המדריך למתחזק: מה הבעיה עם מוזיקה וספרים שאינם ברוח היהדות? אי אפשר קצת להרחיב אופקים?

על פי תורת הסוד האדם הוא בבחינת בית מקדש קטן, והמוח, מקום משכן הנשמה, הוא כנגד קודש הקודשים שבבית המקדש. ולכן אדם שמכניס למוח מראה שאינו כשר באמצעות הסתכלות אסורה הרי זה כהעמדת צלם בקודש הקודשים.

כל דבר שאנו נחשפים אליו נכנס למקום משכן הנשמה, ויוצר השפעה רוחנית על נפשנו, לחיוב ולשלילה. ולכן אנשים יראי שמים מקפידים מאוד להיחשף רק לתכנים כשרים וחיוביים ברוח התורה. מוזיקה היא כלי רוחני, המבטא את פנימיות יוצרה, והיא פועלת על נפש האדם המאזין לה. שירים, בין אם שרים אותם זמרים יהודיים או גויים, המכילים מילים הנוגדות לצניעות, וכן ניבולי פה ודברים אסורים, עלולים ליצור מחשבות והרהורים המושכים את הלב לכיוונים לא רצויים, ולכן נמנעים מלשמוע סוג שירים זה.

אדם מושפע באופן טבעי מהדברים אליהם הוא נחשף בקביעות, בין אם הוא חפץ בכך או לא. כשיהודי קורא רומנים שיש בהם תיאורים שאינם צנועים או כאלה המתארים קשרים הנוגדים להלכה, וכן ספרים המכילים תפיסות הנוגדות ליהדות, כגון כפירה ורעיונות זרים המנוגדים לתורה – הדברים מחלחלים אל נפשו, ויוצרים השפעה רוחנית שלילית.

לכן, אם רוצים לשמור על טהרת הנפש הדבר כרוך בשמירת זהירות כלפי התכנים שאנו חושפים את עצמנו אליהם. כשאדם נחשף לתיאורי עבירה, בין אם הוא קורא תיאורים מילוליים על כך בספר או שומע בשיר מילים המתארות זאת – יראת השמים שבו מתקררת, והנפש מתחספסת.

אי אפשר לקרוא ספרים שאינם צנועים, ובד בבד לחוש רגישות ויראה בנושא שמירת הצניעות. וכמו כן, ספרי כפירה עלולים חלילה להכניס הרהורי כפירה בלב האדם, שזה דבר חמור מאוד, וכותב על כך הרמב"ם: "כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך", וכן כתב רבי צחק אבוהב, מחכמי ספרד, בספרו 'מנורת המאור': "וגדולה דבר המינות שאדם צריך לרחקה מליבו, שלא יכנס כלל אפילו במחשבתו. והזהירה בו תורה יותר מכל העבירות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"". ספרי טבע, פסיכולוגיה, עידן חדש, פילוסופיה וכדומה הכוללים דברי כפירה אסורים לקריאה, אף אם אינו מאמין לרעיונות הזרים המובאים בהם, משום החשש שיצליחו לנטוע בו נטייה להאמין לרעיונותיהם.

כל עוד מדובר בספרים כשרים וללא תכנים פסולים, אף אם נכתבו על ידי נוכריים, מותר לקרוא אותם, כפי שנאמר "חוכמה בגויים תאמין". הסייג היחידי בספרים שלא נכתבו על ידי יהודים בעלי השקפה תורנית הוא החשש מאימוץ הסתכלות, השקפה או הדרכה לחיים שאינם נכונים על פי הדרכת היהדות. כך לדוגמא, קיימים לא מעט יועצי נישואין שהחריבו בתים על ידי הדרכה זוגית הנוגדת לרוח התורה; ספרי קואצ'ינג למימוש עצמי יכולים להשתיל רעיונות של בניית קריירה על חשבון התא המשפחתי, או להחדיר מסר שמימוש הכישורים מחוץ לבית "שווה" יותר מאשר להשקיע אותם בבני המשפחה; ספרי הדרכה לחינוך ילדים עלולים לכלול שיטות וגישות חינוך בעייתיות, וכן הלאה. ולכן נושאים מהותיים מומלץ ללמוד מתוך ספרים שנכתבו על ידי מורי דרך בעלי השקפה תורנית, ואף מומלץ לבדוק שקיימים לספרים אלו מכתבי הסכמה וברכה מדמויות רבניות שבדקו את התוכן ואישרו אותו.

האתגר השבועי

עברו על הספרייה שלכם, והיפרדו מספרים שאינם ברוח היהדות, הכוללים תכנים שאינם צנועים או רעיונות כפירה.