הרב ישעיה וינד: "בני הישיבה תכננו נופש במושב, אבל דבר אחד לא לקחו בחשבון"

זה קרה לפני מספר חודשים. קבוצת בחורים מישיבה חשובה בירושלים ביקשו לצאת לנפוש בשבת במושב מרוחק בצפון הארץ. באירועים כאלו הכול נלקח בחשבון; ספר תורה הושאל מבעוד מועד מבית הכנסת הסמוך, סידורים ותשמישי קדושה הוכנו, וסעודות כיד המלך הוזמנו מקייטרינג כשר בכשרות מהודרת. רגע לפני שהבחורים יצאו אל המושב, אחד הבחורים החליט לברר כלאחר יד: "האם יש במקום עירוב", אלא שהשאלה הזו שינתה את כל התמונה. למרבה המבוכה התברר שבמקום המיועד כלל אין עירוב.

עוד נשוב לסיפור הזה שבו משתף אותנו הרב ישעיה וינד, 47, המשמש כמנהל הוועדה הרוחנית בארגון הידברות, ובתפקידו הנוסף כראש כולל ומומחה לעירובין בירושלים. "שנים למדנו בכולל סוגיות רבות בש"ס, אבל מעולם לא הגענו לגמרא עירובין. כשפנינו סוף סוף ללמוד את המסכת עם הסוגיות הקשות, בתוך זמן קצר נגלה לעינינו עולם חדש. אך רק בהמשך הבנו כי הסוגיות הללו אקטואליות מדי בשביל שגם הציבור הרחב לא ישמע עליהן", הוא אומר.

ההבנה הזו, מסתבר, הפתיעה רבים משומעי לקחו של הרב וינד. "רבים מדי הם האנשים שחושבים כי שאלת מצוות העירוב שייכת לעיירות היהודיות של פעם, או אולי ליהודי חו"ל, שנאלצים להתגורר באזורים שאין בהם ריכוז יהודי, אלא, שגם לתושבים ברוממה וברמות, ברבי עקיבא וביהודה הנשיא הנושא יכול להיות אקטואלי בשעה שהם יוצאים מהשכונות הללו. בעיני ראיתי הרבה אנשים שנכשלים בכך. ואלו כמובן יהודים שומרי תורה ומצוות שיעשו הכול כדי לרכוש ארבעה מינים כשרים בהידור או להקפיד הקפדה יתירה שלא לעבור על איסור מוקצה בשבת, אבל בנושא העירוב – המודעות פשוט לא קיימת", אומר הרב וינד.

טיול אסור על החוף

נחזור לרגע לסיפור שעמו פתחנו, שהסתיים דווקא בצורה טובה, בזכות ערנותו של הבחור. "הבחורים התקשרו אלינו מיד לאחר שהועלתה השאלה", נזכר הרב וינד. "אנו מצדנו ביררנו עבורם את הנושא ואכן התברר לנו כי אין במקום עירוב. בני הישיבה, ששכרו שני מתחמים: האחד שבו ישהו במשך השבת, והשני עם מטבח מאובזר שבו הוחזק המזון - הקימו במהירות עירוב פרטי בהדרכה צמודה, שאפשר להם להעביר גם בשבת את מוצרי המזון מהמתחם שבו היה המטבח למתחם בו שהו. זה עלה להם עוד כמה מאות שקלים, אבל הם כמובן ניצלו מאיסורי שבת".

(צילום: shutterstock)

למרבה הצער, במקרים אחרים זה הסתיים באופן אחר. כזה הוא סיפורם של קבוצת נופשים שטיילו בחוף הים בנתניה בשבת אחר הצהריים לאחרונה, כשהם מוליכים עמם עגלות. הנופשים, יהודים שומרי תורה ומצוות שנזהרים מכל חשש של עבירה, לא יכלו לדמיין ולו בחלומותיהם השחורים, כי ברגעים אלו ממש הם עוברים על איסור טלטול בשבת. "בחוף הים אין עירוב", מסביר הרב וינד, "ובמו עיני ראיתי יהודים שומרי תורה ומצוות נושאים עמם עגלות בחוף מטלטלים בשבת מבלי לדעת שהדבר אסור".

"צריך להבין", הוא מוסיף, "איסור עירוב הוא איסור חמור, שיש האומרים כי הינו מדרבנן ויש האומרים כי במקרים מסוימים האיסור חמור אף יותר והינו איסור מן התורה, אלא שמרבית ציבור שומרי התורה והמצוות בישראל רגילים מגיל ינקות למציאות שבה אין צורך לחשוב על כך, זאת בשל ההקפדה על הקמת עירובים מסביב לערים החרדיות. לכן, האתגר מתחיל כאשר יוצאים החוצה – שאז לא עולה בדעת אף אחד לברר את הנושא החשוב". התיאורים שהבאנו קודם הינם כמובן דוגמה לאיסורים רבים מספור שניתן לעבור עליהם מבלי להיות מודעים היטב לאיסור החמור".

