אפרת ברזל הזמינה גלובולים, ושעה של צחוק משפחתי

הם הגיעו במשלוח.

גלובולים מבית המרקחת ההומאופתי הקרוב.

גלובולים למציצה מתחת ללשון.

גלובולים - סוג של עיגולים קטנטנים, כמו סוכריות לבנות, מיצוי חומר הנלקח מדומם, צומח, או חי, עיגולים פיציים, ארוזים בקופסה צינורית חביבה, נשפכים אל תוך מכסה תואם שיודע להסתובב קצת, כמו פלפליה מתוך הצמד הנודע "מלחיה ופלפליה", סיבוב קטן ימינה-סיבוב קטן שמאלה המוציא אל העולם כל פעם גלובול אחד קטן.

צריך לשים את הגלובול, או שלושה, תלוי בהוראה, מתחת ללשון. הוא נמס, עדיף לא לגעת בו בידיים, הוא נכנס לגוף ופועל את פעולתו. סוג של תרופה טבעית. הזמנתי אותם עבור חיזוק המערכת הכללית.

לא משהו ספציפי.

הם הגיעו במשלוח מהיר אך לצידם, לצערי, טעות.

טעות נפץ.

על המעטפה של המשלוח, ליד הכתובת שלנו, היה כתוב באותיות שחורות גדולות, שלוש מילים שהיוו יחד משפט אחד מיותר: "להרחיק מטלפון סלולרי".

טעות גדולה.

אותו יום התהדר בעוד טעות, כזו שבקלות היתה גוררת אותי לעוד דיון סוער בוויכוח הניצחי אצלנו בבית, רפואה קונבנציונלית מול אישית אלטרנטיבית.

הטעות השנייה היתה, שלא הייתי בבית בזמן הגעתה של המעטפה.

פעם עוד היה לשנינו כוח להסביר אחד לשני למה כן מול למה לא. בשנים האחרונות זה כבר לא דיון. אומנות של זקנה, טסטוסטרונים שהולכים ואוזלים, אריכות ימים של ויכוחים שכבר עזבו אל בתים אחרים.

 אני מאז ומעולם אוהבת טבע, ירוק, שיטות ריפוי של שבטים אפריקנים, אוכל בריא, אמור לי מי הם האבנים שאתה אוהב, הטעמים שאתה טועם, ואומר לך היכן מונחת בריאותך.

אני מאז ומעולם מנסה כאן להסביר שמחלות מדברות, שאפשר בשקט להקשיב ולשאול אותן מה הן רוצות,

שמה שקורה מתחת לעור קשור פנימה לאור,

ושגלובולים יכולים תמיד לעזור.

בעלי בדיוק ההיפך.

"נראה לך שהגלובולים האלה יכולים להועיל? נראה לך? אני לא מבין, זאת הרי בדיחה, גרועה, זה עושק, זו תרמית, עובדים עליך, את כזו תמימה, אני לא מוכן לתת לזה יד, מה זה השטויות האלה, עוד פעם התייעצת עם החברה שלך הזאת, נראה לך שהיא יודעת את התשובות להכל, תחזירי לה את זה, תתפללי, זה החיסון הכי טבעי, זה יותר טוב מכל 'גלו', איך אמרת שקוראים לזה, 'גלובולים', אני לא מוכן שאנחנו ניקח חלק ברמאות ובשרלטנות הזאת.

"במקום להתפלל, אנשים חושבים שהשיטות המוזרות האלה זה מה שעוזר להם. מבין את סעיף ההשתדלות, אני בעד הרפואה הרגילה. אז אני לא באופנה, אני מצטער, אין לי חלק בקרנבל הזה".

הטעות השנייה, זו שבעטיה לא הייתי בבית, היתה בדיעבד טעות עוד יותר גדולה. כי אם הייתי, הייתי פותחת את הדלת לשליח, רואה מיד את הכתובת עם עניין הסלולרי וההרחקה, יודעת שזה יהיה ללעג כאן, זורקת מהר לפח האשפה את המעטפה, דוחפת לילד הנכון את הגלובול הנכון, אומרת לו תמצוץ, יהיה עסק זה לך לרפואה שלמה כי רופא חינם אתה.

אבל לא הייתי בבית. מבצע הגלובולים נכשל במלוא הגעתו.

במקום,

בעלי התקשר אלי כשהוא מתפוצץ מצחוק, כאילו הגיע הביתה ליצן, מקריא לי את המסר של הקרינה, ושואל אותי אם לאלה במעבדה שהכינו את האיך קראת לזה, אם הם מזהירים רק אותנו, ולהם אין איתם טלפון בעבודה. שאני אברר רגע, אם כל טלפון מזיק בקרינה לתרופה, אם טלפונים של נתיב זה בסדר, ועוד כל מיני בדיחות שפעם היו עושות בי תופעות קשות. לא יתואר איך בעבר הייתי מתרגזת מזה. נלחמת, נעלבת, נגמרת.

עכשיו פתאום, עשר עשרים שלושים ארבעים חמישים, אחת שתיים שלוש דג מלוח, כלום. איפה העלבון? איפה הלחץ? איפה כולם?

צחקתי יחד איתו. האמת, הוא באמת הצליח להצחיק אותי. אוהבת לצחוק ביחד. כולם צחקו נא איתי.

צחקתי.

לא הרגשתי שאני צריכה להסביר, לא הרגשתי שאני צריכה להוכיח.

הגעתי הביתה, כולם רצו אלי עם מעטפת הנפץ, מנפנפים בבדיחות שרצו כאן עלי בסלון בהעדרי.

פעם הבאה שיהיה לי קצת חום, נראה לי שאני פשוט אקח אקמול.