אשתי מקלקלת את הבית! על פרנויות מול כבוד האדם

שתים עשרה שנה לקח לי התהליך, פותח ערן את מכתבו הכאוב.

הייתי עמוק בתוך התרבות החילונית. שחקן תיאטרון מתחיל, בר-מן בלילות, וחי את החיים...

זכיתי בסייעתא דשמיא גדולה לאט לאט להכיר את בוראי דרך הרב של בית הכנסת.

בהתחלה זו היתה דווקא אשתי. היא הלכה לאיזה כנס נשים והתחילה ללחוץ עלי שאטעם גם קצת מן האור.

לא אלאה אותך בפרטי הדרך הארוכה שעברנו, העליות והמורדות, אבל אחרי שחתכנו בבשר החי שוב ושוב, ואחרי שטעמנו מהאור הנפלא של התורה עוד קצת ועוד, כיום אנחנו ברוך השם גרים בשכונה חרדית למהדרין, אני אברך חצי יום, אשתי בלעה"ר עוסקת בעצמה בקירוב, והילדים המתוקים (ארבעה, כן ירבו) בתלמודי תורה ובית יעקב.

אבל...

וכאן מגיע ערן לנקודה.

אשתי מקלקלת את הילדים!

אני לא יודע כמה אתה מכיר, אבל אצל החילונים יש מין תרבות כזו שלהמון סיטואציות יש "משפטים מתאימים" מכל מיני סרטים או שחקנים מפורסמים.

זה לא משהו ברור. אבל תמיד איכשהו יוצאים להם משפטים "מפציצים" שהם מכירים מכל מיני דברים. אני אתן דוגמא קטנה: יש משפט מסרט ילדים מצויר שהאבא אומר לבן: "יום אחד כל זה יהיה שלך בני".

וכשעומדים מול נוף יפה או משהו, בהלצה יהיו את אלה שיאמרו את המשפט הזה. אתה מבין?

האמת שלא חשוב דוגמאות. פשוט המציאות היא שלאשתי לא נמחק מהזיכרון שום דבר, והיא כל הזמן דואגת לא לחסוך מהילדים שלי את הידע הרחב שלה...

בסעודות שבת (!) היא מצטטת לי שירים של זמרות ומשפטים מסרטים.

היא דואגת לספר לילדים איך היא היתה הולכת להופעות וכו', וכמה עומק וחכמת חיים יש במשפט הזה וההוא...

זה מוציא אותי מדעתי.

ניסיתי לדבר איתה לא פעם ולא עשרים.

היא טוענת שהיא לא מסוגלת, ויש דברים שאין לה דרך למחוק או להתעלם מהם, והיא חושבת שלא יזיק לילדים שלנו קצת "תרבות" רח"ל...

אני אובד עצות.

תודה מראש.

לערן היקר – כתבתי לו – ראשית, אני מברך אותך ומתקנא בך על הדרך היפה והאמיצה שעשית בחייך.

לגופו של עניין, תראה – אינני רב, ובנוסף גם לא יודע בדיוק מהם התכנים שאשתך מדברת עליהם. מה שאני כן אולי יכול לנסות לתת היא את זווית הראיה שלי את הסיטואציה מהצד הזוגי שביניכם.

אתה מספר שדווקא אשתך היתה זו שהביאה את הבורא יתברך אל תוך ביתכם. מאידך, כעת אתה כבר במצב ש"התלמיד עלה על רבו", וכעת אתה החזק יותר והטוטאלי יותר.

בוא וננסה להבין את הצדדים והרגשות שלכם, ולא לשגות בלנסות להחליט מי צודק ומי יכול לכפות את דעתו על השני.

ברשותך אנסה לתת פרשנות פוטנציאלית בלבד, כדי להביא להבנה שישנם שני צדדים לגיטימיים.

את הדיוקים והשינויים תעשה בעצמך.

אתה – ראית את ה"אור". גילית שהחיים שלך מבוזבזים, וכעת אתה מלא ברצון טוב וטהור לחיות בדרך הנכונה ולעבוד את הקב"ה בצורה הטובה ביותר.

מבחינתך יש "אור" ומולו "חושך". שמעתי פעם הגדרה מאדם חוזר בתשובה שאולי אתה תתחבר אליה. הוא אמר: "שום פילוסוף או זמר לא יוכל להתחרות בעומק של פרקי אבות. אז למה לכוון נמוך? תפתח משנה ותראה כי טוב..." – ה'טוב' הוא דברי חז"ל, ואין בלתם.

כשאשתך מזכירה משהו מהעולם שעזבת, זה מערער אותך. אתה מפחד שהיא שוב גולשת לכיוון ה"חושך". הרי זה אותו חושך שכל כך עמלתם יחד לעזוב אותו ולהתנתק ממנו! לבוא עכשיו וללמד בכוח את הילדים על "עומק" בתרבות החילונית? זה הרי סותר את כל תפיסת עולמך החדשה, ואולי גם באיזשהו מקום מפחיד אותך. הרי אתה יודע כמה זה מפתה ומושך ומי יודע מה זה יכול לגרום לילדים שלך...

אשתך – מאידך, לא רואה את ההבדלים בין העולמות ב"אור וחושך" מוחלטים. היא שמה לב שבעולם החרדי יש חסרונות, ורואה גם יתרונות מסוימים בעולם החילוני אותו היא עזבה.

בעולמה, היא יכולה להפריד בין מצוות התורה וה"דת" (כשבחלק זה היא בחרה לחלוטין בדרך התורה), לבין החלק האנושי והרגשי שקיים ומבוטא היטב בסרטים ושירים מסוימים, שהחרדים מלידה לעולם לא יבינו או יוכלו לבטא בחופשיות.

אנחנו אנשים. דתיים, חילונים, חרדים או רפורמים, אנחנו אנשים!

המסרים הללו של ה"משפטים העמוקים" לא מפחידים אותה, ולהיפך, היא רואה בהם את היתרון של האדם המרגיש והמחובר לעצמו, על פני ה"רובוט" שעובד את השם רק כי צריך, וזהו. היא מנסה להביא את היתרונות שהיא למדה באורח חייה הקודמים, אל תוך הבית החדש והחרדי שהיא ואתה בונים כעת.

וכן, כמו שאתה מפחד, היא גם מפחדת.

אתה מפחד – לאבד את מה שבנית.

היא מפחדת – לאבד את מה שהיה ואת מי שהיא.

לך המסרים מהעולם הקודם נראים מאיימים ושחורים,

לה המסרים הללו נותנים יציבות וביטחון. היא אומרת לעצמה בתת המודע: "הנה, נכון ששיניתי את אורח החיים ונכון שכעת אני שונה, אבל לא איבדתי את הנפש שלי שמורכבת מכל הרגשות הללו, המוכרים והעמוקים".

כאשר תבינו זה את זו, ותוכלו להביא את הפחדים שלכם ואת העולמות העמוקים שמסתתרים מאחורי הוויכוח ה"פשוט" הזה, תוכלו להגיע להתוויית דרך משותפת ומתחשבת זה בזו.

אתה תוכל להקריב קצת, ביודעך באלו נקודות בנפש שלה הדבר נוגע, והיא גם כן תבוא לקראתך, ביודעה עד היכן הדברים מגיעים בתוככי נפשך.

הרבה הצלחה!

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C