ובכל זאת, ליישובים בארץ לא אמור להיות עירוב?

"מבדיקות שערכנו אין זה המצב. צריך להבין כי ישנם יישובים שמלכתחילה לא הוצב בהם עירוב, משלל סיבות, ואפילו אם מדובר במקומות שמאוכלסים גם בתושבים שומרי תורה ומצוות, או אפילו בעיקר עם תושבים שומרי תורה. לפעמים זה מגיע מחוסר דרישה מצד התושבים. ואולי המצב הגרוע יותר הינו במקרים שבהם אנשים כן התקינו עירוב, אך הוא אינו כשר, והם סומכים עליו לחינם".

מדוע שהעירוב לא יהיה כשר?

"בגלל שעירוב צריך תחזוקה ומעקב מתמיד. אביא דוגמה שנפגשתי עמה רק לפני כמה ימים, כאשר אנשים הגיעו להתייעץ עמי. נאמר להם שיש במקום מסוים עירוב וכי מדובר בעירוב כשר לחלוטין. הם היו אחראים וביררו היטב אם הדבר נכון. האדם שדיבר עמם אף ציין כי הרב המקומי סומך על העירוב הזה את ידו. ליתר ביטחון הם פנו אלי, ואני ביררתי עבורם את המצב. לצערי התברר לי כי העירוב במקום איננו כשר. לאחר מכן נודע לי כי היה רב שבדק ותיקן את העירוב, אבל כשנה קודם לכן... מי שמונח בנושאים הללו יודע כי מה שהיה נכון לשנה קודמת – בהכרח אינו נכון לשנה זו. למעשה, על פי ההלכה יש צורך לבדוק את העירוב בכל ערב שבת (!). היישוב ההוא כמובן איננו לבד, והעוסקים בתחום יודעים שיש יישובים רבים שיש בהם עירוב, אך הוא אינו כשר".

האם אחד מהפתרונות לכך יכול להיות שהייה במשך כל השבת רק באותו מתחם?

"מסתבר שגם במקרה כזה לא ניתן לומר שזה הפתרון", מבהיר הרב וינד, "בגלל שגם המתחם עצמו לפעמים אינו מוקף כראוי בגלל ההלכות הרבות שיש בנושא זה. כמו כן, אם יש עוד משפחה במתחם – יש צורך בעירוב בפת, וכל מקרה צריך להיבדק לגופו".

אדם שנתקל בשטח בשבת ומנסה להבין לבדו האם קיים במקום עירוב, לאלו נקודות עליו לשים לב?

"אציין כאן כמה נקודות: בכל עירוב - אסור שיהיו בו פרצות. ופרצות כאלו הן עניין שכיח. אני לדוגמה, מתגורר באזורים החרדיים בירושלים, ואפילו באזורים הללו, שבהם יש מודעות מסוימת לעניין העירוב, מדי כמה שבועות יש צורך לתקן את חוטי העירוב; כאן מדובר בטרקטור שעבד במקום, ובמקרה אחר זהו שכן שביקש להוציא מזגן ולכן הסיט את חוט העירוב מעט הצדה מבלי להבין שהדבר פסל אותו, משום שהחוט אינו מעל העמוד (אחת מהחובות ההלכתיות במצוות עירוב – ד.פ). מדובר בסיפורים שמתרחשים כל הזמן. לפעמים אלו סתם רוחות, שגם הן פוגעות בחוטי העירוב. כמו כן, עירוב יכול להיפסל על ידי פרצה קטנה, או עקמומיות שבחלק מהמקרים עשויה לפגום בכשרותו".

ומה במקרה של מטיילים שמגיעים ליער בתוך עיר, אשר מוקף בעירוב, האם אז כן יהיה מותר לטלטל?

"מבלי להיכנס לפרטי מקרה כזה או אחר, אתן את ההלכה הרלוונטית למקרה כזה וכל מקרה לגופו: במקרה שקיים יער בתוך העיר, אם יש בו מסלולי הליכה הוא יכול להיחשב בתוך תחומי העירוב – לכל הדעות, שאז זה נחשב לחלק ממקום מגורי התושבים. תמונה דומה תהיה בפארקים המיועדים למשחק וטיול, הם יכולים להיכלל בתחום העירוב".

מהי אם כן ההמלצה לאנשים שנוסעים לנפוש שבת ביישוב שאינם יודעים האם קיים בו עירוב?

"ראשית, אדם יוצא למקום שאיננו בטוח במאת האחוזים כי יש שם עירוב – שישאל. שיבדוק עם רב מוסמך שבקי בדיני עירובין. ככל שעדיין אינו בטוח במאת האחוזים שהעירוב כשר יקפיד שלא לטלטל מחוץ לבית. עם הטלית, לדוגמה, הוא יכול ללכת בשבת רק כאשר הוא לבוש בה בדרכו הלוך וחזור מבית הכנסת, וודאי שאסור להחזיקה במקרה כזה בידו כשהיא מקופלת.  לסידורים אגב אין פתרון, כך גם לעגלות ילדים וכן לכל שאר הדברים שנצרכים טלטול, שיש לדאוג לקחת אותם לפני שבת. וכמובן חשוב להתכונן מראש היטב, זה הפתרון האמיתי שיאפשר שלא לטלטל במקום – אם לאחר בירור הבנו כי אין במקום עירוב.

"ומכאן קריאה לכל היהודים שמתגוררים ביישובים כאלו שהעירוב שבשטחם אינו כשר במאת האחוזים, או שאינם יודעים את מצבו, שיירתמו לדאוג לכך שהעירוב יהיה כשר לחלוטין, כדי שחלילה לא יצטרכו לעבור חלילה על איסורי שבת. גם על המתארחים במקומות נופש לבקש מהמארחים שידאגו לעירוב. במקרה כזה, כאשר יהיה ביקוש מהקהל יותר צפוי שהנהלות היישובים ידאגו להציב עירובים במקומות הללו. בכך תזכו את הרבים וייזקפו לזכותכם אלפי זכויות של שמירת שבת. כידוע, הכוח אצל הקהל הצרכני. במקרה זה הוא נמצא בידינו, הקוראים".

האתגר הביטחוני של העירובים

במדינת ישראל, הנתונה תחת איום ביטחוני מתמשך, לא קשה למצוא אזורים המוקפים בגדרות, וודאי ביישובי יו"ש, אבל גם התושבים הללו אינם יכולים להתבסס על גדרות הביטחון כעירוב כשר. "גם שם צריך לבדוק, בגלל שעירוב יכול להיפסל בקלות רבה, ומספיקה איזו זווית עם פרצה קטנה בחלק מהגדר – בשביל שכל העירוב לא יהיה שווה דבר. כמו כן גדר שמתחילה מעל גובה של ג' טפחים, אולי יכולה להוות הגנה ראויה מפני מחבלים, אבל ממש לא מספיקה מבחינת עירוב".

(צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

"הלכות עירוב הן הלכות מסובכות ומורכבות למדי. די אם אציין כי החלק הרביעי במשנה ברורה עוסק כמעט כולו בנושא זה בלבד, כדי שנבין עד כמה מדובר בעניין לא פשוט", נאנח הרב וינד. דוגמה למורכבות של הנושא הוא הבין לפני תקופה כאשר הוציא חוברת מתומצתת עם הלכות עירוב. "הגעתי – כמקובל - לבקש הסכמה מרב חשוב. משהראיתי לו את הספר וביקשתי את הסכמתו, הופתעתי לשמוע שהוא מסרב להעניק הסכמה. 'הסכמה', אמר לי הרב בגדלותו, 'משמעותה שעברתי על הספר כולו ובדקתי שהוא נכון. אבל כאן שמדובר בהלכות עירוב – ראוי שאתכונן היטב קודם לכן כדי להעניק הסכמה, ולכן איני יכול להעניק לך הסכמה כעת'".

אלו מכשולות נפוצות יש בנושא העירוב, שפחות ידועות לציבור?

"תופתע בוודאי לשמוע שביישוב ללא עירוב גם בניין מגורים רגיל שבו מתגוררים כמה שכנים, עלול לגרום לאנשים להיכשל באיסור עירוב, בגלל שאסור להוציא שום דבר מהבית לחדר המדרגות – אם אין עירוב ביישוב, זאת משום שהבית הינו פרטי וחדר המדרגות הוא מקום משותף השייך לכמה אנשים. באפשרותם לפתור את העניין בעירוב פרטי בבניין. גם חצר הצמודה לבית פרטי, יש לוודא שהחצר מוקפת וסגורה כהלכה, שאם לא כן אין להוציא מהבית לחצר ולהיפך.

