האם אפשר לפתוח דף חדש בגיל 60?

עבור מי שמעוניין להגיע להצלחות ומימוש עצמי, אחד התחומים שמעניין לחקור אותם הוא דרכי החשיבה של המצליחנים. גם אם מדובר בהצלחה גשמית, ניתן ללמוד הרבה מצורת החשיבה של אותם מצליחנים, ולהפיק ממנה תועלת גם עבור אפיקים רוחניים.

סטיב ג'ובס הוא אחד האנשים שללא ספק מוכתרים בעיני העולם הכללי כהצלחה מסחררת. סטיב ג'ובס היה מייסדה של חברת הטכנולוגיה "אפל", נמנה עם עשירי העולם, ונחשב לאחד מבין המנהלים המצליחים בתולדות ההיסטוריה. נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, אף הגדיר אותו כ"בין המהפכנים האמריקאים הגדולים", ושיבח אותו על האומץ לחשוב בצורה שונה. באחד הראיונות עמו הוא נשאל על היכולת שקיימת אצל האומנים והמהפכנים ליצור משהו חדש, ותגובתו של ג'ובס הייתה –" המחשבות שלנו יוצרות במוחנו דגמים, כמו פיגומים. רוב האנשים נתקעים בתוך הדגמים האלה, ולעולם לא יוצאים מהם".

אחד ההבדלים בין אלו שמצליחים להגיע להישגים גבוהים לבין אלו שלא הוא היכולת לפרוץ את השגרה, את המסלול הנורמטיבי, את מה שרגילים אליו, ולהיות פתוח לדברים חדשים. כדי להשיג דברים גדולים צריך לצאת מהתקיעות והקיבעון המחשבתי, ולהיות נכון לשמוע ולקבל רעיונות חדשים.

רבים בציבור הכללי בארצנו אינם מעוניינים להכיר לעומק את היהדות דווקא מתוך קבעון מחשבתי שנושא הדת הוא דבר שאינו נוגע להם כלל, וכל זה נובע מתוך חוסר ידע עד כמה הוא משמעותי וקריטי לחייהם. כמו שהמשיל זאת ג'ובס, התפיסה הזו היא כמעין דגם הנמצא במוחם, והם אינם מוכנים לצאת ממנו. כך גם לגבי התפיסה בה מחזיקים רבים מבין מאמיני התורה אך לא מקיימה בפועל בצורה מלאה, כמסורתיים, שנרתעים מהרעיון של שינוי בחייהם בשלב זה של חייהם. הציבור המסורתי מחזיק דגם תפיסתי לפיו, די בלהיות מחובר בדבר מה למסורת. ובמילותיו של ג'ובס – "רוב האנשים נתקעים בתוך הדגמים האלה, ולעולם לא יוצאים מהם". כלומר, דווקא ההיתקעות המחשבתית הזו היא החוצץ שמפריד בינם לבין 'טבילה' אמיתית בחיי התורה והמצוות. אבל האם לעשות שינויים וללמוד דברים חדשים זה באמת קשה יותר בגיל מאוחר? תנו לנו לערער לכם את זה.

השנים הטובות מאחורה? אלו תוצאות המחקר

פרופ' שרי וויליס מאוניברסיטת טקסס באוסטין, ובעלה פרופ' ק' וורנר צ'אי, ערכו מחקר בנושא ההזדקנות, שזכה לפרסום נרחב. המחקר עקב אחרי 6,000 אנשים בגילאי 20-90 למשך 40 שנה, וערך מבחנים הבודקים יכולות קוגניטיביות שונות. ההשערה הייתה כי היכולות הקוגניטיביות הגבוהות קיימות בגיל מוקדם של תחילת שנות ה-20', ועל כן העולם מדרבן ומתמרץ להשקעה בחינוך דווקא בגיל זה. אך תוצאות המחקר היוו הפתעה גדולה לכולם – השיא הקוגניטיבי של הגברים על פי מחקר זה נמצא בשנות ה-50 המוקדמות. ונשים שמרו על ממוצע גבוה גם אל תוך גיל 60 ו-70.

