אחותו הלבקנית של אלירז שדה: "הורים לילד לבקן צריכים להתחנן להכרה מהמדינה"

"אני לא מאומצת, והאחים שלי הם מאותה אמא ומאותו אבא, ואף אחד מהם לא לבקן", במילים אלו פותחת אחותו של אלירז שדה, זוהר, את הסרטון שבו היא מסבירה מה זה בדיוק להיות לבקן, ובאלו שאלות היא נתקלת מאנשים סקרנים ברחוב. 

"לבקנות היא תופעה גנטית שמופיעה בשלל תצורות", היא מסבירה. "ניתן לזהות לבקנות רק בעיניים, או כמוני - גם מבחינת הגוף, וגם מבחינת העיניים. ויש כאלה שאפילו גם יותר כהים ממני. לבקנים כהים, זו ההגדרה. ואפילו יש גם בעלי חיים לבקנים, וזה פשוט מהמם. בנוסף לכך, יש לנו לקות ראיה שמתבטאת בקושי לראות לרחוק, ובחדות ראייה לקויה. 

"ולמרות שאנחנו מסתנוורים בקלות אפילו ממנורה שמאירה בעוצמה גבוהה, ושהשמש היא לא חברה הכי טובה שלנו - זו גם הסיבה שתראו אותנו מרכיבים משקפי שמש גם במקומות סגורים. ולמרות כל אלה, אנחנו חיים חיים רגילים לגמרי. לבקנים יכולים ללכת לים ולבריכה, אבל, וזה אבל די גדול - אנחנו לא יכולים להשתזף. הגוף שלנו לא מייצר מלנין, ואחרי זמן בשמש בלי אמצעי הגנה, אנחנו לא נהיה בגוון כהה יותר אלא בגוון אדמדם. 

"בעולם יש הרבה מיתוסים לגבי לבקנים. אומרים שיש לנו עיניים אדומות, שאנחנו מקוללים. במדינות מסוימות באפריקה יש אמונה שהקרבת קורבן של לבקן - תביא למזל טוב. יש גם גטאות של לבקנים באפריקה. הורה שנולד לו ילד לבקן באפריקה, יודע שהוא יכול להגיע למצב שהילד שלו ייחטף ויירצח על הרקע הזה, אז פשוט שומרים עליהם שלא יחטפו אותם. זה הגטו הזה, זה מתקן סגור כזה כדי שלא יוכלו לחטוף אותם".

ואיך המצב בישראל? איך מתייחסים כאן ללבקנים? "בישראל, תלמידים לבקנים סופגים התנכלויות מצד תלמידים אחרים בבית הספר. הורים לילדים לבקנים נתקלים בבורות מצד הרופאים, תחנות האוטובוס והרכבות לא מוצלות כמו שצריך ובכך הופכות לדבר מאוד מסוכן עבורנו. הורים לילד לבקן צריכים להתחנן להכרה מהמדינה ומביטוח לאומי. כדי שילדים לא יצטרכו לעבור אינסוף ועדות שבהן הן יצטרכו להוכיח שוב, ושוב ושוב שהם באמת לא רואים טוב, ניתן לשפר את כל זה בעזרת העלאת המודעות. יום המודעות ללבקנות חשוב לנו, כדי שאנשים עם לבקנות יוכלו להסתובב בעולם בתחושה בטוחה ומוגנת, ולילדים לבקנים תהיה נקודת פתיחה שוויונית ותומכת", היא מסכמת. 

 אלירז שדה שיתף את הסרטון ברשתות החברתיות, ולצדו כתב את המילים הבאות: