אני מרגישה שאני כבר לא חלק מעולמך. ומה רע בזה?

"ארז, אני מרגישה שאני כבר לא חלק מעולמך. אתה לא מכניס אותי למעגל החברים שלך לעסקים, אני לא יודעת מי הם בכלל. אתה לא משתף אותי בכל הנושא של החשבון שלנו, יש לך כל מיני עניינים של כספים שאני בכלל לא מודעת להם…", לירון חזרה והציפה את הבעיה הרגילה.

"לירון, כשהכרתם, ארז היה משתף אותך בכל החלקים האלה?", שאלתי אותה.

"בטח. לא רק שהוא היה משתף אותי, הוא היה אפילו משוויץ בהם. הוא היה מכניס אותי לעניינים שלו ומתייעץ איתי בכל מיני בעיות, ואחרי שהתחתנו הוא פתאום התחיל לשים לי כל מיני שלטי 'אין כניסה' לכל מיני מקומות שלפני כן הייתי שותפה להם. הרגשנו שאני והוא מאוחדים, שאנחנו אחד. שאין עולם שלי ועולם שלו בנפרד", אמרה בעצב.

"אז מה הבעיה? אם יש לי חלקים שהם רק שלי, למה זה אמור להפריע? אני לא חושב שזה אמור לעניין אותה בכלל, ואני גם לא בטוח שהיא תבין את כל עולם העסקים שלי… חוץ מזה, פתאום נהיו לה כל מיני חברות שאני לא יודע עליהן, היא לא מעדכנת אותי שהיא הולכת איתן, מתכננת איתן חופשות בחו"ל", ענה ארז.

"בואו נדבר על המניע של לירון בקשר. המניע של לירון בקשר היה צורך גדול מאוד לשייכות. ארז, אתה הגעת ממעמד גבוה יותר, גם מבחינת השכלה וגם מבחינה כלכלית, והיה ללירון צורך שתיקח עליה חסות", התחלתי להסביר להם.

"חסות?", שאל ארז.

"כן. ללירון היה צורך גדול מאוד בשייכות למשהו גדול יותר. היא הרגישה שאם היא תרגיש שייכת אליך, אז היא תתעצם מזה. היא הרגישה קטנה מאוד לפני כן… היא הרגישה שהיא יכולה לאהוב אותך רק כשאתה משדר לה חזק מאוד שאתם אחד, שאתה מביא המון נוכחות לחיים שלה, שאתה לוקח אותה תחת כנפך.

"ומה קרה כשהיא התחילה להרגיש את חוסר הנוכחות שלך?", שאלתי את ארז.

"מה?", שאל בסקרנות.

"היא הרגישה שבאיזשהו מקום אתה מנסה לנער אותה מהשייכות אליך, אתה משדר לה בכל מיני מקומות בחיים שלך שאין לה כניסה לשם".

"מה, אבל יש בינינו שייכות, אנחנו זוג, כמובן, לכל דבר", התחיל להתגונן.

"כמובן. עד הכסף, עד העסקים… זה כבר עניין ששייך לך, ולשם לירון לא נכנסת. כל שלט 'אין כניסה' כזה שהצבת בפני לירון יצר אצלה תחושה של חוסר נוכחות, שגרם לה להרגיש חוסר שייכות. הנה, יש מקומות בחיים שלך שהיא לא שייכת אליהם.

"מובן שזה ערער אותה מאוד בקשר. ומה לעשות? היא התחילה לאהוב אותך פחות… הרי זו הסיבה שהיא אהבה אותך, היא רצתה להרגיש שייכת אליך. היא הייתה חייבת להפגין מחאה רצינית מאוד סביב זה. ומה היא עשתה?".

"מה?", שאלה לירון.

"אם ארז שם לך שלטי 'אין כניסה', אז גם את שמת לו שלטי 'אין כניסה'. זה הכי קל".

"נשמע לגיטימי", אמר ארז בביטחון.

"בדיוק, אתה אפילו לא יודע שזו רק הפגנה של לירון, שזה נעשה בכאב לב ועם חסרון עצום.

"לירון הייתה מעדיפה שזה יהיה הפוך, ששניכם תתנו אחד לשני להיכנס אחד לחיים של השני באופן מושלם. אבל זה לא ניתן, כי אתה שמת שלט 'אין כניסה', והיא חייבת להפגין נגד זה, וזה מוביל לעוד יותר החרפה של המצב".

"תקשיבי, הוא עושה מה שבא לו. הוא לא שואל אף אחד, אני הרמתי ידיים ממנו מזמן…", אמרה לירון בעייפות.

"לירון, חשוב שתשימי לב מה קורה פה, ככה נראית הפגנה!".

"למה?", שאלה.

"זו הפגנה בעייתית אפילו יותר. כשאת מרגישה שאת לא מסוגלת לשים שלטי 'אין כניסה' בעוצמה שבה ארז שם לך, את מרגישה חלשה ממנו, ולו יש כוח ועוצמה… אז שימי לב מה את עושה".

