אין לי כוח יותר להתפלל על הישועה, אפילו לא מול נרות שבת או בתפילת 18. מה עושים?

עשיתם כבר מאה ואחת סגולות, התפללתם אינספור פעמים, עשיתם השתדלויות שיכולות לעזור, לקחתם על עצמכם קבלות והתחזקויות לזכות אותו עניין, ועדיין... הישועה לא נראית באופק. מרגישים שזה תקוע. ואת האמת, כבר הפה ייבש, ואין כוח לחזור על מה שהפך כבר לדקלום. שוב אותה תפילה ובקשה חוזרת ונשנית בפני ה', המבקשת על הישועה.

זה מבקש על זיווג; זאת על פרי בטן; הם על להצליח לסגור את החודש, ולהרים את הראש מעל המים; הוא על בריאות, מתחנן שהבדיקות הבאות יראו על הטבה; היא על הקושי עם הילד; הוא על השלום בית, שכבר שובר אותו נפשית. עם ישראל עדיין בגלות, ולא חסרות צרות. מחילה על משב הרוח האפרורי, אז נעודד – בקרוב בעזרת השם הגאולה השלמה, רק שמחות וישועות.

אבל מה עושים עד אז? איך מצליחים לעשות את הדבר שנשמע הכי פשוט וקל, אבל איכשהו לאורך הזמן הפך למשימה מכבידה? שוב לבקש מה'? זה באמת יעזור במשהו, ה'עוד נדנוד' חוזר שלי?

וחוץ מזה, אם ה' יודע מה אנחנו רוצים וצריכים, אז בשביל מה בכלל צריך להתפלל על זה?
לשאלה הזו משיב המהר"ל בביאורו 'גור אריה' על התורה (גור אריה ב, ה). רש"י מביא כי בבריאת העולם הקב"ה לא הוריד גשמים עד שהאדם הראשון התפלל על כך. והרי וודאי שה' ידע שהגשם הוא דבר נצטרך, ושהאדם הראשון זקוק לו כדי להתקיים. מסביר המהר"ל כי רק אחרי שאדם מכיר בטובה שיש בדבר מסוים ומתפלל עליו, רק אז הוא יכול לרדת משמים. וכך היה גם בבריאת העולם – עד שאדם הראשון לא הכיר בצורך ובטובה של הגשמים והתפלל על כך, הגשם לא ירד.  "כי אם לא התפלל עליהן, מכל שכן שלא היה נותן המטר. שהרי האדם מכיר בטובתן, ואפילו הכי לא התפלל עליהן – אם כן הוא כפוי טובה", כותב המהר"ל.

זאת אומרת שיש פה כלל רוחני חשוב מאוד שאומר שלולא תפילה, הדבר שאנחנו רוצים לא יכול להגיע אלינו, אפילו שהקב"ה רוצה לתת לנו. שום דבר טוב לא יכול לרדת אלינו משמים בלי שהתפללו עליו.

כותב על כך רבי יוסף אלבו ב'ספר העיקרים' (מאמר ד, פרק יח) "ההשתדלות בעשיית הטוב וכשרון המעשה – טוב והכרחי בכל דבר, שהוא הכנה לקבול השפע האלוקי... ועל זה הדרך הוא מבואר שתועיל התפילה או כשרון המעשה אל שיוכן המתפלל לקבל שפע הטוב או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו". כלומר התפילה היא ההכנה של כלי הקיבול, שאליו ירד השפע האלוקי אלינו.

מה המספר שכתוב על פתק הישועה שלך?

משה רבנו התפלל לה' 515 תפילות בהן ביקש להיכנס לארץ ישראל, ואז עצר אותו הקב"ה וציווה אותו להפסיק להתפלל משום שאין זה רצונו שיכנס לארץ ישראל, מסיבות רוחניות גבוהות. המסר שנלמד מכך הוא שלכל דבר שבעולם יש מספר מסוים של תפילות שאם מגיעים אליו – הדבר שמבקשים עליו יתגשם. אם משה רבנו היה מוסיף ומתפלל תפילה אחת נוספת, הוא היה נכנס לארץ ישראל. אנחנו לא יודעים מה המספר של התפילות שכתוב על הפתק של הישועה שלנו, אבל יש מספר שכתוב, ואם הישועה עוד לא הגיעה, סימן שצריך להמשיך ולהתפלל. ברגע שנגיע למספר של התפילות שכתוב על הישועה שלנו – בעזרת השם הישועה תגיע.

(צילום: shutterstock)

ה' צריך תפילות?

ולמה הקב"ה רוצה שנתפלל? הוא רוצה את החיבור שלנו אליו, את הקשר שלנו אליו. תודו שכשיש חוסר בחיים, נשענים יותר על הקב"ה, מרגישים קרוב אליו יותר, כי יודעים שבסופו של דבר עם כל ההשתדלויות והדברים שעושים מסביב, רק הוא יכול באמת להושיע אותנו. ההישענות הזאת מקרבת אותנו אליו. המדרש אומר "הקב"ה מתאווה לתפילתן של ישראל" (ילקוט שמעוני, תהלים - רמז תתעד). הוא רוצה את החיבור ואת הקשר שלנו אלינו, ובגלל זה נוצר החוסר מלכתחילה – כדי שנתפלל.

להכריח את עצמי להתפלל ולבקש?!

העייפות מהתפילה על הדבר שבו אנו חפצים נובעת מהייאוש, מהכאב, מהצפייה שעדיין לא התממשה. זו הרי לא עייפות פיזית כמובן, אלא עייפות נפשית. ומתי מרגישים עייפות נפשית? כשלא טוב לנו, כשמיואשים, כשכואב ומעדיפים "לא לדבר על זה". מעדיפים לא להזכיר לעצמנו את הנקודה הרגישה ההיא, ולעבור הלאה. זה בעצם המקור לכך שכבר לא מתחשק להתפלל על הישועה – כי כואב, כי יש אכזבה, כי לא רוצים להזכיר את זה, כי לא רוצים לחטט בפצע הפתוח.

ואת האמת, לפעמים גם מזדחלת המחשבה של "מה זה כבר ישנה? זה באמת יעשה משהו אם אני עוד פעם אזכיר את הבקשה ואבקש עליה?".

כל תפילה יוצרת שינוי במציאות, הן בעתיד הקרוב או הן בעתיד הרחוק יותר, הן על הנושא שאנו מתפללים עליו או הן על נושא אחר שאנו נזדקק לו לישועה והתפילות הולכות לשם. תפילות משפיעות ופועלות, רק לא תמיד רואים שהדברים עובדים אינסטנט. אז איך לא נופלים לאותה עייפות נפשית? רק דרך זה שנפסיק לעמוד עם שעון על היד, ונגיד "נו..., מתי...?".

מוטל עלינו לעשות את ההשתדלות המעשית של פעולות בדרך הטבע שיכולות להועיל בשינוי המצב, והן השתדלות רוחנית של תפילות, התחזקויות וקבלות על עצמנו שמסוגלות לעורר רחמי שמים ולהביא לשינוי המצב. וכאן – לקחת נשימה עמוקה, ולעשות צעד אחורה.
להבין שמכאן זה בשליטה המלאה של הקב"ה, הוא מנהל את העניינים, ולבטוח שהישועה תגיע ברגע המתאים והמדויק. לפעמים אנחנו לא מבינים למה 'עכשיו' זה לא הרגע המתאים לפי השעון של הקב"ה, אבל כאן בדיוק מתחילה האמונה בה', דווקא כשאנחנו לא מבינים. אנחנו מאוד רוצים שעכשיו זה יקרה, זה יגיע, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות ולדעת שאבא שבשמים יודע הכי טוב.

זאת הדרך היחידה כדי לצאת מהעייפות הכואבת – לעשות את המוטל עלינו, הן בדרכי פעולה טבעיות והן בדרכי פעולה רוחניות, ומכאן לסמוך על אבא שיעשה את הכי טוב.

עד אז נמשיך להתפלל ולבקש, ולעורר בתפילתנו רחמי שמים.

החפץ חיים מגלה לנו סוד גדול לחיים על כוחה של תפילה, והנה לשונו: "כל הצרות שאיננו ניצלים מהן, המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים בתפילה עליהן. כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב"ה, בוודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם. ולא יסתפק האדם במה שמתפלל תפילת שמונה עשרה שלוש פעמים בכל יום, אלא מספר פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו מעומק הלב" (ליקוטי אמרים/החפץ חיים, פרק י).

התפילה פועלת. התפילה מעוררת רחמי שמים. נמשיך כל הדרך, עד לישועה, ומתוך הישענות על ה' שאת הטוב ביותר יעשה.

מתפללים שוב ושוב, ושום דבר לא קורה? הרב זמיר כהן במסר שיחזק אתכם:

"תפילה זו פצצה שמזעזעת את כל העולמות": הרב יגאל כהן במילים מעצימות ומחזקות. צפו: