"היא עשתה מעשה יוצא דופן כדי שהילדה תבריא מהמחלה"

*חלק מהפרטים שונו על מנת למנוע זיהוי*

באחד מהימים קיבלה הרבנית נעמי כהן שיחת טלפון מפתיעה, שהפכה בהמשך למפגש מרובה משתתפות עם הרבה דמעות של אהבת חינם, ערבות הדדית וחיזוק האמונה של נשים יהודיות, שרק נראו רחוקות. כמה חודשים לאחר המפגש קרה הנס גדול, ששינה את חיי משפחתה של ליאת. כעת הרבנית מספרת להידברות את פרטי המקרה.

"כשליאת פנתה אליי, היא דיברה על ילדה קטנה וחמודה שחלתה בלוקמיה. מדובר בקרובת משפחתה, אך אמה של הילדה לא הייתה מחוברת כלל לרעיון של ערב חיזוק עם הפרשת חלה לרפואת בתה. אפילו הייתה לה התנגדות".

הרבנית מספרת שליאת גילתה מסירות נפש. ליאת הציעה שהערב יתקיים בביתה ולא בבית הילדה, ובזכות כך אמה של הילדה החולה הבינה שאין לה מה להפסיד, והסכימה לקיים את הערב. במחלקת חוגי בית נרתמו מהר למשימה, ובגלל הדחיפות של העניין, עזרו לליאת בתיאום תאריך לערב נשים למועד הכי קרוב שאפשר. כאן הרבנית נעמי כהן משתפת אותנו מניסיונה על ההיערכות לערב שכזה, על השיקולים בבחירת הקו שיוביל את הערב, ועל המחשבות שליוו אותה עד לרגע שבו נפתחה דלת ביתה של ליאת, והרבנית נכנסה ופגשה את קהל הנשים שחיכו לה.

כשהיצר הרע החליט להתערב:הרמקול כבה, השולחן נפל ונהיה קצר חשמלי

"לא היה מדובר בערב כלה, ולא בערב הפרשת חלה רגיל. כאן הוצבה מטרה באופן חד משמעי: נעשה הכל כדי שהילדה תצא בע"ה ממצב סכנה ותתרפא. זו הייתה מלחמה על צבירת זכויות, ובנוסף לכך שבכל ערב אני מביאה את כל הלב והנשמה, ומקשיבה לכל אישה שניגשת אלי ושופכת את ליבה בפני, כאן היה לי חשוב לשים דגש מיוחד על 'כל המתפלל על חברו, נענה תחילה'", מדגישה הרבנית כהן.

"בערב הזה הייתה לי תחושה חזקה לפיה כולנו צריכות להתמסר בהתחזקות רוחנית – כל אחת לפי רצונה, יכולתה ודרגתה, למען הצלת חיי הילדה. מובן שכל התחזקות שכזו מיטיבה עם האישה שמקבלת על עצמה לעלות מדרגה קטנטנה ברוחניות. בשמיים מעריכים כל התקדמות. בנוסף, קיוויתי לעזור ביצירת אווירה מגובשת של אחוות נשים למען בורא עולם ולמען הילדה החולה".

כך קיוותה הרבנית להתחיל את הערב בנחישות, עם מטרה ברורה להנחות ערב חזק ושמח כאחד, אך כבר מההתחלה היא נתקלה בקשיים: "היצר הרע ניסה גם הוא להיות אורח בערב. הרמקול כבה, השולחן נפל, נהיה קצר חשמלי, השכנים לפתע השמיעו מוסיקה שלא מתאימה לרוח הערב ועוד כל מיני הפרעות שהצריכו ממני חשיבה מקורית מחוץ לקופסה".

"מהחיבוק הזה היא התחילה לבכות ולבכות"

משוכה נוספת שהצטרכה הרבנית לעבור היה חוסר שיתוף הפעולה של האם בתחילת הערב. "זה היה מדהים", משחזרת הרבנית. "בתחילה היא התחבאה וניסתה להיבלע בקהל, כאילו אומרת 'אני לא כאן'. התפללתי לקב"ה: אבא שבשמיים, איך אני באה לחזק אמא, שעוברת את המציאות המטורפת הזו? הילדה שלה בסכנת חיים – מי אני בכלל, שאבין אותה?'".

הרבנית החליטה להוציא את הקהל להפסקה קלה, התפללה, ועשתה את המעשה הפשוט שסדק את חומת ההתנגדות, ומשם לבה של האם נפתח: "פשוט חיבקתי אותה, ומהחיבוק הזה היא התחילה לבכות ולבכות ולבכות. שאלתי אותה אם היא מאמינה שיכול להיות שינוי, והיא השיבה: 'אני לא מתחברת לערבים האלה, אבל משהו מחבר אותי אליך'".

הרבנית לא עזבה את האם במשך הערב. היא דיברה על לבה, וחיזקה אותה באמונה שיש בכוחות של כולנו כנשים להביא את השינוי המבורך.

"מהחיבוק הזה, ומהבכי ששחרר את המחסומים, אכן משהו בלבה של האם נפתח. נהיה לה אור גדול, והיא גם הצליחה לצחוק מהסטנד-אפ שלי. לאחר מכן היא שיתפה אותי בקבלה חשובה שהיא קיבלה עליה בהתחזקות, דבר שהוא בינה לבין בורא עולם".