"אתגר אחר שניתן להיפגש עמו בשבתות הוא הליכה ממושב למושב – גם כאשר שניהם מוקפים בעירוב מהודר, או מעיר לבית חולים הנמצא מחוץ לעיר – במקרה כזה עלולים לעבור יותר מאלפיים אמה ולצאת מעבר ל'תחום שבת', שזה לא כל כך הרבה כמו שיכול להיראות. מדובר בפחות מקילומטר שזו הליכה רגילה של כ-18 דקות בלבד (!). לכן, תמיד צריך לשים לב, לשאול ולברר אצל אנשים בקיאים".

אלו דברים עלולים לפסול עירוב?

"הקושי הגדול במצוות עירוב, שבשונה מכל דבר אחר - בעירוב מספיקה נקודה בעייתית אחת בחלק זניח של גדר בן קילומטרים כדי שתפסול את העירוב כולו. אמרה ידועה שמבטאת זאת היטב ומדגישה את הקושי שבנושא אומרת כי "בעירוב, 99% כשר זה אומר 100% פסול". יכולה להיות עיר שלמה המוקפת בעירוב מהודר, ורק מטרים בודדים שהוזנחו, כדי שמעתה כל העירוב אינו שווה כלום ואסור לטלטל בכל העיר".

בנוגע לבעיות עצמם שיכולות לצוף בכל נושא העירוב, מסביר הרב וינד כי הפסילות המוכרות של עירוב מתרחשות כאשר החוט נקרע; העמוד נפל או אף רק התעקם בצורה שפוסלת אותו. כן במקרה של גדר שמתעקמת או שאינה גבוהה כמטר בגובה הנדרש או שיש בה זווית בעייתית – כדי שהעירוב ייפסל".

כשרות בלי חותמת

לסיום הכרחי, כמה מילים על המצווה החשובה.

"מצוות עירוב היא אחת מל"ט מלאכות שהתורה אסרה לנו בשבת, שהיא 'הוצאה מרשות לרשות', דהיינו שלא לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים. באיסור זה כללו חז"ל גם איסור להוציא מרשות פרטית לרשות המשותפת לכמה אנשים גם אם היא לא רשות הרבים ממש. אבל חכמינו נתנו לכך פתרון המורכב משני חלקים: א'. להקיף במחיצות את כל היישוב או העיר, ובכך הוא לא נחשב כרשות הרבים אלא כחצר אחת גדולה.  ב. יש לקחת לחם מכל סוג ולשתף בו, באופן זה או אחר, את כלל המתגוררים ביישוב. בכך כלל התושבים הופכים לקולקטיב אחד ונחשבים כולם כמתגוררים יחד ברשות אחת בשבת, ואז הם יכולים לטלטל דברים מהבתים לחצר הגדולה ומבית לבית".

איך עושים זאת?

"חכמינו מצאו פתרון לצורך להקיף את כל העיר, ובמקום לעשות זאת באמצעות גדר שעלותה יקרה ובנייתה מורכבת – ישנו פתרון שנקרא 'צורת הפתח', ובמסגרתו מעמידים שני עמודים ומעליהם חוט – שזה מעין צורה של פתח. פתח זה משמש מבחינה הלכתית כגדר לכל דבר. כך אנו יכולים להקיף שטחים נרחבים בעמודים ולמתוח חוט מעמוד לעמוד והעיר מוקפת כהלכה ונחשבת כחצר כאמור. במסגרת ההוראה הזו, העמודים צריכים להיות ישרים, והחבל צריך להיות מתוח, וקשור מעל שני העמודים דווקא, ולא בצדי העמוד. בנקודה הזו אגב, יש רבים שאינם מתמצאים ומקימים עירובים שאינם כשרים".

מסר לסיום?

"כמו בכשרות, כך גם בעירוב, כל אדם צריך לבדוק היטב באיזה מקום הוא מטלטל בשבת, ומי שאינו סומך על הכשרים מסוימים, יכול בהחלט גם שלא לסמוך על ההכשרים המקומיים. יש בזה הידור בדיוק אותו הדבר. זכורני", הוא מוסיף, "כי במשך שנים ארוכות בכולל, למדנו מסכתות רבות, כמו שבת ופסחים, אבל מעולם לא הגענו לעירובין. הותרנו את המסכת הזו בצד. יום אחד החלטנו שזהו זה, הגיע הזמן ללמוד גם את המסכת הזו. זה היה הטריגר לתחילת העמקה שלנו בנושא החשוב הזה. כרגע חשוב שנקרא גם לציבור הרחב ונאמר לו: עד היום מצוות עירוב הייתה נתונה בצד, כעת חשוב שנשים אליה את ליבנו, אם בלימוד הלכות ואם – במיוחד – בהקפדה יתירה חלילה שלא לעבור עליה".

לפרטים על עירובים ועל בעיות בעירוב ניתן לפנות לקו העירוב בטלפון: 02-5666-999