטות והחישובים האחרים. ההורים מחויבים לשקול בכובד ראש כל צעד שהם עושים בחינוך, ולהקריב מעצמם עבור הילדים, גם אם זה תלוי במניעת שינה ומנוחה.
אין דרך אחרת לשכנע את ההורים לשמור היטב על ילדיהם, מלבד העצה שיסתכלו מסביבם ויראו כמה ילדים צללו לתהום, השם ישמור, והמיטו צער וסבל נורא על הוריהם, וכל זה קרה בגלל חוסר ההשגחה של ההורים. ואל תגידו בשום אופן שלכם זה לא יקרה", הם מסכמים.