"מושגים של כפייה הם מחוץ לתחום"

איך מוצאים את הגישה הנכונה לעזור לנשים בקבלת קבלות להתחזקות? זה לא יכול להרתיע אותן מהתחייבות, שגדולה עליהן בכמה מידות?

"ראשית, ולפני הכל – דבר ידוע הוא שבהידברות נוהגים עם כל אדם בגובה העיניים, ומושגים של כפייה הם מחוץ לתחום. אני מקבלת כל אישה באהבה. לפי המבט שלי בעיניים, הן רואות שאני אוהבת אותן. דרך צחוק והומור נוצר חיבור בין הנשים בקהל, האחת עם רעותה, ובין הקהל לביני. הרעיון הוא פחות לקבל קבלה חדשה, אלא להתחזק בקבלה קיימת שהיא כבר הרגל, או לדייק אותה יותר. חשוב להיות קרובים ולא מנותקים, ולבחור דברים שמשתלבים ממילא בשגרת היומיום של האישה שקיבלה על עצמה קבלה.

"חשוב לציין שאני שומרת על הפרטיות של כל אישה ואישה כשהיא בוחרת מרצונה את הקבלה של ההתחזקות. אני שואלת שאלה פתוחה – מי מעוניינת להתחזק בקבלה מסוימת? ובעת הזו אני עוצמת עיניים כשהסלון הבית מוחשך, ורק לאור הנרות הנשים מקבלות בינן לבין בורא עולם את קבלת ההתחזקות. מי שמעוניינת לשתף – עושה זאת מרצונה".

גם הרבנית בעצמה קיבלה על עצמה התחזקות למען רפואת הילדה. "הרמתי את ידי ואמרתי שאני מקבלת עליי קבלת התחזקות במשך 13 ימים לרפואת הילדה".

"בעלת הבית החליטה שלמען רפואת הילדה היא פשוט זורקת אותו"

במה התחזקו הנשים בערב הזה?

"חלקן בחרו בנטילת ידיים, ברכות השחר, ברכת אשר יצר, שיר המעלות 13 יום, לקבל את השבת 5 דקות מוקדם יותר, ואז הגיע רגע השיא של הערב – בעלת הבית הוציאה פריט לבוש שאינו צנוע כל כך, והחליטה שלמען רפואת הילדה היא פשוט – זורקת אותו! זה היה מרגש, כמה מסירות נפש הייתה לכל הנשים, כמה אחווה וכמה אהבה הייתה שם למען הילדה, למען עם ישראל ולמען בורא עולם".

כשלושה שבועות לאחר מכן, סמוך לכניסת השבת, ב-15:42 ליתר דיוק, קיבלה הרבנית טלפון עם בשורה: תוצאות הבדיקה מאמש הוכיחו שהילדה נרפאה!

איך אפשר להסביר שבמשך שנה שלמה שום דבר לא עזר, וזמן קצר אחרי ערב ההתעוררות והחיזוק – קרה נס שכזה?

"ישנם שני דברים חשובים מאוד: הרצון וכוח המחשבה. בכי ותפילות מעומק הלב מנקים את הלב מכל הרגשות השליליים. כך בעצם בע"ה מתפנה מקום לדבר חדש שמגיע.

"במשך הרבה זמן, המודעה על מיזם קירוב הגאולה עם רבניות הידברות משכה את תשומת לבי", כותבת ליאת במכתב תודה להידברות. "בכל שבוע אמרתי לעצמי, שזה יקרה השבוע, וכך עברו להם הרבה שבועות. עד שהחלטתי".

"באותו השבוע כבר לא מצאו יותר טסיות דם נגועות במח העצם"

"מהר מאוד הרמתי טלפון. בגלל הדחיפות עזרו לי במחלקת חוגי בית לקבל תאריך. לערב הגיעו 60 נשים. בעיר שלנו זה שווה ערך ל-600, אם לא 6,000. לערב הזה הגיעה עוד אמא של ילדה חולה, ואמא לעוד ילד שהיה צריך רפואה. הערב היה עוצמתי ומרגש. אף עין לא נשארה יבשה. הרבנית נעמי היקרה הגיעה ללב של כולן, ובמיוחד ללב של קרובת משפחתי, אמא של הילדה, שבהתחלה בכלל לא רצתה להיות חלק מזה. 
"הערב היה מלא קדושה. נשים שמגדירות את עצמן חילוניות קיבלו על עצמן קבלות במסירות נפש. זכינו לזרוק בגדים לא צנועים בערב הקדוש הזה. זכינו לקבל קבלות, ברכת המזון, אשר יצר ועוד קירוב לה' יתברך! ערב שכזה לא זכינו לראות ולהרגיש הרבה זמן!

הטלפונים ביום למחרת, ואפילו שבוע וחודש לאחר אותו ערב, חיממו את הלב ואת הנשמה. זו זכות עצומה לקרב נשים יקרות לאבא!

באותו השבוע לא מצאו יותר טסיות דם נגועות במח העצם! אף לא אחת למיליון!

בע"ה אני בטוחה שעוד נשמע הרבה ישועות מהערב הזה בהמשך. תודה לבורא עולם. 

להזמנת חוגי בית באווירה נעימה ובהתאמה אישית התקשרו אלינו 073-222-1290 או לחצו כאן