מדוע סירב צבי יחזקאלי להצטרף לפוליטיקה? התשובה תפתיע גם אתכם

מדי שבוע בשבוע מפרסם צבי יחזקאלי דברי חיזוק מעוררי לב ונפש, ברשתות החברתיות. גם השבוע פרסם יחזקאלי את אחד הפוסטים היותר מרגשים שלו, שבו הוא מגולל את פגישתו עם יהודי שחסם את דרכו, ולא נתן לו לעבור. כששאל יחזקאלי מדוע, אמר לו היהודי כי ניסה להשיגו בטלפון, ומשלא הצליח - החליט להגיע. "מה כל כך דחוף?", שאל והוסיף: "בוא תלווה אותי לאוטו, אני זז".

אך היהודי בשלו: '"לא לא', הוא התעקש. 'עצור!' - הוא כמעט זעק. אשתי שראתה את העניין הגיעה גם היא לעזרה. 'שחרר אותו', היא אמרה, 'הוא ממהר. תנסו לדבר בטלפון'. 'לא!', הוא התעקש, 'זה פיקוח נפש'. לפני שהמשיך אמרתי לו שיש כאלה שעל כל נושא זועקים לפעמים לשווא "פיקוח נפש", כמו פוליטיקה לדוגמה. היהודי היקר, שכיפה גדולה לראשו, המשיך לנסות את מזלו: 'אתה חייב להצטרף למפלגה בבחירות האלו, כל התיקו בין ימין לשמאל יישבר אם אתה תצטרף לציונות הדתית. כל העתיד על כתפיך'".

בנקודה זו הוא לא יכול היה להחזיק את עצמו. "בתוכי כבר התחלתי תהליך פנימי של עצבים. נכון שהרמב"ם אומר שאדם צריך לראות את עצמו חציו חייב וחציו זכאי כדי להטות את הכף לטובה, אבל מדובר על מצוות, לא על פוליטיקה. או שמא פוליטיקה היא מצווה? לא נראה לי. סגרתי את הדיון הפנימי ואמרתי לו, "אחי היקר, התשובה היא לא. והסבר קצר אתן לך עכשיו, כי אני באמת ממהר להביא את הילדים ולהתפלל מנחה, לתקן עוד קצת את מעמדי בתור בעל ועובד השם.

"אני כבר לא מאמין בתנועת המונים סוחפת לדרגות הובלה בכירות. שיבת ציון הייתה בגלל לב של יהודים, לא בגלל מפלגה. יש פה עם של יהודים שלכל אחד יש עניין עם השם יתברך, עם האור בעולם, עם הנפש שלו, וכל אחד בדרכו למצוא את בת המלך שלו. זה יקרה כמו בווייז וכמו ברשת חברתית, דרך כל אחד. אם כל הבעיה בעולם היא הבדידות והפירוד, אז הדרך תהיה שכל אחד במקומו יתעורר. הבעיה והפתרון זהים. מנהיג לא יוכל לחבר אותם, והכוונה למנהיג בסגנון שראינו לאחרונה ועדיין אנחנו רואים, עם או בלי כיפה. זה יקרה מתוך הלב ומתוך הכאב על המצב, לא ממפלגה אלא מיחידים, ולכן אני לא בסיפור הזה אלא רק בסיפור חיי מול השם יתברך".

ואז הגיעה ההתבודדות, והוא נזכר באותו יהודי. 

"בהתבודדות, הבנתי את הכאב של אותו יהודי", הוא כותב. "כאב שכל יהודי שרואה את המציאות חווה. על הריחוק מהאדמה, מהגאולה. מהבלבול בין אויב לאוהב. לא סתם הבעיה היא בדידות, היא גם המקום ממנו כל אחד מאיתנו יאסוף את עצמו לפני שיאסוף אחרים. מתוך בעיית הבדידות וחוסר החיבור נתחיל למצוא את החומר המחבר. זה לא פתק הקלפי, זו פשוט חזרה בתשובה שמי שזכה יעשה זאת שוב, ומי שלא – ימשיך בדרכו עד לקצה התהום שכל אחד מאיתנו כבר חווה, ואז ירים עיניים לשמיים.

אם בעולמנו נהיה צריכים את השם יתברך, חבר טוב ואת הצדיקים שיתנו לנו את המרשם לרפואה, נגיע למצב שיש כאן קיבוץ של יהודים פשוטים. יהודים! לא דתיים מול חילונים. פשוט יהודים שמודעים ליהדותם. יהודים שמודעים לבדידותם יביאו את החיבור. ברגע שנבין את המצב מתוך יהדותנו אז יתחיל החומר המחבר, הדבק הזה, לפעול מבפנים החוצה. וזה לא בהכרח יעבור דרך פוליטיקה. דרכי השם נפלאות ויצירתיות בהקשר הזה. למה להרוס את היצירה שלו? בואו ניתן לבורא עולם את חומר הגלם הבסיסי של היקום… יהודי. עם אמת, עם מודעות, עם קשר, עם שורשים ורצון שאין באף מקום בעולם. אולי זו הדרך שלי להתחמק? שאלתי את השמיים. לא יודע, אבדוק. מה שכן, אין כאן מאה אחוז. יש כאן לב ורגישות, והבנה בבטן מה כל אחד עובר פה.

עיקר הגלות בנפש ועיקר הגאולה בנפש, אחר כך בעזרת השם בהכרח נראה את זה קורה. כל יהודי הוא מנהיג, רק יש מעבר צר ודק ופנימי שאותו כל אחד מאיתנו צריך לעבור, הוא לבדו עם בני ביתו ואלוקיו", הוא מסכם.