עשור לכניסת יאיר לפיד לפוליטיקה: מסורת של רדיפת חרדים

שמו של יאיר לפיד עלה לאחרונה שוב ושוב בהקשר חרדי. תחילה הייתה זו השתתפותו המתוקשרת באירוע לציון יום הולדתו של חבר הכנסת משה גפני; לאחר מכן נחשף כי לפיד לחץ על שדרן רדיו מהמגזר החרדי לקדם הקמת מפלגה חרדית שתתמוך בו; ולאחרונה התפרסם תיעוד של כינוס, שבישר על הקמת מטה חרדים במפלגת יש עתיד.

האם זהו סתם רצף מקרי של אירועים, או שיש מאחורי הפרסומים התכופים הללו סיבה מיוחדת? והאם האירועים האלו מעידים שיאיר לפיד שינה את יחסו השלילי כלפי החרדים?

כדי להבין מהיכן שואב לפיד את יחסו כלפי החרדים, כדאי לחזור כמה שנים אחורה ולהאזין לדברים שאמר במהלך מפגש שלו עם סטודנטים חרדים בקמפוס אונו באוקטובר 2011. לפיד סיפר שכילד הוא חונך שהחרדים הם "כמו בספארי ברמת גן, כמו זן כמעט נכחד שצריך לשמור עליו, ואז נוכל להביא לשם את הנכדים ולהראות להם: אתם רואים? ככה נראה פעם יהודי...". כלומר, עבור לפיד החרדים מעולם לא נועדו להיות אזרחים מהשורה שיש להתייחס לדעתם כשווים בין שווים, אלא כאל מוצגים מוזיאוניים ארכאיים ולא רלוונטיים. את החינוך הזה קיבל יאיר ככל הנראה מאביו טומי, שזכור כמי שחירף וגידף בכל הזדמנות את המסורת היהודית ואת החרדים ולעג להם בארסיות.

מתברר שלפיד לא נפל רחוק מהעץ של אביו. בשנת 2012 הוא החל לעשות את דרכו אל תוך הזירה הפוליטית ומצא בשנאת החרדים כלי יעיל לזכות בתמיכת הציבור. נאמן למסורת עליה גדל, הפך לפיד את החרדים לשק חבטות והאשים אותם בעושק הקופה הציבורית ובחיים על גבו של הציבור הכללי. וזה עבד לו נהדר – 19 מנדטים הזניקו את לפיד לעמדה פוליטית שהובילה אותו למשרד האוצר. לפיד עמד במילתו ומימש את התחייבותו לבוחריו, כאשר קיצץ את תקציב עולם התורה וכמעט הביא לקריסתו. אותה שנה וחצי בה כיהן לפיד כשר האוצר נצרבה היטב בתודעה החרדית, והקנתה לו ביושר את התואר רודף החרדים.

לאחר שנים במדבר האופוזיציוני הביאו הנסיבות הפוליטיות את לפיד לתפקיד ראש הממשלה, והוא ממש משתוקק לאחוז בתפקיד הזה גם בממשלה הבאה. אלא שמפת הגושים הפוליטיים, כפי שמשתקפת בסקרים האחרונים, לא משחקת לטובתו – גוש השמאל-מרכז מתקשה להגיע ל-50 מנדטים, והסיעות הערביות התגלו כמשענת קנה רצוץ שלא ניתן לבסס עליו ממשלה יציבה. האפשרות היחידה שנותרה ללפיד להרכיב ממשלה עוברת בהסכמת החרדים לחבור אליו. כלומר, בלי החרדים אין ללפיד ממשלה.

משום כך ללפיד חשוב מאוד להצטייר בעיני בוחריו כמי שאכן מסוגל להביא אליו את החרדים, אחרת הוא עלול לאבד מצביעים שיעדיפו לתמוך בבני גנץ שנראה כמי שסיכוייו להגיע לכס ראש הממשלה טובים משלו. מסע יחסי הציבור שמנהל לפיד לאחרונה, שמנסה לצייר כאילו החרדים "זורמים" איתו, נועד בסך הכל ליצור מצג שווא כאילו החרדים שינו את יחסם אליו ויש סיכוי שיתמכו בו. לפיד לא רק שלא השתנה ביחסו לחרדים, אלא הוא שוב משתמש בהם ככלי יעיל לזכות בתמיכת הציבור. רק חבל שיש כאלה שמשתפים פעולה עם התרגיל המכוער הזה, ובכך משרתים את האינטרסים של מי שהוכיח שבכל הנוגע לחרדים פיו ומעשיו שווים לרעה.

עשר שנים חלפו מאז נכנס יאיר לפיד לזירה הפוליטית והוא לא חדל מלרדוף את החרדים; אז – כדי להתנגח בהם, וכיום – באופן אירוני – כדי לחבק אותם. כאשר המטרה נשארה אותה מטרה – לפגוע ביהדות ולחרב את עולם התורה.