למה עשיתי מה שעשיתי? בעצם, אין לי מושג

לכתבה הקודמת: הדברים שאתה צריך לשנות בעצמך כדי לא לפגוע בעצמך

בלא כל ספק, הלימוד החשוב ביותר שאנו יכולים ללמוד מדבריו של המהר"ל, הינו אודות כוחו העצום של תת המודע. אנו תופסים את עצמנו כאנשים רציונליים ואת העולם כמתנהל על פי חוקים רציונליים, ומשום כך, אנו מתעלמים מההשפעה שישנה למחשבות ולתפיסות שלנו על המציאות, השפעה שאנו כלל לא מודעים לה בחיי היום יום. אולם חשוב שנבין, שההשפעה הזו – הינה רציונלית לגמרי!

נחזור אל אותו אדם אשר כמעט וזכה לקידום בעבודה, קידום שהוא ייחל לו שנים וחתר אליו בכל כוחותיו. אם על פי תפיסתו, אותו אדם רואה את עצמו כבלתי מוצלח, וכמי שאינו ראוי לזכות בתפקיד בכיר ונחשק – התפיסה הזו תשפיע באופן ישיר על ההתנהלות שלו. הוא יתקשה להכיל ולהאמין כי ביכולתו באמת להצליח, ולאורך כל הדרך תלווה אותו התחושה כביכול ההצלחה הינה שברירית וזמנית, שכן אין לה סיכוי להחזיק מעמד לאורך זמן... פשוט: ההצלחה – אינה תואמת את התדמית שהוא יצר, את ה"זהות העצמית" שהוא אימץ לעצמו.

משום כך, אותו אדם יסתובב כל הזמן בתחושה, שבכל רגע עלול מגדל הקלפים לקרוס, ולהוכיח כי המצב אליו חתר – אינו ריאלי בעבורו. הוא עסוק בלא הרף בפחד ובחשש מפני הרגע בו האשליה תתפוגג ומקסם השווא יעלם, עד שהחשש הזה בסופו של דבר מגשים את עצמו, בדיוק כפי שחששו של האדם הפוסע מעל הנהר על גבי לוח עץ עתיד להגשים את עצמו ולגרום לנפילתו אל המים...

כיצד תתרחש הנפילה בסופו של דבר?

סביר להניח, כי אותו אדם יעשה טעויות לאורך כל הדרך, וזהו, כפי שהקדמנו, יצר ההרס העצמי. הוא כל כך משוכנע שההצלחה אינה תואמת את הזהות העצמית שלו, עד שהוא יהיה עסוק בחשש מפני הרגע שבו יגיע הכשלון, והחשש הזה – הוא זה שיגרום לו לעשות את כל הטעויות שבעולם, ולהביא על עצמו את הכשלון במו ידיו.

האם זה תמיד אפשרי?

אולי זה ישמע מוזר, אבל התשובה היא: כן. כל אדם יכול להיכשל, גם אם ההצלחה נמצאת בתוך ידו. מחקרים מלמדים, כי מרבית הזוכים בפיס – מאבדים את כל רכושם בתוך שנים ספורות. מדוע? האם נחוצה אינטליגנציה מופלגת בכדי למצוא דרכים יצירתיות שיבטיחו את שימור העושר, תוך הנבת רווחים זמינים? ברור שלא... ובכל זאת, כאשר אדם הינו "עני" על פי תפיסתו – תת המודע שלו ימצא את הדרך לשמר את התדמית הזו, את ה'זהות' העצמית של בעליו, ולשם כך הוא יעשה את כל הטעויות הבלתי הגיוניות ביותר...

יצר הרס ערכי

במקרים אחרים, יצר ההרס העצמי עשוי להיות ניזון לאו דווקא מתפיסה עצמית נמוכה, אלא דווקא ממניעים ערכיים או מוסריים, המשפיעים על אופן פעולתו.

ניקח לדוגמה אדם, שהשיג סכום כסף גדול בצורה בלתי ישרה. לפעמים, אדם כזה יגיע למצב של "נעשית לו כהיתר", ויזדהה עם דרך העקלתון בו השיג את הסכום הזה. אולם במקרים רבים אחרים, הוא יכרע תחת עול הקונפליקט שבו הוא מצוי: בין שביעות הרצון מסכום הכסף המשמעותי העומד לרשותו – לבין התסכול, האכזבה, ואפילו השנאה העצמית שהוא חש כלפי עצמו בשל הדרך בה הכסף הזה הגיע לידיו.

השאיפה הטבעית של הנפש ל"איזון" וליציבות – תנסה לפתור את הקונפליקט הזה, והדרך לכך תעבור שוב במחוזות תת המודע, שיגרום לאותו אדם אשר בתוך תוכו מרגיש תחושות קשות ביחס לכסף שהשיג בדרך בלתי כשרה – לאבד את הכסף הזה, בכדי להיחלץ מהקונפליקט שמפר את האיזון הרגשי שלו.

תופעה זו מוכרת בקרב מרגלים. כאשר מרגל שוהה בסביבה מסוימת, מתחבר לאנשים שסביבו, ונטמע בחברה בה הוא חי תחת זהות שאולה – הוא מתחיל לחוש הזדהות עם האנשים שנגדם הוא מרגל, וההזדהות הזו – יוצרת קונפליקט פנימי בין המחויבות שלו כלפי תפקידו, ובין ההשלכות שישנן לתפקיד זה על החברה שבה הוא חי.

במצב זה, לעיתים קרובות, מתחילים המרגלים לעשות טעויות, שבסופו של דבר מובילות לחשיפתם. מדובר בטעויות, שהם לא היו מעלים בדעתם לעשות אותן אילו היו פועלים רציונלית. אולם דפוס הפעולה בשלב זה, כבר אינו רציונלי. הם מונעים מהנטייה הטבעית שישנה לכל אדם – להימנע מקונפליקטים בכדי לשמור על איזון נפשי, והנטייה הזו גורמת להם לחתור בתת מודע לכך שיתגלו ובכך יבוא הקץ על הקונפליקט הפנימי שלהם.

כשאותם מרגלים נשפטים לתקופות מאסר ארוכות, ומוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח – יש להם מספיק זמן בכדי לשחזר את הפעולות שהם ביצעו, הפעולות שהובילו לחשיפתם. במקרים רבים, הם אינם יכולים להסביר מדוע פעלו כפי שפעלו, באופן חסר כל הגיון. אולם כפי שהסברנו, מדובר במנגנון מובנה של הרס עצמי, שנועד להשגת איזון ונטרול קונפליקטים רגשיים.