הילד הקטן הציל את משפחתו על ידי מכירת כוסות הלימונדה...

מעשה ביהודי מארה"ב, ששכר מלונית קטנה סמוך לפילדלפיה המהווה מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. במשך כמה שנים הניב העסק הכנסה נאה, אלא שאז הגיעו ימי המשבר הכלכלי הגדול; חברות גדולות פשטו רגל, בנקים קרסו בזה אחר זה, ומאות אלפי עובדים פוטרו מעבודתם והפכו למובטלים. גם עסקים שהצליחו לשרוד סבלו מהשלכות המצב, ובפרט אלו העוסקים במותרות ובדברים שאינם חיוניים. במלונית ירדה התפוסה בעשרות אחוזים, ומחודש לחודש קטנו ההכנסות.

יום אחד הגיע מועד התשלום החודשי של דמי השכירות, וליהודי לא היה כסף. הוא ביקש דחייה, אך בעל הבית היה קשוח ועקשן ולא הסכים להמתין אפילו יום אחד. היהודי הנואש הלך לבנק ושבר תכנית חיסכון שנועדה במקורה למימון נישואי ילדיו. אך גם בחודש הבא לא היו מספיק הכנסות, וכך גם בחודשים הבאים. האיש ניצל כבר את כל חסכונותיו, וסופו של המשבר לא נראה באופק.

הילדים בבית שמעו את שיחות הטלפון המתחננות של אביהם וראו את הייאוש על פני ההורים. 'אם החודש אני לא אשלם לבעל הבית, הוא ישליך אותי מהמלונית', אמר לאשתו ערב אחד, 'ואז לא יהיה לנו לא מקור פרנסה ולא מקום מגורים. אני לא יודע מה לעשות'...

למחרת בבוקר יצא האיש אל חזית המלונית, ולהפתעתו הוא מוצא את בנו הקטן, בן ה-8, עומד מאחורי שולחן המוצב על הדשא, סמוך לכביש הראשי, ועליו כמה בקבוקי לימונדה. על שלט גדול עשוי מקרטון נכתב בגדול (בכתב יד ילדותי): 'עזרו לי להציל את משפחתי! בעל הבית מאיים לזרוק אותנו! קנו כוס לימונדה ביתית ב-2 דולר כדי שלא יֵפנו אותי מהבית'.

האב התרגש מהמעשה של בנו. הוא ליטף את ראשו כשדמעות בעיניו ואמר: 'לך לשחק עם החברים שלך. אני ואמא כבר נמצא פתרון'.

אבל הבן הקטן החליט להמשיך במשימתו. הצלחתו לא היתה מסחררת. מתוך כל הנהגים הרבים שחלפו על פניו, רק שישה קנו ממנו כוס לימונדה, והפדיון היומי שלו עמד על 12 דולר. זה המון כסף לילד בן 8, אבל עדיין לא התקרב לסכום בן אלפי הדולרים שאביו היה צריך לגייס עד סוף החודש.

למחרת בבוקר שוב התייצב ליד השולחן ובקבוקי הלימונדה. הוא מכר שלוש כוסות בלבד, אבל אז עצר נהג, קנה ממנו כוס נוספת, והחל לשוחח איתו. הילד לא ידע זאת, אך הנהג היה עורך השבועון המפורסם והנפוץ ביותר באמריקה.

בסוף השבוע תמונתו של הילד עם שלט ה'הצלה' שלצידו, התפרסמו בשער השבועון. העורך פרסם כתבת-ענק על סיפורו הנוגע ללב של הילד המנסה להציל את ביתו. באותו סוף שבוע עצרו ליד דוכן הלימונדה שלו מאות נהגים חולפים ועוד רבים שהגיעו במיוחד מכל האזור. הילד נאלץ לגייס לעזרה את שני אחיו הגדולים ועוד חבר מהכיתה כדי לעמוד בלחץ הקונים. תוך שבועיים הוא הצליח למכור יותר מ-3000 כוסות לימונדה ולהרוויח 6000 דולר!!

הבעל ואשתו היו אחוזי התרגשות והשתאות מהנס שהתרחש לנגד עיניהם. הבן הקטן הצליח לגייס תוך זמן קצר את מחצית מהחובות הגדולים של האב. אבל זה עוד לא הסוף. גם בעל הבית של המלונית ראה את הכתבה אודות המעשה של הילד, ומשהו בליבו הקשוח זז. הוא התקשר ליהודי השוכר והודיע חגיגית כי החליט לתת לו הנחה בדמי השכירות ולהתגמש במועדי התשלום. 'תלחץ בשמי את ידו של בנך הצעיר', אמר בעל הבית, 'ותמסור לו שאני בטוח שהוא עוד יגיע רחוק'. עד כאן סיפור המעשה הנפלא. ומה הלקח שנוכל להפיק ממנו? -

כח המעשים ה'קטנים' שלנו

ובכן, אנו מייחלים ומתפללים לגאולה בכל יום; אך כאן נשאלת השאלה: אם הדורות הקודמים שבהם היו ענקי-רוח, צדיקים וקדושים, ובכל זאת לא הצליחו להביא את המשיח - כיצד נזכה אנו, הקטנים דלי-הכח, בדור שהטומאה וכוח הרע שולטים בו, באיזו זכות תבוא הגאולה בתקופה כל כך ירודה?

את התשובה לכך נוכל ללמוד מהמעשה של הילד הקטן. דווקא משום שאנו כל כך קטנים ופחותי ערך, ודווקא משום שהניסיונות בדור הזה כה גדולים ועצומים - כל מעשה קטן וכל פעולה פעוטה, עושים רושם גדול בשמים ויש להם השפעה רבה. כאשר נתחזק ונשמר מדבר עבירה, למרות הפיתויים והניסיונות הקשים, יש לזה עוצמה אדירה בשמים, כמו מצוה נשגבת של צדיק מדורות קדומים, ובזכות זה נזכה שתבוא הגאולה.

ונאה לציין עוד את דברי קודשו של רבינו החפץ חיים זצ"ל (ח"ח עה"ת עמ' קע"ג): "לפנים בישראל, בעת שכל בנייך היו למודי ה', בתי המדרש היו מלאים מזן אל זן, בחדרים ובישיבות היו לומדים תורה עם ילדי ישראל לאלפים, היה הקב"ה מדקדק לקבל רק תורה הנלמדת לשמה, תפילה שבאה מתוך כוונת הלב, וכל מצוה ומצוה שנעשתה לכבוד הבורא. אולם, המצוות שהאדם עשה להתייהר ולהתפאר, והתורה שהיתה נלמדת שלא לשם שמים וכיוצא בזה, לא היו נכנסים אל הקודש פנימה, והיו טופחים לו על פניו.

אולם כעת, בעוונותינו הרבים שלומדי התורה נתמעטו, ואף מספרם של ההולכים להתפלל תפילה בציבור מועט מאוד, ותורמי תרומות למחזיקים בתורת ה' - נער יכתבם; ממילא אין הקב"ה מדקדק כל כך בטיב הסחורה הנמכרת, ואף שאינה בכוונת הלב לגמרי, ואף אם הוא לא לומד לגמרי לשמה, בכל זאת יבוא על שכרו, כי הלא שעת חרום ורעב היא, ואפשר להשׂתכר עכשיו במועט יותר ממה שהרוויחו הראשונים בתורתם המרובה!".

ומסופר בספר שבחי ר' חיים ויטאל, על האר"י ז"ל, שהיה משבח רבות את תלמידו הגדול ר' חיים ויטאל על גודל מעלתו ומעלת נשמתו. פעם אחת הביע ר' חיים ויטאל בפני רבו את פליאתו על דבריו אלו, וכך אמר: שאלתי את מורי, איך היה אומר לי שנפשי יש לה מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקיבו?!