המחקר הוכיח כי היכולות הקוגניטיביות גבוהות יותר בשנות ה-50' לחיים מאשר בשנות ה-20', ועל כך אמרה עורכת המחקר בראיון ל'מוסף כלכליסט': "במשך שנים כולם היו בטוחים שהמוח והגוף מזדקנים יחד, ועל כן השיא הוא בסוף שנות העשרה ותחילת ה-20. זו גם הסיבה שבכל העולם מושקע מאמץ חינוכי אדיר בגילים האלה, מתוך הנחה שזו התקופה שמביאה את התוצאות הכי טובות. אף אחד לא ציפה לתוצאות האלה, שמציגות למעשה מציאות הפוכה".

בתחומים שונים רואים הצלחות גדולות דווקא בשנות החיים המתקדמות, כגון של אנשי טכנולוגיה, יזמות ועסקים, וכן ישנה רשימה ארוכה של סופרים וציירים, שהתקופה הפורייה בחייהם הייתה דווקא לאורך החציון השני לחייהם.

ואפילו בתחום הפיזי, כדוגמת ג'ורג' פורמן. ג'ורג' פורמן זכה בגיל 25 באליפות עולם באחד מענפי ספורט הלחימה, ובגיל 35 פרש מעיסוק זה. 10 שנים לאחר מכן, כשהוא בן 45, החליט לשוב לעסוק בזה, ואף זכה בפעם השנייה בחייו באליפות עולם. וזאת למרות שהמתחרים בענף זה הינם לרוב בשנות ה-20' לחייהם.

'חדש לי' זה לא אויב

פרופ' גארי מרקוס (42), פסיכולוג קוגנטיבי מאוניברסיטת ניו יורק, ערך על עצמו ניסוי כדי לבדוק את גמישות המוח, ותיעד את תהליך הלמידה של עצמו בניגון בגיטרה בגיל 38. הוא אף חיבר ספר בשם "העתיד של המוח", החוקר את מסתורי המוח האנושי, וסיפר על ההשראה שזה העניק לרבים להתחיל בלימוד של דבר חדש בגיל מבוגר, "אישה בת 50 כתבה לי שהתחילה לקחת שיעורים פרטיים בפסנתר. בת 65 כתבה לי שהתחילה ללמוד צרפתית. זה התחיל כדרך להוכיח שאפשר ללמוד כל דבר תמיד, וממש שינה את חיי".

בשבילו עדיין לא מאוחר

רבים נרתעים מלהתחיל ללמוד דבר חדש או להתחיל לצעוד במסלול לא מוכר, בגיל בוגר. רבים חוששים להתוודע להיכרות עמוקה ואמיתית עם היהדות, מתוך המחשבה שהדבר יאלץ אותם להכניס שינויים לתוך חייהם. הם נתפסים לאמונה כי בגילם קשה לעשות שינויים, ללמוד דברים חדשים ולהתרגל להרגלים חדשים, וכי יכולת המסוגלות בגיל בוגר נמוכה מאשר בגיל צעיר יותר. אבל המציאות ועולם המחקר מוכיחים כי זו אמונה כוזבת, ודווקא בגילאים מאוחרים ניתן להגיע להישגים גבוהים אף יותר מאשר בגיל צעיר. התפיסה ש'לא מתחילים משהו חדש בגיל מבוגר' היא כנראה תירוץ שנשמע משכנע ונוח, שמעדיפים לברוח אליו, ולהשקיט בכך את המצפון, אבל אמת – אין בו.

אז מה המסר של כל זה? אף פעם לא מאוחר מדי. 'מאוחר מדי' זה ביטוי לא יהודי. המסורת היהודית אומרת שבכל שלב בחיים ניתן להתקרב לבורא עולם, ניתן להתחיל בצעדים הדרגתיים של התקדמות והתחזקות. כל עוד בורא עולם מעניק לנו עוד יום של חיים, סימן שהוא מצפה שנתקרב אליו, סימן שהוא מאמין בנו שאנו מסוגלים, סימן שהוא עדיין מייחל ואומר "יש עוד תקווה שבני ובתי יעשו צעד אליי".