"מה?".

"את מפתחת סוג של חולשה תמידית מולו, ואת משדרת לו את זה חזק מאוד, וזאת הופכת להיות ההפגנה מולו.

"אני הרבה פעמים שומעת משפטים כאלה: 'מה אני אעשה, הוא לא שואל אותי. מה אני יכולה לעשות לו? אין לי שליטה על המקומות האלה, אני אפילו לא מסוגלת להיכנס למקומות האלה…'.

"למה אומרים את המשפטים האלה?

"זו ההפגנה.

"כשאת ראית שהוא לא מתפעל מה'אין כניסה' ששמת לו, שזה היה חלש מאוד לעומתו, קיווית שהוא ירגיש את החולשה שלך וייטב לבו, וסוף סוף יהיה לו אכפת ממך, והוא יכניס אותך לחיים שלו. וזה לא קרה.

"ואז זה הולך ומחמיר אפילו. את מתחילה לשדר את ההפגנה הזאת לציבור, הרבה פעמים לילדים: 'מה אני אעשה? אבא שלך לא שואל אותי, לא מתייעץ איתי בנושא הזה…'. למה שאמא תגיד כזה דבר לילד שלה?".

"למה?", שאל ארז.

"בתור הפגנה מולך, ארז".

"רק שתדעי שהיינו כמה שנים בטיפול זוגי בנושא הזה, שהוא לא מכניס אותי לעניינים שלו, זה לא חדש בכלל", אמרה.

"ומה המטפל אמר לכם?", שאלתי.

"הוא אמר לארז להתחיל להוריד את המחסומים האלה, לשתף אותי, להחזיר את הנוכחות שהייתה לי בחיים שלו. אבל לא עזר כלום, הוא אפילו הפסיק לשתף אותי בעוד מקומות…".

"כן. הבעיה היא, שכזה דבר גרם לארז להרגיש אִיום. שאת מאיימת על המקום האישי המיוחד שלו. ממילא, באופן פרדוקסלי, זה גרם לו לחזק את החומות שלו. אשמח לשמוע, איך הוא הגיב אחרי שהמטפל ביקש ממנו את זה?", שאלתי.

"הוא הפגיש אותי עם חברים שלו לעסקים, ואחרי כמה פגישות הוא אמר שהיו לי יציאות לא במקום, ומאז הוא פשוט לא היה מוכן יותר לשתף פעולה".

"בטח. ראיתי מה קרה כשהורדתי את החומה ונתתי לך להיכנס, הרסת לי את המוניטין, זה רק עשה לי נזק", ענה בכעס.

"תקשיבי, לירון. מה שאת צריכה קודם כל בשביל לטפל בבעיה, זה לבודד את התחושה שלך", התחלתי להסביר לה

"מה? אבל הוא לא בסדר, את הסברת בעצמך שזה בגללו, למה אני הבעיה? צריך לטפל בו", אמרה בכעס.

"כשיגיע תורו - נטפל בו. כרגע בואי נתמקד במה שאת יכולה לעשות מול זה", עניתי לה.

היא נאנחה, ושאלה: "מה הכוונה לבודד את התחושה?".

"לבודד את תחושת הקטנות שלך. את הרגשת קטנה, וחשבת שהשייכות שלך לארז תגדיל אותך. אני רוצה קודם שנתמקד בתחושת הקטנות שלך. מה נורא כל כך להרגיש קטנה?", שאלתי.

"להרגיש קטנה זה גורם לי להרגיש לא שווה, חסרת ערך…", ענתה.

"את מרגישה שמי שמגדיר ומגדיל את הערך שלך זה ארז, ואני אומרת שאת צריכה להפוך את זה. שהערך שלך לא יהיה בידיים שלו, אלא בידיים שלך. איך? על ידי זה שתצאי מעצמך, ותהיי את נוכחת בחיים שלו. התנועה הנפשית שלך, שעכשיו זו את שמייצרת את הקשר, ולא תלויה בארז ביצירת הקשר, פותרת לך את תחושת חוסר הערך, וממילא, ארז יוכל להרגיש שהוא יכול לתת לך את מה שאת זקוקה לו.

"את חייבת לשנות תפיסה. במקום שתהיי בעמדה תלותית לגמרי בארז, תבודדי את התחושה הזו. תנתקי לגמרי את ארז מהתלות הזאת, שהוא ייתן לך את מה שאת זקוקה לו, ומתוך זה תצאי מעצמך לחפש איתו קשר. כשאת בתנועת נתינה אליו, את זו שבוחרת איך הקשר ייראה. את לא תגובתית. רק כך מוקד השליטה על הערך העצמי שלך חוזר אליך, ובאורח פלא יאפשר לארז להוציא אליך כוחות בחזרה".

הטור נכתב בהשראת הקורס של הרב אליהו לוי: טיפול שורש בזוגיות

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן