מדוע תקע ה"מנחת אלעזר" בשופר בערב ראש השנה?

בגיל שמונה-עשרה בלבד נישא הרב ברוך רבינוביץ‘ ממונקאטש זצ“ל, עם בתו של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש זצ“ל, בעל “מנחת אלעזר“.

תקופה קצרה לאחר חתונתם, חיו הרב ברוך ואשתו בוורשה שבפולין. מאוחר יותר, כשחלה חמיו, רבי חיים אלעזר, הוא התחנן בפניהם שישובו לעירו – מונקאטש, שהייתה באותם הימים תחת שליטה צ'כית, והם מיהרו לציית לבקשתו.

רבי חיים אלעזר אהב במיוחד את נכדו, צבי נתן דוד. הוא היה משחק איתו ומפנק אותו, וצבי הקטן היה יושב בחיקו ויונק מקדושתו והנהגותיו.

* * *

בשנתו האחרונה, בחודש אלול, נטל רבי חיים אלעזר את השופר כדי לבדוק את מצבו. מיד כשראה הנכד את סבו מחזיק את השופר, הוא התרגש מאוד ומיהר להיכנס אל חדרו.

“סבא, תתקע עוד תקיעה אחת“, ביקש הנכד במתק שפתיים.

מובן שהסבא שש למלא את מבוקשו של הילד, במיוחד עבורו תקע תקיעה נוספת.

מאותו היום הפך הדבר לטקס קבוע: בכל יום בחודש אלול, לאחר התקיעות המסורתיות שנהוג לתקוע אחר תפילת שחרית (רמ“א, או”ח סי’ תקפ“א ס“א), היה הסבא תוקע תקיעה נוספת עבור נכדו האהוב.

* * *

ערב ראש השנה.

ההלכה קובעת (רמ“א, שם ס”ג) שאין תוקעים בערב ראש השנה בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות הרשות לתקיעות המצוה (מג“א, ס“ק יד בשם לבוש).

כמדי יום הגיע צבי לסבא וביקש שיתקע עבורו בשופר.

“היום ערב ראש השנה“, הסביר סבא, “היום לא תוקעים בשופר! רק מחר בבוקר נתקע בשופר - בבית הכנסת“.

אולם הילד לא הבין מה הסיבה שסבא החליט שהיום לא תוקעים.

“סבא, תתקע לי רק תקיעה אחת!“, יילל צבי.

סבא ליטף את פניו ברוך והסביר, שכך המנהג. לא תוקעים היום!

צבי הקטן פרץ בבכי ורקע ברגליו. “סבא, רק תקיעה אחת!“, התאונן, “נו, רק תקיעה אחת!“.

הסבא הקדוש לא יכול היה לעמוד בפני בכיו של הנכד שכל כך משתוקק לשמוע קול שופר, ובאופן חריג תקע עבורו תקיעה אחת.

* * *

למחרת, קודם תקיעת שופר נעמד רבי חיים אלעזר לשאת דברים קודם תקיעת שופר, כנהוג במונקאטש.

הוא פנה אל ארון הקודש, פתח אותו ואמר: "ריבון העולמים! עלי לבקש ממך מחילה. אתמול חרגתי ולא נהגתי כפי המנהג הכתוב בספרי ההלכה, ותקעתי בשופר. אבל היה זה רק מפני שנכדי הקטן התחנן שאתקע בשבילו תקיעה אחת בשופר. לבי נמס, לא יכולתי לראותו בוכה ולכן תקעתי עבורו למרות שלא נהוג לעשות כן“.

ואז פרץ הרב בבכי וקרא: "טאטע (אבא)! גם אם לא הגיעה השעה, אך כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות את בניך אהוביך שוכבים על הרצפה, בוכים וקוראים לך: "טאטע, תתקע עוד תקיעה אחת - "תְקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ"! תגאלנו כבר גאולה שלימה!".

הבה נמליך עלינו את השם על ידי עמידה בניסיונותינו, ומי יתן ונזכה עוד השנה לשמוע את תקיעת השופר המבשרת את גאולתנו, אמן.