מרן החפץ חיים זצ"ל: 7 סיפורים מרתקים ש(אולי) לא שמעתם מעולם על ה’חפץ חיים’

רבי הלל זקס זצ"ל הוא נכדו של מרן ה'חפץ חיים', בנה של בתו, הרבנית פייגה ע"ה, וזכה לגדול על ברכיו. ליקטנו עבורכם 7 סיפורים מלאי מסר על מרן רבי ישראל מאיר כהן מראדין.

1. ב"מוסף שבת קודש" הובאו דבריו של רבי הלל זצ"ל. "פעם ישבו סביב השולחן ומרן ה'חפץ חיים' הרעיף מאמרי קדשו בעניין גנות עולם הזה ומותרות, עד שתפס ביד חתנו רבי מנדל זקס זצ"ל ואמר: 'ר' מנדל, אני מברך אותך שלא תהיה עשיר'. וכשאמר זאת, החל אחד היושבים שם, שהיה יהודי אמיד, לנוע בחוסר שקט, כיוון שחשש שגם הוא יקבל איחול כזה מה'חפץ חיים'. ה'חפץ חיים', שהיה פיקח שבפיקחים ולא נעלם מעיניו דבר, נפנה ואמר לאותו יהודי: 'אל תדאג, זו ברכה ששמורה לאהובים עליי ביותר'…

ר' הלל סיים את דבריו בהומור: "ברוך ד' הברכה התקיימה בהידור", אמר בחיוך, והוסיף: "אך צריך לומר לאלו ששוקלים להשתדך עם משפחתנו, שלא ידוע למשך כמה דורות היא אמורה לחול"…

2. למרות שה'חפץ חיים' בז לענייני העולם הזה, תמיד הקפיד על ניקיונו ובגדיו היו נקיים ללא רבב, ואף כובעו היה מונח מסודר על ראשו, וזו ההנהגה הנכונה לנסיך בן המלך. אך רבי הלל היה מזהיר שהרגשה זו יש לה מקום רק לאחר שאדם בנה אצל עצמו את העבדות לד' בצורה נאותה, ואז עבודתו לפני ד' היא כבן לפני אביו המלך.

3. רבי יהודה קרביץ זצ"ל, מתלמידי ישיבת ראדין, סיפר שאצל מרן ה'חפץ חיים' היתה עניות כה גדולה, ועד כדי כך הגיעו הדברים, שאפילו דפנות לסוכה לא היו לו, והיה ה'חפץ חיים' מפרק את דלת ביתו, וממנה עשה דופן לסוכה.

4. הגאון רבי חיים מן, חתנו של רבי הלל זקס זצ"ל, סיפר: "סיפרה לי הסבתא הרבנית פייגה ע"ה, שפעם שמע מרן ה'חפץ חיים' אותה ואת אמה מתווכחות על עניין מסוים, ובלהט הוויכוח הרימו מעט את הקול. מרן ה'חפץ חיים' קרא לה ואמר: 'בתי, אם את צודקת או אמא צודקת, אינני יודע. אבל תדעי לך, שבאופן שאת מתנהגת לאמא, כך יתנהגו אלייך ילדייך בבוא העת'.

5. מוסיף רבי חיים ומספר: "עוד סיפרה הסבתא הרבנית פייגה ע"ה, שפעם אחת התאמצה בתפילה באיזה עניין וביקשה בחזקה אודותיו. והנה כשסיימה את התפילה פנה אליה אביה ואמר לה: 'פייגל'ה, את יודעת, לא טוב לתת להקב"ה עצות. אנחנו לא צריכים להדריך אותו מה לעשות בשבילנו, הוא יודע מה שטוב לנו יותר ממה שאנו בעצמנו יודעים. התפילה צריכה להיות בצורה שתאמרי לרבש"ע: 'רבש"ע, הטוב בעיניך עשה'. וכמובן שאדם צריך לבקש את צרכיו וחובתו להתפלל לעזרה, אבל לא לתת לרבש"ע עצות.

6. "ועוד סיפרה, שכשהייתה כלה, נתן לה אביה כסף לצורכי החתונה, ונסעה לוילנה. כשהייתה שם עלה בדעתה לקנות וילונות. וכשבאה לביתה ידעה שהדבר לא ימצא חן בעיני אביה, ולכן פנתה ונכנסה בחשאי מהכניסה האחורית, עלתה לחדר שבעליית הגג והטמינה את החבילה של הווילונות תחת המיטה, ואז נפנתה וירדה ונכנסה שוב בקול המולה מהדלת הראשית, כמי שעכשיו הגיעה מנסיעה.

"לאחר שקיבלו את פניה ב'שלום עליכם' ודרשו בשלומה, פנה אליה אביה ופתח בדברים: 'יודעת את, פייגל'ה, אנו אנשים פשוטים. יש בעלי בתים נכבדים, אבל אנו אנשי כפר וחיינו מתנהלים בפשטות וברוגע. אבל תדעי שלא כל בני האדם כאלה, ויש אנשים שרוצים לחיות עם יותר עולם הזה, ולמשל הם תולים ווילונות בבתיהם. אבל אנו לא משתייכים לסוג זה של אנשים'…

"והוסיפה לספר, שפנתה בטענה לאביה: כיצד יכול הוא לומר דברים כאלו, הרי הייתי בוילנא בביתו של מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי וראיתי שיש בביתו וילונות?!

"מיד נענה אביה ואמר: 'אה, מה את משווה אותי למרן הגאון רבי חיים עוזר? הרי הוא נשיא ישראל, ולכן הוא צריך לנהוג קצת בחשיבות, אבל אנו בעלי בתים כפריים בלבד'…

"אך אבי הגאון הגדול רבי מרדכי מן זצ"ל תיאר, שביתו של מרן הגרח"ע לא היה נראה טוב בהרבה מבקתתו של מרן ה'חפץ חיים'", צין רבי חיים מן.

7. רבי חיים מסיים את דבריו בציינו כי סבתו סיפרה שבעת שמישהו היה מתחיל לדבר על בני אדם, וכל שכן כשהיו מתקרבים ללשון הרע ממש, מיד היו נשמעות דפיקות ממקום מושבו של מרן החפץ חיים, שהיה מזהיר: 'לשון הרע, לשון הרע', למרות שלא היה שומע, ואפילו כשדיברו במרחק ובלחש".