ויאמר אליי מורי, דע, כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעיניים, כי בוחן ליבות ה' יתברך, וכפי הזמן והדור ההוא, כל מעשה אפילו קטן מאוד בדור הזה, שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי בדורות האלו הקליפה והרע גוברים מאוד מאוד, עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים.

פתחו לי פתח קטן

והנה, כאשר סיפרנו את המעשה לפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רבינו התפעל, וביקש להוסיף שתי הוספות, האחת מוסרית, והשנייה הלכתית:

אמר מו"ר, שלקח נוסף שנוכל להפיק מהמעשה הוא - שגם אנו ילדיו הקטנים של השי"ת, רואים בצער כיצד יש כאלו המנסים להחריב את עולמו של האבא שלנו ברדיפה אחר תאוות, שקיעות בחומר ובחטא, בשפיכות דמים, בולמוס של עריות, אינטרנט ועיתונות מסואבת, רדיפה אחר ממון לא כשר וכו'. ממלאים את ביתו של אבינו בלכלוך ורפש;

ומה אנו יכולים לעשות, כיצד נגרום נחת-רוח לאבא שלנו? - עם מעשה קטן אפשר להציל את העולם כולו ('עַשַה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות'. קידושין מ':), וכשם שהילד הקטן עמד והתחנן הצילו את אבא שלי, גם אנו נעמוד ונזעק, בואו נעשה נחת רוח לאבינו שבשמים, ננסה לבנות את ביתו החרב; נפיץ ולו מעט יהדות ותורה, נשים אצבע - ומיד ישלח הקב"ה עזרו מקודש. "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" (דברים ט"ו, י"ח), ודרשו חז"ל (בספרי): וברכך ה' - יכול אפילו יהיה יושב ובטל? - תלמוד לומר בכל אשר תעשה. בשמים מחכים רק שנפתח פתח כחודו של מחט, ואז נזכה לשפע של סייעתא דשמייא.

לא ישנה בנו בין הבנים

ודבר נוסף, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: הבה ונדון במעשה גם מבחינת הלכתית -

הנה נאמר בפרשת וישב (בראשית ל"ז, ג'-ד'): "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, וישנאו אותו". ואמרו חז"ל (שבת י':): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (-צמר נקי וצח) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו (כדכתיב 'ויקנאו בו אחיו'), ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

ובכן, יש להסתפק: האם מותר לאב לשנות את הבן שהצליח לשקם את מצבו הכלכלי ולהציל את המשפחה כולה, (ולמשל לרכוש עבורו כשיתחתן דירה גדולה יותר מאשר שאר אחיו), שהרי בזכותו הגיע האב לעשירות, או שמא גם באופן זה קיימים דברי רבותינו שאין לשנות את הבן בין הבנים?

והשיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: נראה לפשוט זאת מדברי יעקב אבינו ליוסף בנו (בראשית מ"ח, כ"ב) "ואני נתתי לך שְׁכם אחד על אחיך", ופירש רש"י: "לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי". נמצאנו למדים, שכאשר קיימת סיבה בולטת, ליתן יותר לבן מסויים, אין בכך חשש של יצירת קינאה מצד האחים, כי הם יבינו שהוא הועדף מחמת הסיבה המיוחדת ההיא.

וכך גם בשאלתנו - מאחר והבנים מבינים שאחיהם הקטן הציל את המשפחה, והעשירות של האב הגיעה הודות לתושייתו והסייעתא דשמייא לה זכה - אין בכך חשש של שינוי בנו בין הבנים... (ואף אם לבסוף יבואו לקנא בו, קנאתם היא שלא כדין, כי דומה הדבר לבן שזכה בממון, ואחיו שלא זכו מקנאים בו, שבודאי קנאתם שלא כדין, וגם כאן הודות לילד הקטן זכה האב להשתקם כלכלית, ולכן יש לו את הזכות לקבל מנה יתירה).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.